"אני בדיוק באמצע משחק גדול בקזינו של הבלאג'יו", מדווח אלי אלעזרא (61) ומבקש בנימוס שנדחה מעט את הראיון, כשברקע קולות ממשחק פוקר פעיל. למחרת הוא מתקשר, נינוח מאוד, מרבה לצחוק, ובשיא הנונשלנטיות, ללא טיפת מרירות, מספר שהפסיד אתמול 50 אלף דולר. רק אחד שראה וחווה כל דבר אפשרי בפוקר, יכול לקבל בהשלמה ובפיוס הפסד של סכום כזה. אלי אלעזרא הוא אחד כזה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
מאז שנחת בלאס-וגאס ב-1987 ועד היום הוא היה בכל צומת מרכזי של המשחק. שיחק בסכומים הכי גבוהים, זכה בתארים הכי יוקרתיים, הופיע בתוכניות טלוויזיה פופולריות וחלק שולחן עם השחקנים הכי טובים, האנשים הכי עשירים והכוכבים הכי מפורסמים. הקריירה המפוארת והארוכה שלו הקנתה לו בחודש שעבר את הכרטיס הנחשק להיכל התהילה של הפוקר. ממש כמו במוזיקה או ב-NBA, גם לפוקר יש מוסד המוקיר את השחקנים הגדולים ביותר והאנשים שהכי תרמו למשחק. רק 60 אנשים בהיסטוריה זכו בכבוד הנדיר ונכנסו אל היכל התהילה הזה, ביניהם שמות שכל חובב פוקר יכיר כמו דויל ברונסון, פיל אייבי, דניאל נגראנו ואחרים, רק 33 מהם עדיין בחיים. אלעזרא הוא כעת חלק מהמועדון האקסקלוסיבי.
"זה פשוט מדהים, הייתי יום שלם בעננים", הוא מספר על התחושות שליוו אותו מאז שקיבל את הבשורה, "כשג'ק אפל, המנהל של סבב הפוקר העולמי (World Series of Poker), התקשר להודיע לי, הוא אמר שהבחירה בי הייתה גורפת. כל אחד מחברי היכל התהילה שבחיים מקבל 10 קולות להצביע איתם, אני יודע שלפחות 13 מהם נתנו לי את כל עשר הקולות שלהם וזה החמיא לי מאוד. זה פשוט לא ייאמן להיות חלק מהחבורה הזו".
הדרך הארוכה של אלעזרא אל היכל התהילה של הפוקר התחילה בשכונת בקעה בירושלים, שם נולד וגדל. כנער הוא אהב כדורסל, שיחק בנבחרת בית הספר ובמכבי ירושלים. בצבא שירת כלוחם בסיירת גולני, הפך לקצין, נלחם במלחמת לבנון הראשונה, איבד כמה מחבריו הטובים למחלקה שנהרגו בקרבות ובפיצוץ נגמ"ש שהיה סמוך אליו, וגם נפצע בעצמו כשרצועות ברכו נקרעו במהלך מרדף אחרי מחבלים.
אחרי השחרור, כמו צעירים ישראלים רבים, הוא יצא לעבוד בארצות-הברית. התחנה הראשונה הייתה אלסקה, שם עבד כנהג מונית וגם נחשף לראשונה למשחק הטקסס הולדם, הגרסה הפופולרית ביותר של הפוקר, כשהשתלב במשחק הקבוע של נהגי המוניות בתחנה שבה עבד. אלעזרא התאהב במשחק ומהר מאוד הפוקר הפך למקור הכנסה רווחי עבורו יותר מהעבודה במונית. "הצבא בנה לי אישיות חזקה והעניק לי חוסן נפשי", הוא מספר על היכולות המנטליות שהרוויח משירותו הצבאי ומשרתות אותו היטב גם בשולחנות הפוקר, "שאלו אותי פעם בריאיון ל-NBC, איך אני מצליח לבצע בלוף על 250 אלף דולר. אמרתי להם שלהיוולד בישראל, לשרת בצבא, ולחיות אחר כך באלסקה נותן לך את הביצים הגדולות האלה".
