את ה־NBA כמו שהכרנו אפשר לחלק לשתי תקופות – זו שלפני האליפות של גולדן סטייט ב־2015 וזו שאחריה: סטף קרי, הזריקות מטווחים בלתי אפשריים וכמויות השלשות שנזרקות (ונקלעות) במשחק אחד.
ועכשיו בואו ונחזור ללבנט: נכון, יכול להיות שאנחנו קצת מגזימים, אבל ניצחון של הפועל חולון הערב (20.45) בהיכל טוטו על בני־הרצליה יכול להוות ציון דרך – לפחות בכל הקשור לכדורסל הישראלי. סגנון דומה, הסתמכות כמעט אבסולוטית על זריקות מבחוץ. קו פרשת מים, שממנו אפשר יהיה לחלק את ליגת העל לתקופה שלפני האליפות השנייה של חולון ולזו שאחריה. חולון היא לא גולדן סטייט וג'ו רגלנד אינו סטף קרי, אבל יש קווי דמיון והשראה.
כשהיא ביתרון 0:1 בסדרת גמר הפלייאוף, החבורה של גיא גודס חוזרת הביתה וזקוקה בסך הכל לניצחון, אפילו בנקודה, כדי להניף צלחת ראשונה מאז 2008. אז זו הייתה סנסציה כשמכבי ת"א הגדולה ממול. הפעם היא מגיעה כפייבוריטית ועם סגנון מובהק: זריקות לשתיים זה יפה ונחמד, אבל על סל מחוץ לקשת מקבלים נקודה יותר. גם המספרים לא נותנים מקום לספק: זו העונה השנייה ברציפות שבה חולון היא הקבוצה שקולעת הכי הרבה שלשות למשחק. השנה היא גם זורקת יותר מכולן, וגם קולעת באחוזים הכי טובים בליגה. נשק קטלני.
ותודה לדדאס
השחקנים לקחו בעונה הסדירה 28.4 זריקות מבחוץ בממוצע למשחק ודייקו ב־35.9 אחוז. והנתונים רק השתפרו בשלבי ההכרעה. אם נחבר את משחק מספר 1 בשלוש סדרות הפלייאוף שלה העונה, חולון קלעה 47 שלשות (!) במצטבר. מול גליל־עליון ברבע הגמר (16) ונגד ירושלים בחצי הגמר (17) שברה בזה אחר זה את שיא המועדון.
"כל אירופה מתחילה לחקות את ה־NBA, ובישראל חולון היא הדוגמה הבולטת", אומר המאמן מולי קצורין. "כשיש שעון 24 שניות, המשחק יותר פתוח ומוכרע על יכולות אישית. גם פה הבינו שגבוהים, טובים ככל שיהיו, הם לא אלה שמנצחים משחקים. בחולון המשחק ההתקפי בנוי על ריווח, חדירה וזריקה לשלוש. זה התלבש לה טוב, בעיקר עם גארדים כמו רגלנד וטיירוס מגי. הם ממצים את המקסימום".
מי שהנחיל לחולון את השיטה הזו בצורה נהדרת היה עוד סטפנוס דדאס, שהגיע בקיץ שעבר והחליט שגם הגבוהים יידעו קודם כל לזרוק מבחוץ, עוד לפני שייאבקו על הריבאונד. לא צריך שחקני פנים מאסיביים, אלא אחד כמו אייזיאה מיילס שמסוכן בעיקר כשהוא בחוץ, או גיא פניני, שמשחק על עמדה מספר 4 ואסור לעזוב אותו לרגע אחד לבד. זה התאים כמו כפפה ל־DNA של חולון.
מאוריציו בוסקאליה, בזמן שעמד על הקווים בהיכל טוטו, המשיך באותה שיטה וכעת גודס שיכלל אותה, כשצירף באמצע העונה את טיירוס מגי והיידן דלטון. האחרון, פורוורד בגובה 2.04 מ', צלף שתי שלשות קריטיות רק לפני שלושה ימים.
אישית לוחצת
אבל לא הכל ורוד. מה קורה כשהזריקות מבחוץ לא נכנסות? או כשיש שמירה אישית מלאה שלא מאפשרת זריקה נוחה? במקרה כזה חולון בבעיה. זה קרה לה במשחק הראשון בסדרת הגמר. הרצליה עצרה את רגלנד ושות' על 0 מ־5 לשלוש ותוך ארבע דקות רצה 0:15. חולון הצליחה בכל זאת לעצור את הסחף, אבל הסכנות ברורות.
"בגלל שמדובר בסגנון די ברור, קבוצות מנסות להתכונן", אומר ברק פלג, מאמן גליל־עליון, שניצח העונה פעמיים את חולוניה, אבל הפסיד לה 2:0 ברבע גמר הפלייאוף. "בניצחונות שלנו היינו מאוד ממושמעים הגנתית. העדפנו שהכדור שלהם יילך פנימה, בלי עזרות או חילופים. הכל היה מותר, גם במחיר של נקודות קלות מתחת לסל. לא נתנו להם שלשות, או לפחות זריקות קלות. זה עבד פעמיים, אבל בפלייאוף הספיקה חצי שנייה שהיינו לא מרוכזים וחטפנו". ואכן, גליל־עליון היא אחת הקבוצות היחידות העונה ששחקני חולון זרקו מולה יותר משתיים מאשר לשלוש. ביום שני, למשל, הסגולים לקחו 36 זריקות מחוץ לקשת, 11 יותר מאשר לשתי נקודות.
צמד קטלני
אי־אפשר להתחמק מכך שמגי ורגלנד הם המוח מאחורי השיטה, או אם תרצו אלה שמבצעים אותה כמו שצריך. זה לא רק חדירות פנימה והוצאה החוצה לשחקן הפנוי, אלא גם יכולת אישית נהדרת ויד קטלנית, שלא מפחדת לזרוק מול שמירה צמודה, בעיקר בחילופים. "פעם היו אומרים לגארד שאם שחקן גבוה מולך, קח אותו לסל. היום מבקשים ממנו: תזרוק מעליו", הסבירו במועדון. "ואם אפשר, שהזריקה תהיה לשלוש. בכל זאת, יהיה לך יותר נקודות על הלוח".
