שני מועדונים גדולים ייפגשו הערב (20:45) למשחק שאמור להיות המשחק המרכזי של המחזור, לשניהם יש צרות שונות לחלוטין אבל אי־אפשר להתעלם מהדמיון, גם מכבי ת"א העשירה וגם בית"ר ירושלים הגוססת מתנהלות כמו שכונה. כל אחת בדרכה.
השכונה הבית"רית יותר רועשת. הבעלים משה חוגג עצור בחשד לעבירות מאוד חמורות, ובכל מקרה הוא כבר התנתק מהקבוצה כשהעביר את סמכויות הניהול לנאמן. אוהדי בית"ר ידעו שהם הולכים לקראת עונה קשה, הם רק לא ידעו כמה, ממדי האסון טרם התבררו. אפשר להבין כמה המצב חמור מארווין קומאן, שלא רק התפטר מתפקידו אלא הכריז על פרישה מאימון. את מה שהוא יודע על מצב המועדון אפשר רק לנחש, הוא כנראה כל כך בטראומה עד שהוא לא רוצה לראות יותר כדורגל, שהסוכן שלו לא יסדר לו עוד חוויה כזאת.
הסגל שנבנה בבית וגן הוא בינוני, וזה עוד כשמנסים להחמיא לו. במועדון אוהבים לשגע את האוהדים לפני כל החתמה ולצייץ בטוויטר "משהו מתבשל פה" לפני שנוחת שחקן. כעת מתברר שהתבשיל מקולקל יותר מהאוכל שמוגש בחדר אוכל צה"לי. אף אחד לא לוקח עליו אחריות. הבעלים כבר לא יחזור, המאמן ברח, והיו"ר/מנהל מקצועי אלי אוחנה מעדיף לנסוע למרוקו עם ההתאחדות לכדורגל מאשר להתעסק עם ירדן שועה והחברים.
המקרה של אוחנה מוזר מאוד. הקבוצה תחת ניהולו המקצועי כשלה בגדול, המאמן ששיכנע להגיע לא הבריק, ובכל זאת שום כישלון לא נדבק אליו. אף אוהד לא מעיז לבוא אליו בטענות, הוא נישא על כנפי המחמאות שקיבל על הטור הזועם שכתב נגד לה פמיליה. בעצם, אפשר להבין את האוהדים. כמה אפשר למחות בעונה אחת? גם נגד לה פמיליה, גם נגד חוגג, גם נגד אוחנה. זה מעייף. נותר רק להתפלל שבית"ר תעבור גם את זה.
יצחקי זה לא קרויף
גם המצב במכבי ת"א לא מזהיר, אבל לפחות יש לה בעלים. כ־10,000 אוהדים הגיעו לראות את הצהובים מול נוף־הגליל. על פי הערכות שונות יש לקבוצה בין 16 ל־18 אלף מנויים, כלומר אלפים רבים נשארו בבית. המשחק נגד לאסק בליגה האזורית, שהיה החשוב ביותר העונה באירופה, משך אליו 12,000 צופים בלבד. המשמעות ברורה: לאוהדי מכבי ת"א נמאס מהשכונה. אמנם היא עשירה, אמנם אוהבים לדבר בה אנגלית, אבל היא עדיין שכונה.
41 ימים שמכבי ת"א ללא מאמן. ברק יצחקי עומד על הקווים, אבל על פי הפרצופים שלו במסיבות עיתונאים זה הדבר האחרון שהוא רוצה לעשות. כשחקן הוא הבריק, כאיש מקצוע הוא מגלה אפרוריות של קשר אחורי. אחרי התיקו מול נוף־הגליל הוא חזר חמש פעמים על הביטוי "עבודה קשה", אבל נראה שהוא עצמו לא מאמין בכך. העבודה הקשה לא מספיקה, צריך מישהו שיתעל אותה. קוראים לתפקיד הזה "מאמן".
5 צפייה בגלריה
כשחקן הוא הבריק, כאיש מקצוע הוא מגלה אפרוריות של קשר אחורי. ברק יצחקי
(צילום: גיל נחושתן)
יצחקי עצמו הזכיר שגם ג'ורדי קרויף ירד לקווים באמצע העונה, אבל ההבדלים בינו לבין קרויף תהומיים. קרויף עשה זאת אחרי שזכה עם הקבוצה בשלוש אליפויות כמנהל מקצועי, יצחקי קיבל את התפקיד באופן רשמי רק בקיץ. על ההבדלים בגישה של השניים אין טעם להרחיב. קרויף הסתער על התפקיד עם רעל בעיניים, יצחקי נראה בכל משחק כאילו העירו אותו משנת צהריים. עם קרויף הקבוצה יצאה לרצף ניצחונות מרשים, עם יצחקי היא בקושי גירדה ניצחון בקריית־שמונה. אוהדי מכבי סמכו על קרויף בעיניים עצומות, יצחקי לא שם.
הבעלים מיץ' גולדהאר לא הוציא מילה מאז פיטוריו של פטריק ואן לוון, וכרגיל הצית את השמועות המופרכות כאילו לא אכפת לו יותר. לא נראה שלאדם ששפך מיליונים גם בקיץ הזה כבר לא אכפת, אבל יש לו את דרך הניהול הקצת מוזרה שלו. הוא לא שולף מהשרוול ולוקח את הזמן, וזה עזר למכבי מאוד לחזור לצמרת הכדורגל הישראלי. אבל לפעמים בעולם הכדורגל חייבים לפעול במהירות, אפילו אם זה אומר שצריך לסטות קצת מהעקרונות שלך. גולדהאר איבד זמן יקר, ובינתיים היריבות לאליפות רק הולכות ומתחברות בזמן שהצהובים שלו מידרדרים ממשחק למשחק.
המשחק מול בית"ר ירושלים סימן את סוף הדרך של שוטה ארבלדזה ב־2017, ובעונה שעברה גם יורגוס דוניס סיים את דרכו אחרי 0:0 מאכזב בטדי. האם אחרי הקרב הערב מול הצהובים־שחורים מכבי ת”א תביא מאמן שיסחוף אותה לדרך חדשה? רק אדם אחד יודע, הוא יושב בקנדה ושומר על שתיקה.