"כשאני יושב מול שחקן אני יודע שאני הולך להרוויח. זו הגישה שלי. אני נותן את המקסימום, אם אני מפסיד אני אומר ליריב 'good game' ואם אני מנצח אני אוהב לראות את הכאב בפנים של היריב, כי זה אומר שאני משחק טוב"
ללאס-וגאס הוא הגיע לפני 34 שנים ופתח בעיר חנות לצילום ופיתוח תמונות. במקביל, הוא החל להשתלב במשחקי פוקר בבתי הקזינו הרבים שבבירת ההימורים. תוך זמן לא רב הוא עלה ממשחקים בסכומים צנועים – למשחקים של הכרישים הגדולים בסכומים גבוהים. אלעזרא הפך לאחד מהשחקנים הקבועים ב"בובי'ס רום" (Bobby's Room), חדר הפוקר המפורסם של מלון בלאג'יו, הידוע במשחקים בסכומים גבוהים במיוחד. לצד שחקנים אגדיים כמו דויל ברונסון, צ'יפ ריס, סטו אונגר, פיל אייבי ורבים וטובים אחרים הוא השתתף במשחקים עם בליינדים (הימורי חובה) מפלצתיים שהגיעו עד 12,000 דולר.
"הייתי מפסיד ומרוויח בתים בישראל בלילה אחד. סכומים של בין 250 ל־400 אלף דולר בלילה", הוא נזכר בימי השיא של הבובי'ס רום, "הרווח הכי גדול שלי היה 1,850,000 דולר בשמונה שעות. אני זוכר שנסעתי הביתה והרגשתי שאף אחד בעולם לא יכול לגעת בי, שאני השחקן הכי טוב בעולם. אבל אני חייב לאזן ולספר גם את הצד השלילי, שלושה חודשים קודם לכן הפסדתי 1,300,000 דולר. שיחקתי 30 שעות ברציפות. אנשים הלכו לישון, חזרו ואני עדיין שיחקתי. אשתי התעצבנה מאוד, היא לא רצתה שאנהג חזרה לבד. הרגשתי כמו החמור הכי גדול בעולם. אמרתי לעצמי שאני שחקן גרוע, שאני מטומטם. אבא שלי עבד בדואר, אמא שלי הייתה גננת. בחיים לא היו להם 1.3 מיליון דולר. הבית שבו גדלתי היה שווה אולי 200 אלף דולר. פתאום אני משחק ומרוויח ומפסיד סכומים כאלה. אני נותן קרדיט גדול לאשתי ולגיסי שידעו לתת לי כשצריך את הסטירות לחי ולהגיד לי להירגע".
ב-2003 ארה"ב ולמעשה רוב העולם המערבי נכנסו לטירוף פוקר חסר תקדים. הזכייה של כריס מאנימייקר, רואה חשבון אלמוני דאז, באליפות העולם וב-2.5 מיליון דולר, העניקה את התחושה שכל אחד מסוגל לעשות זאת. כולם רצו להיות המאנימייקר הבא, וכולם שיחקו פוקר.
שחקנים מצליחים כמו אלעזרא הפכו לסלבריטאי פוקר. הוא החל לככב בתוכניות פוקר טלוויזיוניות כמו "High Stakes Poker" ו־"Poker After Dark" שזכו לפופולריות רבה ונהנה מחוזי אימוץ יוקרתיים. "אני זוכר שפעם מאט דיימון ולאונרדו דיקפריו הגיעו לשחק איתנו בבובי'ס רום והתיישבו ביני לבין ברונסון. אנשים נכנסו לחדר וביקשו חתימות ממני וממנו ולא משני הכוכבים ההוליוודיים שישבו לידנו", הוא מספר. במקביל למשחקי קאש בסכומים מפחידים, אלעזרא השתלב היטב גם בזירת הטורנירים – וזכה בשלל תארים, ביניהם ארבעה צמידים של סבב אליפות העולם, מושא תשוקתו של כל שחקן פוקר.
אלי אלעזרא ב-High Stakes Poker
עולם הפוקר עבר שינוי תהומי בעשרות השנים שחלפו מאז שאלעזרא החל לשחק. שכחו מהסטיגמה על שחקנים עם כובעי בוקרים וסיגרים בפה. היום ממלאים את שולחנות הפוקר גאוני מתמטיקה צעירים שמגיעים ללאס-וגאס אחרי ששיחקו מיליוני ידיים באינטרנט, ניתחו את המהלכים שלהם באמצעות תוכנות מחשב מתקדמות ולמדו כמעט כל תרחיש אפשרי במשחק. האשפים הצעירים הללו מהווים כמובן אתגר רציני עבור שחקני אולדסקול כמו אלעזרא.
"אני לא משחק המון עם הצעירים האלה", הוא מודה. "אני יודע לזהות איפה המקומות שאני חלש יותר – ומן הסתם אני לא אוהב לשחק מול שחקנים שאני חלש מהם. בטוח שיש דברים שהם יודעים יותר ממני. בעבר הרווחתי 6-5 מיליון דולר כששיחקתי באינטרנט, אבל אחר כך הגיעו כל מיני שחקנים צעירים, שיחקתי איתם והפסדתי איזה 7 מיליון דולר. הבנתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד. למרות זאת, אני אוהב את המקום שהפוקר נמצא בו כיום. יש עוד שועלים זקנים כמוני שמסוגלים לתת תחרות. האמת היא שלא אכפת לי מי תשים מולי, כשאני יושב מול שחקן אני יודע שאני הולך להרוויח. זו הגישה שלי. אני נותן את המקסימום, אם אני מפסיד אני אומר ליריב 'good game' ואם אני מנצח אני אוהב לראות את הכאב בפנים של היריב, כי זה אומר שאני משחק טוב".
