בקיץ שעבר בנתה אלונה ברקת קבוצה כמעט חדשה בהפועל באר־שבע. שחקנים עם קילומטרים של ניסיון חתמו בזה אחר זה: איתי שכטר, איתן טיבי, אריאל הרוש, רועי גורדנה, ניקיטה רוקאביצה ודור מיכה. אבל עם כל הכבוד לשמות הנוצצים, מי שגנב את ההצגה במאני־טיים של העונה הוא שם שאף אחד לא ספר, בטח לא המאמן הקודם רוני לוי. מדובר ברותם חטואל, שפרח מאז שאליניב ברדה ירד לקווים. לא פחות מחמישה שערים הוא כבש בגביע המדינה, כולל בחצי הגמר נגד מכבי ת"א ובגמר מול מכבי חיפה - בשניהם נכנס כמחליף.
"מחתול בשק" אצל רוני לוי הפך ל"שפן בכובע" של ברדה. מאז הזכייה חטואל גם מייצב את עצמו כאחד השחקנים האהובים ביותר ביציעים. האופי המוחצן, הקעקועים, התספורות הצבעוניות ובעיקר העובדה שהוא לא חושש להגיד מה הוא חושב - כל אלה הופכים אותו לדמות ססגונית שמזכירה לאוהדים את מאור בוזגלו.
"עוד לא התאוששתי"
חטואל גדל דווקא במכבי חיפה. כילד יש אפילו תמונה שלו מלווה לדשא את הקבוצה בליגת האלופות. בגיל צעיר מאוד החלוץ עבר לקריית־שמונה, אך איזי שרצקי לא זיהה את הפוטנציאל - והוא החל לנדוד בקבוצות בצפון. לפני שנתיים, אחרי שכבש ארבעה שערים באחי נצרת, ברדה - אז כעוזרו של יוסי אבוקסיס - הביא אותו למבחנים אותם עבר בהצלחה. אצל אבוקסיס הוא שיחק פה ושם ואפילו כבש בניצחון על ניס בליגה האירופית, אבל מאז שהגיע רוני לוי נעלם לגמרי. עכשיו, בגיל 24, חטואל יוצא לאור.
התאוששת מהזכייה בגביע?
"לקחו לי יומיים להתאושש, זה עשה רעש גדול. ללא ספק הרגע הכי מאושר בקריירה שלי והכי משמעותי".
משחקן אלמוני יחסית הפכת לאהוב הקהל. איך התחושות?
"זה גורם לי לאושר אדיר. החזרתי להם על הדשא, על התמיכה שלהם בי ברגעים הקשים".
הפריצה הגיעה אצל ברדה.
"הוא נתן לי את הפוש למעלה, גם למאור מליקסון מגיע קרדיט גדול - הם עשו איתי עבודה מנטלית טובה ורואים את התוצאות".
למה רוני לוי לא ספר אותך?
"התאמנתי טוב אצל רוני, הרבה התפלאו שאני לא מקבל ממנו קרדיט. לא רוצה להיזכר בתקופה איתו, התגברתי עליה. הייתי שבור מנטלית. ברגע שקיבלתי את ההזדמנות, לקחתי אותה בשתי ידיים. לכל מאמן יש את ההחלטות שלו ואני מכבד את לוי".
ההתגרות בו אחרי השערים לא הייתה מיותרת?
"אין לי שום דבר רע נגד רוני, כשהוא עזב אפילו דיברנו. החגיגה הגיעה תוך כדי המשחק וההצדעה לא באה ממקום של התגרות. זה משהו שתפס ונהיה סימן ההיכר שלי. אמשיך לחגוג ככה".
המטרה בעונה הבאה היא אליפות. מה צריך לעשות כדי שזה יקרה?
"צריך לעבוד קשה. יש לנו סגל טוב, אליניב והצוות יודעים בדיוק את מי להביא. מאמין שנדבר חזק בעונה הבאה. באופן אישי יש לי תשעה שערים בכל המסגרות בחצי מהדקות ואני מצפה מעצמי לעונה יותר טובה. הגיע הזמן שלי".
"מאמין שאמשיך"
הקבוצה טרם הודיעה על מימוש האופציה עליך. מה הסיבה?
"אני בשיחות עם אלונה, נשב בקרוב וכל אחד יגיד לאן הוא מכוון. אני חיובי והמועדון חיובי, מאמין שיהיה בסדר".
אם ברדה לא ימשיך כמאמן זה יפגע בהתקדמות שלך?
"לא חושש בכלל. אני מאוד אוהב את אליניב ורוצה שימשיך, אבל עם כל מאמן שיגיע, אעבוד קשה ואוכיח שמגיע לי לשחק".
כמה מהיכולת שלך ראינו העונה?
"ראיתם רק חלק קטן, יש לי עוד הרבה מה להראות, זו רק ההתחלה. אני פה שנתיים, אלונה וההנהלה נותנים לי תחושה של בית, אני מאוד אוהב את המועדון ורוצה להישאר. מבחינתי השמיים הם הגבול".
יש לך תדמית של שחקן צבעוני, כזה שהקהל מתחבר אליו, אבל גם של בליין.
"אני מודע לסטיגמה, שולחים לי טוקבקים שאני בליין וכאלה. כן, אני מאוד אוהב לבלות ופעיל באינסטגרם, לא מתבייש בזה. יש לי חיים אחרי הכדורגל, אבל אני יודע להציב לעצמי גבולות. לא מבלה לפני משחקים או אימונים - בחופשים מרשה לעצמי".
הפכת ל"ערן זהבי" של חצור הגלילית בה גדלת.
"ערן זהבי זה משהו רציני, אבל כיף גדול לייצג את היישוב שגדלתי בו. לחזור לחצור עם הגביע זו סגירת מעגל מאז שאבא שלי פתח קבוצת ילדים. אני מרגיש כמו יקיר העיר, ראש המועצה עושה לי כבוד, אני חולם להביא להם עוד תארים".
אתה חייב את הקריירה שלך להורים שתמכו בך בלי יותר מדי אמצעים.
"אני חייב המון לאמא ואבא שלי, הם שמו עליי את כל הכסף שלהם. אני משחק רק בשבילם. כל שער מוקדש להם".
