הפועל חולון ידועה כקבוצה שמתהדרת בגארדים דומיננטיים בשנים האחרונות: מגלן רייס ג'וניור, דרך קורי וולדן וטיירוס מגי ועד ג'ו רגלנד. אבל העונה מוביל אותה בכלל פורוורד (2.01 מטר), שהוסט לתפקיד הסנטר והפך לאימת ההגנות בליגת העל ולאחד השחקנים המלהיבים בסביבה. אז מה הפלא שג'סטין סמית' בן ה-25 כבר מועמד לחזק את הקו הקדמי של מכבי ת"א בעונה הבאה?
הופעה טובה בסדרת רבע גמר הפלייאוף הלוהטת, הערב (רביעי), מול הפועל ירושלים תעלה את המניות שלו עוד יותר. הממוצעים שלו בחולון עומדים על 16.2 נקודות, 6.5 ריבאונדים, 1.1 אסיסטים וכמעט חטיפה למשחק.
סמית', שזו עונתו הראשונה מחוץ לארה"ב, יודע שהקבוצה שלו מגיעה כאנדרדוג מובהקת, ואפילו ניצחון אחד בסדרה מתוך חמישה משחקים נראה מאתגר לאור היכולת הלא מרשימה בחודשיים האחרונים. "הבנתי ישר שהאוהדים של שתי הקבוצות לא מחבבים אחד את השני", הוא אומר כשנשאל אם קלט את גודל היריבות. "זה עניין גדול המשחקים האלה, מרגש. האווירה תהיה מעולה, כמו המשחקים שהיו לנו נגדם השנה. הם קבוצה פיזית ויש להם הרבה שחקנים מגוונים, כל אחד יכול להיות הכוכב בערב נתון, זו לא קבוצה אנוכית. יהיה קשה להכניע אותם, בטח כשירושלים בתקופה של ניצחונות אחרי הזכייה בגביע".
מהן התחושות סביב הסדרה?
"בתסריט הכי גרוע נותרו לנו עוד שלושה משחקים לעונה, אבל כבר הגענו לפלייאוף, אנחנו לא רוצים שהעונה תיגמר. זה מוסיף קצת אש עכשיו, ויש גם את העובדה שאלה משחקים נגד ירושלים, שילהיטו הכל מסביב".
אם כבר ירושלים, ידעת לפני שהגעת לכאן שהיא הבירה של ישראל?
"לא ידעתי הרבה על ישראל, אם להיות כן. ידעתי רק שחולון קרובה לת"א, לחוף הים (מתגורר בראשון לציון). אני יכול להגיד שאני נהנה מאוד מהזמן פה. לצערי, לא יצא לי לטייל בירושלים בגלל המצב מסביב".
כשהתקשרו אליך ואמרו שיש הצעה מישראל, איך הגבת?
"הייתי מופתע. כשהחלטתי שאני עובר לשחק מעבר לים, ישראל לא הייתה מה שחשבתי. ציפיתי לאירופה. אחרי הטלפון, עשיתי קצת חיפושים באינטרנט. ידעתי שההגעה לכאן תהיה סיטואציה טובה בשבילי, בטח שאני בתקופה בה אני עושה החלטות גדולות בקריירה שלי. אני מאמין גם בהחלטות טובות וגם במזל".
שחקן רוקי תחת עמית שרף, שהוא מאמן רוקי. היה איזשהו חשש מזה?
"לא. האמנתי במה שהמאמן סיפר לי, באיך שנשחק. לי זה לא משנה בן כמה אתה וכמה ניסיון יש לך, כל עוד השגת את זה. זה יכול להיות קצת סיכון, כן, אבל הייתי בסדר עם זה. מערכת היחסים שלנו בנויה על אמון, אני עושה תחתיו דברים שונים. לא אכפת לי גם באיזו עמדה הוא שם אותי, אני רוצה להיות על הפרקט. כשאני משחק אני יודע שדברים טובים הולכות לקרות".
"המשפחה שלי לא מאושרת שאני בישראל"
סמית' כבר התחיל להתרגל לשינויים הכרוכים בחיים במדינת יהודית, כולל השבת שהיא יום חופשי במקום ראשון ("גדלתי בסביבה שהיו בה יהודים, הכרתי קצת את המנהגים והחגים, אבל פה זה כל המדינה חוגגת חגים ולא רק כמה חברים שלי"), ומה עושים ביום כיפור. ואז הגיע ה־7 באוקטובר, ובשונה מזרים אחרים, הוא המשיך לישון, מתעלם מהאזעקות. כשהתעורר בשנית, לקראת השעה 11, הנייד שלו כבר היה מפוצץ בהודעות שהחלו בשש וחצי בבוקר. "הייתי בשוק, הדלקתי את הטלוויזיה ישר וצפיתי בחדשות", הוא מספר. "המשפחה שלי מתגוררת בשיקגו, כולם ישנו אז. עדכנתי את כולם מאוחר יותר וכמובן שהשאלות היו איך אני עוזב את ישראל".