אלעזרא אכן הצליח להישאר תחרותי עד היום, בניגוד לשחקנים רבים בני דורו שנעלמו לגמרי מהנוף. רק השנה הוא העפיל לשלושה שולחנות גמר בסבב אליפות העולם – וסיים רביעי באליפות השחקנים (The Poker Players Championship), אחד מהטורנירים היוקרתיים ביותר של השנה, הישג שהעניק לו 286 אלף דולר. בקרוב הוא גם צפוי להשתתף בעונה חדשה של "High Stakes Poker", בספיישל איחוד שבו ישחק יחד עם כל הכוכבים הגדולים של העונות המוקדמות. "אי-אפשר לקחת ממני את האהבה שלי לפוקר. לכל שחקני הפוקר יש את הטלפון שלי. כל מי שמגיע ללאס־וגאס ורוצה לארגן משחק, מתקשר אליי. יש אנשים שאוהבים לשחק גולף, יש כאלה שאוהבים לטייל, אני אוהב לשחק פוקר, אוהב את האנשים שאני משחק איתם פוקר - ואני חושב שאני אחד השגרירים הטובים של המשחק", הוא מסביר כיצד המשחק שלו נותר כה חד.
לפני ארבע שנים פירסם אלעזרא יחד עם מתן קרקוב ויואב רונאל את האוטוביוגרפיה שלו, "אגדת פוקר". על החגיגה של יציאת הספר לאור העיבה תקרית מינורית כשמספר שחקנים אמריקאים טענו שאלעזרא חייב להם כסף. "לא חששתי שזה יפגע בסיכויים שלי להיכנס להיכל התהילה, האמת שלא חשבתי על זה בכלל", הוא אומר, "ההלוואות הללו היו בתקופה שחוויתי נפילות. שון דיב וקול סאות' שכתבו שאני חייב להם כסף – קיבלו מאז את כל מה שהייתי חייב. הם גם שאלו אותי אם אני רוצה שהם יכתבו שהכול בסדר בינינו ושאין דם רע, ואמרתי להם שלא. אנחנו ביחסים מעולים כיום. אנשים שיושבים מאחורי העכבר וכותבים על מישהו שהוא חייב כסף, שהוא סמרטוט, פשוט לא מבינים מה קורה בפוקר. יש נפילות בפוקר – וקרה לי שנפלתי.
"לוויתי כספים שלקח לי זמן להחזיר. הייתי כמו סוס שלא רואה ימינה ולא שמאלה, פשוט לא חשבתי. דברים לא הלכו כל הזמן חלק. ההתחלה הייתה קשה. גם היום בגילי אני יודע שעלולה להיות לי שנה רעה. אצטרך לדעת לנשום עמוק ולעבור את זה. המזל שלי הוא שהיו לי עסקים ונכסים מאחוריי ככה שיכולתי להרוויח שוב כסף ולחזור לשחק, תמיד כדאי שיהיה לך גיבוי. למדתי מהנפילה הזו הרבה. יצאתי מזה וזה הרחק מאחוריי. הנה סיפרתי לך שאתמול הפסדתי 50 אלף דולר, אז ב־21:00 קמתי והלכתי משם. בלי להגיד אפילו שלום. פשוט ברחתי משם, ככה אני מתמודד עם זה. היום בבוקר התעוררתי, שתיתי קפה והכל בסדר. גם בשנים הרעות שלי, לא ראו את זה בפנים שלי. לעולם לא העברתי את זה לילדים שלי. אם אתה מפסיד – ומביא את זה הביתה, זה רע מאוד".
גם אחרי הכניסה להיכל התהילה – שהעניקה למעשה חותמת רשמית לקריירת הפוקר המרשימה שלו, אלעזרא לא מתכוון להוריד רגל מהגז בכל הקשור לפוקר. "אני אזכה בעוד צמיד אליפות עולם לפני שאעבור מהעולם שלנו. אני יודע שזה יבוא. בטקס כניסה להיכל התהילה אמרתי שגם ב־2050 אהיה פה ואנסה לזכות בצמיד. אני כל כך אוהב את המשחק הזה שאני רוצה למות על שולחן הפוקר".
