לאו מסי עבר לפלורידה כדי לעשות את מה שמיליונים עשו כבר לפניו: להתענג על השמש והחופים הכחולים, ולבשורת מס מגוחכת. הוא מתחיל את הפנסיה. רק שבניגוד למיליונים האחרים, הפרעוש נמצא עוד לפני העשור החמישי בחייו.
במקום לשחק בינגו ולאכול ארוחות ערב בשלוש בצהריים, הארגנטינאי עסוק בסיבוב הפרידה שלו מעולם הכדורגל, שהתחיל בגול ניצחון בדקה ה־94 מכדור חופשי קוסמי. זה היה משחק כמעט חסר חשיבות, אבל הקהל היה בטירוף. לברון ג'יימס בא לחבק את מסי המיוזע בחולצת בזוקה דהויה. דייויד בקהאם בכה כאילו חזר בזמן למאי 1999 ועומד להרים עוד קרן נגד אוליבר קאן. זה היה חסר פרופורציה ונורמלי לחלוטין.
כוכב אחר מסדר הגודל של מסי, טום בריידי, עשה גם הוא דרך דומה (קצרה יותר) לדמדם את הקריירה שלו בפלורידה. אבל כוכב הפוטבול המשיך לשחק ברמות הכי גבוהות נגד יריבות מהטופ העולמי ואפילו זכה בסופרבול עם טמפה ביי. מסי, שמגיע ככוכב של אלופת העולם, ירד לדרג ג' של הכדורגל העולמי, והתפאורה מסביבו קצת עצובה. אבל האתגר שלו שונה בתכלית: הוא בא לנסות ולהחיות בפעם השביעית או השמינית או בפעם המי עוד סופר את הכדורגל בארה"ב.
מגרש משחקים
מסי כבר הופך את ה־MLS למגרש המשחקים הפרטי שלו עם שער שמיני בחמישה משחקים, הפעם ב־0:4 על שארלוט ברבע גמר גביע הליגות. ריבוי הגולים גם מאפשר לו לגוון בחגיגות: פעם זה תור, פעם הפנתר השחור, פעם ספיידרמן. לא במקרה כולן דמויות של "מארוול". לליגה יש הסכם שיתוף פעולה עם החברה, למסי יש חיבור עסקי לליגה, ונראה שהגיבור לא מקדם את גיבורי־העל בספונטניות, אלא מתוך מניעים ציניים יותר.
ככה זה נראה בתרבות שלא ממש יודעת אם בעיטה חופשית מוצלחת שווה נקודה אחת או שלוש: שני מסוקים חגים קבוע מעל מגרש האימונים של אינטר מיאמי כשהשחקנים מתאמנים כדי להעביר שידור לאתרי החדשות, מאות עיתונאים, כולל צוותים מארגנטינה שמגיעים לכסות את האימונים אף על פי שהם לא יכולים להישאר יותר מ־15 דקות, אוהדים רודפים אחרי בני משפחת מסי ומפיצים סרטים שלהם אוכלים במסעדות, קונים בסופרמרקט, נכנסים לאוטו, הולכים, עומדים. כמו מאמינים שרואים את ישו הולך על המים.
אפילו בעיר מפוצצת בסלבריטאים כמו מיאמי לא רגילים לראות כמות מטורפת של פפראצי על בסיס יומי. הקירות של המסעדות מכוסים בפוסטרים, חולצות ותמונות של מסי, וכל דבר שקשור לתרבות ולאוכל של ארגנטינה הפך ללהיט. מיאמי והכדורגל האמריקאי הולכים להרוויח בגדול מההגעה של המגה־סופרסטאר.
אבל גם מסי עצמו לא מפסיד מהעסקה. הוא אמנם חתם על חוזה "צנוע" של 160 מיליון דולר לשלוש שנים, עשירית ממה שיכול היה לקבל בסעודיה, אבל בחר באמריקה גם כדי לשחק כדורגל תחרותי ובעיקר מתוך מחשבה איפה אפשר לקדם יותר את המותג "מסי" מבחינה גלובלית אחרי הפרישה. גם פה התחרות וההבדלה מכריסטיאנו רונאלדו, הנמסיס שהגדיר אותו ולהפך, הן ברורות.
היו כבר שמות גדולים שהגיעו לכדורגל האמריקאי והבטיחו שזה רגע מפתח ורגע מפנה, אך אף אחד מהם לא ממש עמד במילתו, מפלה ועד תיירי הנרי. היחיד שכן הצליח היה הבוס החדש של מסי, אבל הוא היה מחלוצי המטרוסקסואלים שהכדורגל היה חלק משני מהפופולריות שלו.