"בדיוק סיימנו את המשחק מול מכבי ת"א, ואמרו לנו מהקבוצה 'היי, איראן הולכת לתקוף בעוד כמה שעות'. התגובה שלי הייתי: 'מה?!', ואמרו לנו פשוט לכו הביתה"
עזבת אחרי יממה, אבל לא את הקבוצה. המשכת עם הזרים לקפריסין.
"אני לחלוטין לא האמנתי שאחזור, למה שאחזור למדינה שבמלחמה? וככה היינו חודש שלם כמעט. היו קבוצות ששיחקו במסגרת נוספת שהיה להן מזל עם בסיס ביתי, לנו לא היה כזה באמת".
זרים משמעותיים כמו אמין נואה ואהמד קייבר עזבו. מה גרם לך להישאר בסוף?
"ההבנה שהגיעה ההזדמנות שחיכיתי לה. התחלתי להרגיש בנוח, והבנתי שאדע טוב יותר מה קורה כשאחזור לישראל. סיפרו לנו שיש אזעקות פה ושם, אבל יש שגרת חיים במרכז. הגענו שלושה ימים לפני עוד משחק בליגת האלופות, והכל היה בסדר במהלכם. החלטתי שאני נשאר, והמשפחה שלי לא הייתה מאושרת עם זה, לא הבינו למה אני נשאר. הם כן תמכו בי. מבחוץ, אני יכול להבין למה, זה לא נראה בטוח ונורמאלי. כשאסתכל לאחור השנה הזו תהיה כזו שתלווה אותי לנצח".
מנקודת מבט של שחקן זר, איך למשל ראית כל מה שקורה בהתארגנות במשחקים באירופה?
"הטיולים האלה היו משוגעים. היה אמור להיות משחק בטורקיה, וגם אנחנו האמריקאים לא רצינו להיות שם, לא רק הישראלים. באותו השבוע הייתה שם פריצה של טורקים לשגרירות האמריקאית. היה לנו טור אקראי באירופה, במקומות שבחיים לא חשבתי שאגיע אליהם כמו הונגריה, לטביה, קרואטיה, סרביה וספרד. מתיש, אבל במקביל החוויה הייתה מדהימה. בחיים לא הייתי מגיע למקומות האלה בחופשה, זה היה מגניב. יש גם את העניין של לשחק בלי קהל עונה שלמה, שזה פגע בנו, לדעתי. היינו מנצחים עוד שניים-שלושה משחקים אם הקהל היה איתנו".
העונה הראשונה שלך מחוץ לארה"ב קיבלה עוד טוויסט עם ליל התקיפה האיראנית.
"בדיוק סיימנו את המשחק מול מכבי ת"א, ואמרו לנו מהקבוצה 'היי, איראן הולכת לתקוף בעוד כמה שעות'. התגובה שלי הייתי: 'מה?!', ואמרו לנו פשוט לכו הביתה".
אתה צוחק עכשיו, אז נראה שהתאקלמת פה נהדר.
"הבנתי שאני לא יכול לעשות שום דבר. באותו רגע אמרתי לעצמי שוב 'אחכה ואראה מה קורה'. כל מה שקרה בשנה הזו, זה כאילו כבר ראיתי את זה לפני. נכון שלא מאיראן, אבל ראיתי כבר רקטות בשמיים. הבנתי שאם זה יימשך אני עוזב, זהו. בסוף, זה היה מהיר, בקושי לילה אחד. תודה לאל שלא עזבתי כי זה היה בזבוז".
עד העזיבה של נואה היית "השפן" ששרף שולף מהכובע, ואז נהיית דומיננטי מאוד. מה קרה שם?
"ידעתי שאני מסוגל לכך כל הזמן. הייתי פשוט צריך את ההזדמנות הזו, וכשהוא עזב - לקחתי אותה עם שתי הידיים. הפתעתי את כולם, אבל אותי זה לא הפתיע. מאז ומעולם הייתי בטוח בעצמי.
איך השחקנים האחרים הגיבו לזה?
