זה יכול להיות נובאק ג'וקוביץ', שמגיע לאוסטרליה בלי חיסון ומגורש משם בבושת פנים. אולי ישראלים בעבר שסורבו מכניסה לתחרויות במדינות ערביות (שלא תמיד נענשו על כך). מדי פעם צף ועולה בעולם הספורט סיפור משונה על ספורטאי שהרשויות במדינה אליה הגיע כדי להתחרות לא היו נלהבות לראות אותו נכנס. וכשאנחנו עושים את זה לאחרים, זה מביך במיוחד.
חלק מהפק"ל של העבודה שלי בעבר היה נסיעה קבועה לנתב"ג כדי לפגוש מקרוב את הזרים שחתמו בקבוצה ישראלית עם רגע הנחיתה שלהם. גם היה נחמד לראות אותם בהגעתם, אבל בנוסף זה איפשר לי להיחשף במו עיניי לכמה שערוריות מביכות של מניעת כניסה לארץ מספורטאים זרים, בגלל שביתות ועיצומים של פקידים בשדה עצמו וגם מחוצה לו. לעתים שרים וח"כים התערבו בניסיון להציל מועדונים והתאחדויות מהבושה הזו, מה שלא תמיד עזר, כי כוחו של איש ועד שהשבית עובדים היה חזק בהרבה מזה של כל פוליטיקאי בכיר או מנהל משרד ממשלתי. מזל שיורם אוברקוביץ' ז"ל, איש ספורט בכל רמ"ח אבריו (היה יו"ר הוועד האולימפי ואיגודי הכדורסל והכדוריד) נחלץ לעזרה במקרים מסוימים. במשך שנים הוא כיהן גם כיו"ר הוועד של עובדי חברת החשמל, זה שאצבעו לחצה על השאלטר ויכולה הייתה להחשיך את המדינה, אבל לעתים הוא גם תיווך וסייע בהכנסת זרים בעיצומן של שביתות עובדים במשרדים ממשלתיים.
בואו ניזכר לרגע בדצמבר 2000, חודש קשה מאוד מבחינת מועדוני הספורט שלנו שאירחו קבוצות מחו"ל. חלק מהשחקנים האורחים, לעתים כל הסגל, הורשו להיכנס לארץ רק באמצעות אשרות כניסה, וכאשר עובדי משרד הפנים שבתו, הקושי בהבאתם של אותם ספורטאים לארץ היה גדול למרות שהקבוצות המקרות הגישו בקשות לאשרות זמן רב לפני שהביקור בארץ היה אמור לצאת לפועל. שיא הבושה הגיע ב־19 בדצמבר. קבוצת הנשים של לייטובוס קובנה הגיעה ארצה למשחק ביורוליג מול אליצור רמלה, ונשלחה הביתה מיידית. בליטא, שם נחשב הכדורסל לספורט מספר 1, געשו כותרות העיתונים: "הפקרות בישראל", "פקידי ממשלה מנעו את כניסת הבנות לישראל", "פיב"א לא יכולה לעבור לסדר היום על המחדל הזה. איגוד הכדורסל הישראלי וכל הגורמים האחרים בישראל היו צריכים לדאוג לכך, מכיוון שכשלו עליהם להיענש". אחרים בליטא כתבו כי מחובתה של ההתאחדות הבינלאומית להרחיק לכמה שנים את הקבוצות הישראליות מכל מפעל בינלאומי.
ובאמת, כותרת מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" למחרת הייתה "רפובליקת בננות", אבל לא רק בגלל הגירוש של הליטאיות. באותו היום נחתה גם פנאתינייקוס הענקית, אלופת אירופה המכהנת של עודד קטש, שהייתה אמורה לשחק מול מכבי רעננה במסגרת הסופרוליג. המאמן האגדי ז'ליקו אוברדוביץ' והכוכב ז'ליקו רברצ'ה, יחד עם מאמן הכושר של היוונים, עוכבו בנתב"ג במשך שש שעות וחצי, ודיאן בודירוגה לשעה וחצי. באותן שעות החל מאמץ מרוכז של גורמים רבים בספורט ובפוליטיקה לפתור את הבעיה. לפני שנתן צברי, יו"ר ועד עובדי משרד הפנים, הסכים לאשר את כניסתם, עתירה לבג"ץ נגד ההחלטה כבר הייתה על הפרק. יו"ר איגוד האיגוד דני קסטן ושמעון מזרחי פעלו במרץ לטפל בעניין, ומי שעזר מאוד היה אריה שומר, בעבר מנכ"ל בית הנשיא ואז מ"מ מנכ"ל משרד התעשייה והמסחר.
בודירוגה עוד היה סלחן, ואמר כי הוא מבין את השובתים ("בגלל השם של המועדון זו הזדמנות להראות את כוחם), אבל קטש היה נבוך במיוחד. הוא מיהר לצאת מנתב"ג כדי לקנות לחבריו משהו לאכול, ואמר בכעס: "זו בושה וחרפה. אנשים כאן לא מבינים את הנזק שנגרם. מדובר באנשים קטנים, פקידים זוטרים ויו"ר ועד עובדים שלוקח החלטות ולא מבין את משמעותן. אני והאנשים שהיו שם החזיקו אותם בשיניים כדי שלא יחזרו. אם לא אני הם מזמן חוזרים. אם היו עושים לי דבר כזה הייתי מתוסכל ומעוצבן. הייתי צריך לשכנע את החברים שלי שהכל כאן בסדר ובטוח להגיע לכאן, ופתאום קורה דבר כזה. איך אני נראה בעיניהם? אני חלק מהמדינה ובגלל זה אני מתבייש. כשאלופת אירופה באה, בכל מדינה זה חלום ורק כאן מנסים לחבל בזה. אני מרגיש אחריות. אני כמו שגריר ובגלל זה אני כל כך כועס. זו בירוקרטיה ברמה הכי נמוכה. מישהו צריך לתת את הדין על מה שקרה כאן."
בעיתונות היוונית, הססגונית בדרך כלל, חגגו והאשימו את כל מי שיש לו נגיעה בכדורסל הישראלי במחדל הגדול. הכותרות שם היו בין "אסירים" ל"שבויים", ל"אחר צהריים נוראי בשדה בישראל", ל"סיפור ישראלי משוגע". התקשורת היוונית גינתה את הנהלת פאו על כך שלא החזירה את הקבוצה ליוון בלי לשחק, כפי שנהגה קבוצת הנשים הליטאית (אגב, הליטאיות זכו בניצחון טכני).
בסופו של דבר, לקבוצת הנשים הליטאית לא היו את הכלים להילחם על כבודה. מספר ימים קודם לכן, מכבי ת"א דאגה להכניס לארץ את פו אורטז הצרפתית, לאחר שהמשחק עמד בסכנה בגלל ששני שחקנים לא קיבלו אשרות כניסה. השרים מתן וילנאי וחיים רמון הגיעו במיוחד לנתב"ג כדי לדאוג לכך. עו"ד בן־ציון באייער ז"ל, איש בעל כוח רב בספורט הישראלי, היה זה שסייע לקבוצת הכדוריד של הפועל ראשל"צ להכניס את ספליט הקרואטית. בשורה התחתונה, גורמים רבים בישראל ננזפו ע"י ההתאחדות הבינלאומית והאירופית – אבל לא בטוח שזה הזיז למישהו. עולם כמנהגו נוהג.