הופעה שבועית
מסי הגיע לרצפת כדורגל אחרת מזו שהגיע אליה פלה בזמנו. כדורגל הוא פופולרי בארה”ב בקרב נוער ונשים, האינטרנט קיצר את האוקיינוס כדי לעקוב אחרי הפרעוש בלייב בברצלונה, ומיליוני מהגרים ממקסיקו ומדינות כדורגל אחרות הוסיפו לפופולריות שלו. מסי בא לשחק כדורגל ולנצח, אבל הוא בעיקר הגיע לעשות את מה שהאמריקאים אוהבים יותר מכל – לשווק ולהפיץ. חנות המרצ'נדייז של המועדון מוכרות ערימות של חולצות במחיר של 200 דולר לחתיכה. "מיאמי נראית כאילו שלהקות אנושיות של פלמינגואים ירדו על העיר", נכתב בעיתון מקומי. מחירי הכרטיסים למשחקים עפים לשמיים, ובמקום פרצופים מפהקים, המצלמה הנודדת ביציעים עושה קלוז־אפים על לברון ג'יימס, סרינה וויליאמס וקים קרדשיאן.
כל משחק של מיאמי, שהייתה הקבוצה הכי גרועה בליגה כשמסי הצטרף אליה, הפך לאירוע שאסור לפספס, באצטדיון או על המסך. קירות רבים קושטו בציורים של הגאון. מסעדות רבות הוסיפו לתפריט שלהן מנות על שמו.
5 צפייה בגלריה
מסי בא לשחק כדורגל ולנצח, אבל הוא בעיקר הגיע לעשות את מה שהאמריקאים אוהבים יותר מכל – לשווק ולהפיץ
(צילום: Nathan Ray Seebeck-USA TODAY Sports)
ההגעה שלו היא לא אירוע רומנטי. הוא לא דחה שכר גבוה פי עשרה מסעודיה בגלל חוש מוסרי גבוה, זאת החלטה עסקית. חברת הענק אפל קנתה את זכויות השידור של הליגה האמריקאית עבור 2.5 מיליארד דולר לעשר שנים – פי שלושה מהסכום שהליגה תקבל לשנה לעומת החוזה הטלוויזיוני הקודם שלה.
אבל זה לא רק הכסף. אפל היא ענקית סטרימינג. היא יכולה להביא את הליגה האמריקאית לפתח כל בית. פורטל מסי, שכולל שידורים חיים של כל המשחקים והאימונים של השחקן, עולה 39 דולר לעונה. ההגעה שלו למיאמי כבר הביאה לקבוצה את סרחיו בוסקטס וג'ורדי אלבה, וכנראה בקרוב גם את לואיס סוארס. וזוהי רק ההתחלה.
מסיבה לטינית
אפל כבר הודיעה שמסי הולך לקבל נתח מהרווחים של שירותי הסטרימינג ושהיא הולכת לממן ולשווק סדרה בת חמישה פרקים על האיש והאגדה. אדידס הבטיחה לו אחוזים ממכירות ליין הכדורגל שלה בארה"ב. הפוקוס של החברות הללו ועוד חברות ענק שפורסות את חסותן ואת פנקס הצ'קים שלהן עבור הענף, הוא כמובן אירוח הגביע העולמי ב־2026.
מסי הוא שם גדול במיאמי, עיר היספנית למחצה, הבירה הלא רשמית של אמריקה הלטינית. והוא חובר לבקהאם, עוד פצצת אטום של שיווק ורווחים. האנגלי השקיע לפני כמה שנים 25 מיליון דולר בהקמת הפרויקט. כיום, עוד לפני עסקת מסי, שווי המועדון מוערך ב־600 מיליון דולר. בקהאם מחזיק בקבוצה עם ארבעה בעלים נוספים משלוש ארצות שונות. כולם רוצים לקחת חלק בחגיגה.
האצטדיון שבו משחקת מיאמי כרגע יכול להכיל קרוב ל־20 אלף צופים. אם עד המשחק הראשון של מסי כרטיס ממוצע הוצע ב־30 דולר, מי שמשיג היום כרטיס ב־400 דולר מרגיש שהוא זכה בפיס. מחירי כרטיסים באתרי יד שנייה קפצו מ־150 דולר ל־850 דולר, ובמשחקי חוץ של מיאמי נרשמה עלייה אפילו גדולה יותר.
זוהי רק ההתחלה
אדידס כבר הודיעה שכל החולצות של מסי אזלו מהמלאי ולא יופצו לחנויות המקוונות והפיזיות עד לאוקטובר. ביום שבו הוצעה לראשונה החולצה של מסי, היא נמכרה בכמות גדולה יותר מאשר מיאמי מכרה בכל שבעת החודשים הראשונים של השנה, ומדורגת בראש רשימת המכירות, לפני כל קבוצות הספורט המקצועניות באמריקה, מכל הענפים.
חשבון האינסטגרם של הקבוצה קפץ ממיליון ל־13.5 מיליון עוקבים, רביעית בכל קבוצות הספורט המקצועניות בארה"ב. החיפושים אחר סחורה שנושאת את שמו של מסי באי־ביי זינקו במאות אחוזים.
אפשר כבר לראות את זה, לדמיין, להרגיש את זה בידיים. העתיד יותר ורוד מהחולצה החדשה של מסי. עוד מעט חברות גדולות יעבירו חלק מנתח הפרסום שלהן לכדורגל. עוד מעט אצטדיונים של 80 אלף מקומות יתמלאו באנשים שיבואו לראות את הפלא. עוד מעט אנשים יבינו את תעצומות הנפש בלראות את מסי עושה את הקסמים שלו עם נעל האדידס. עוד מעט. לא רע בשביל חצי פנסיונר.