"תשאלי אותם. בשבילי, גם בעמדה שאני משחק, זה לא משנה. אני אשיג את הכדור, לא צריך לתת לי אותו, הוא ימצא אותי. אני בטוח שהאוהדים נהנים מהשינוי הזה, אני יודע שאני מלך ההטבעות כאן".
"הבנתי שזה בסדר שהחלום לא יתגשם"
את ההדחה מאירופה כשכבר טעם הטופ 8 בפיו סמית' מכנה "אכזבה וגאווה". כשמתבקש לסכם את העונה הראשונה שלו במפעל אירופי, הוא משיב שזו הייתה פתיחה טובה ויש עוד מה לשפר, והוא כמובן נהנה. כשהגיע אותו טלפון אשתקד, הוא גילה לראשונה על ליגת האלופות של פיב"א, היורוקאפ והיורוליג. כן, הוא לא ידע שיש מפעלים כאלה, וגם לא ידע מי זאת מכבי ת"א. עכשיו, כשהוא שמע שישנה התעניינות בו מצידה, הפורוורד אומר שלצד המחמאה הוא שואף לשחק ביורוליג: "כספורטאי אתה רוצה להתחרות ברמות הכי גבוהות שיש. לשחק ביורוליג הפכה להיות המטרה שלי".
"לפני עוד פתיחת עונה ב-G ליג, הסוכן שלי הציג לי הצעות ואמר את שם המפעלים. לא ידעתי מה זה אומר, ראיתי בזה פשוט כשני משחקים בשבוע. עכשיו אני יותר שם לב לזה, צופה בכדורסל האירופי", הוא מספר.
בדומה לילדים רבים, סמית' חלם לשחק ב-NBA, צפה במשחקים וכמובן כיליד שיקגו העריץ מייקל ג'ורדן. הניתורים האלה בדאנקים שלו מסגירים שהוא לא ניסה רק את הכדורסל בילדות, והפורוורד אכן מאשר שלפני הפגישה עם הכדור הכתום הוא שיחק כדורעף, בכל זאת בן לאב שהיה בעברו אתלט והתחרה במרוצי שדה, כך שכל הענפים היו קיימים בבית לניסיון עבורו ועבור אחותו. אבל הוא לא התחבר לכדורעף, וגם לא לכדורגל ולפוטבול שניסה קודם, ובחטיבת הביניים החליט שהגיע זמן הכדורסל, יודע שהקפיציות שלו תיתן לו יתרון מתחת לסלים וכל מה שעליו לעשות הוא להתחזק, לכן התחיל להרים משקולות.
"אני לא רואה כלום בלי משקפיים, מרכיב עדשות מגע רוב הזמן"
כמה זמן התבשלה בך ההחלטה לעזוב את ה-G ליג?
"שנאתי את ה-G ליג. לא אהבתי את הדרך בה הכדורסל משוחק שם, את סגנון החיים, את הכסף. ידעתי שהגיע הזמן לנסות את אירופה כחוויה משל עצמי ושמעתי דברים טובים. ברגע שהחלטתי לעזוב הגיעה ההבנה שכבר לא אגיע ל-NBA. אם זו הייתה שבירת החלום? לא, פשוט הבנתי שזה בסדר שהוא לא יתגשם".
שנה אחרי, איך אתה עם ההחלטה שלקחת?
"שמח ב-100%".
מה עושים עם כל הזמן הפנוי שיש לך במדינה זרה?
"זה החלק הכי קשה, והכינו אותי לזה. אני הולך לים, למסעדות, אבל זה מאתגר למצוא דברים נוספים לעשות. אני בר מזל ומבורך שאני עובד כמה שעות ביום ועושה מה שאני אוהב, כן? מנסה למלא את היום בכך שאני צופה בסדרות טלוויזיה, סרטים".
בתמונות שחולון מפרסמת "על אזרחי", נראה שאתה אוהב כל מה שקשור באופנה.
"כן, אני מאוד אוהב בגדים ואופנה. ככה אני מבטא את עצמי. אני לא בן אדם של דיבורים, זה לא קורה הרבה, אז הלבוש עושה את זה בשבילי. בנחיתה שלי הגעתי עם המשקפיים ומאז כולם שואלים אותי על זה, עשו מזה ממש עניין! אני לא רואה כלום בלי, מרכיב עדשות מגע רוב הזמן".
דדאס: ״יכולים לנצח כל קבוצה״
(דדאס: ״יכולים לנצח כל קבוצה״)
