סגנון משחק. אפשר להגיד בבירור על גיא גודס שפילוסופיית המשחק שלו רחוקה שנות אור מזו של עודד קטש, שדוגלת בכל מחיר, ויהי מה, בפיק-אנד-רול. גודס (ימשיך לאמן את ראשל”צ במקביל לנבחרת) יודע להתאים את עצמו לכל סיטואציה, וחווה המון בקריירת האימון שלו, בעיקר כשהיה עוזרם של דייויד בלאט ונבן ספאחיה במכבי ת"א, וגם כמאמן הראשי של הצהובים.
כמו בקבוצות שלו, גודס יבצע הכנה ספציפית לכל משחק, ועשוי לשחק בסגנונות שונים בהתאם ליריבה. מדובר בקו מחשבה שונה מארבע השנים של קטש - בהן הנבחרת אמנם הצליחה ושיחקה יפה, אבל ליריבותיה היה ברור מאוד איזה סוג כדורסל היא תביא.
זימונים. אם יש דבר אחד שלא נראה טוב בתקופת קטש, מדובר בסאגת הזימונים. בגלל שיטת המשחק שלו, וההבנה שלו כי הוא צריך כלים ספציפיים שיוכלו לתפקד בה כפי שהוא רוצה, לא מעט שחקנים איכותיים מצאו את עצמם בחוץ. מספיק שנזכיר את שון דוסון, או אפילו את בר טימור, שלפעמים זומנו רק כי לא היה נעים, ובסוף יובשו על הספסל. גודס צפוי להיות הרבה יותר פתוח מחשבתית מבחינת הזימונים, וסביר להניח שנראה את השחקנים שנמצאים בכושר הטוב ביותר עולים לפרקט כבר בחלון המשחקים הקרוב בנובמבר, במוקדמות גביע העולם 2023.
עמידה בלחץ. גודס חווה המון בכדורסל הישראלי. למעשה, למעט אימון הנבחרת הבוגרת הוא עבר כמעט בכל התפקידים המשמעותיים שיש לענף להציע, מה שנותן לו המון ניסיון, בעיקר בכישלונות שהיו לו לאורך הקריירה ולמידה מהם - ובסופו של דבר זה יסייע לו גם בעמידה בלחץ. מספיק שנזכיר שוב את תפקידי העוזר במכבי ת"א, או את הקדנציה הרעה שלו כמאמן ראשי בהיכל (לא זכה באליפות, ופוטר בתחילת העונה השנייה שלו), כשגם בימים בירושלים הוא לא תמיד ליקק דבש. בשנים האחרונות המניה שלו בעלייה לאור ההצלחה במכבי ראשל"צ, אותה הפך לקבוצת צמרת שמגיעה למשחקים על תארים.
גודס גם הפך למאמן שמצטיין במשחקי נוקאאוט, ולא סתם ראשל"צ העפילה איתו פעמיים לגמר הפיינל-פור (2019 ו־2020) ופעמיים לגמר הגביע (2019 ו-2021). בשיטה של חלונות, כאשר כל ניצחון הוא קריטי, הניסיון שצבר ובעיקר הקבלות במצבי לחץ הן מצרך חשוב.
מיצוי הפוטנציאל. אחד הדברים היפים בקריירה של גודס, בעיקר בשנים האחרונות, הוא מיצוי הפוטנציאל מסגל השחקנים שיש לו לכדי הצלחה, אפשר להגיד אפילו הצלחה מפתיעה. הסגלים שבנה בראשל"צ והגיעו איתו למשחקים על תארים בליגה ובגביע לא באמת היו שווים על הנייר את המיקום שלהם, הזרים לא היו הכי איכותיים, ובטח שלא הישראלים. אבל גודס ידע להוציא מים מהסלע, ועל הדרך גם לקדם שחקנים. קחו לדוגמה את נועם דוברת, שעשה תחתיו קפיצה אדירה, וכדאי לציין גם את טל פלד הצעיר, שאף אחד לא הכיר קודם לכן והפך לאחד השמות המסקרנים בליגה. גם נמרוד טישמן חווה אצלו רנסנס בקריירה בגיל 30.
על פניו, למרות שלישראל עשוי להיות סגל נוצץ ביורובאסקט בקיץ הבא - בטח במונחים שלנו - עם דני אבדיה, ים מדר, גל מקל, תמיר בלאט, יובל זוסמן, תומר גינת, ג'ייק כהן, דוברת, ואולי גם טי־ג'יי ליף, הוא לא יהיה עדיף מאלה של מעצמות כמו סרביה, סלובניה, צרפת או ספרד. ועדיין, אם המאמן החדש יידע למקסם אותו כפי שעשה בשנים האחרונות בראשל"צ, הנבחרת עשויה להגיע לגבהים חדשים.
