היום הראשון של גמר אליפות העולם בסנוקר היה מצוין מבחינתו של רוני אוסאליבן (46). הוא שלט ללא עוררין במשחק מול ג'אד טראמפ ופתח פער גדול.
אבל לצד ההתפעלות מהיכולת הנהדרת שלו, התקשורת לא הייתה יכולה שלא לדוש בתקרית חריגה בה אוסאליבן היה מעורב באותו היום, עימות בהחלט יוצא דופן, בטח בענף אצילי כמו סנוקר, עם השופט. אוליבייה מרטיל, השופט הבלגי שניהל את הגמר, ניגש אל הכיסא שבו ישב אוסאליבן ופנה אליו ישירות. הוא העיר לו על מחווה גופנית כלשהי, אולי גסה, שטען שראה שביצע.
אוסאליבן הגיב בכעס: "איזו מחווה ראית?".
מרטיל: "אני לא הולך להגיד את זה בשידור בטלוויזיה".
אוסאליבן: "לא ראית כלום".
בנקודה הזו אוסאליבן אף הפנה אצבע מאיימת כלפי השופט ונזף בו: "אל תתחיל!".
למחרת אוסאליבן שוב התפוצץ מרוב רגש, אבל הפעם באופן שונה בתכלית. רגע אחרי שהבטיח את זכייתו השביעית באליפות העולם, אוסאליבן, שבימים כתיקונם חרד מנגיפים ונמנע מלחיצות ידיים עם שחקנים אחרים, ניגש אל המפסיד ג'אד טראמפ, חיבק אותו ופשוט סירב לשחרר. במשך זמן מה, שבשידור ספורט טלוויזיוני מרגיש כמו נצח, הם נותרו דבוקים זה לזה. כשאוסאליבן ניתק בסופו של דבר את ידיו, אפשר היה לראות שעיניו אדומות מדמעות. "בכיתי בזרועות שלו, הוא אמר לי מילים כל כך יפות וזה פשוט העיף אותי. לא ידעתי שהוא רואה בי כחלק חשוב מההתפתחות שלו. זה ריגש אותי מאוד", התייחס אוסאליבן לאחר מכן לרגע המקסים הזה.
בתוך יומיים הר הגעש שבנשמתו של אוסאליבן התפרץ פעמיים, ובכל פעם מסיבות אחרות לגמרי. אם היה זה ספורטאי אחר אולי היינו מתפלאים, אבל אוסאליבן הוא בדיוק האדם שממנו אנו מצפים לתנודות הרגשיות הקיצוניות האלה, למעברים בין כעס ורוגז כמו בתקרית עם השופט, לשמחה, סיפוק והערכה כלפי היריב, כמו בחגיגות הזכייה למחרת. כזה הוא אוסאליבן, הסערה המושלמת. ערב רב של גאונות ואקסצנטריות. אמן סנוקר חד פעמי שאת הקסמים שהוא מחולל על השולחן ספק גדול אם הוא בעצמו מסוגל להסביר, ולצד זאת אדם שנמצא במאבק תמידי עם השדים שבראשו.
ב-30 השנים שלו שחלפו מאז שהצטרף לסבב הסנוקר המקצועני, הוא נע בקביעות על הגלים הללו, מתנדנד בין גאות ושפל, ואיכשהו בסוף הוא תמיד מצליח לייצב את האונייה ולהגיע לקו הסיום לפני כולם. להגיד שאוסאליבן שרד את החיים המטורפים שלו שכללו בין השאר: אבא שהורשע ברצח וישב שנים רבות בכלא, התמכרויות לסמים ולאלכוהול, בת מנוכרת שלא גידל, פרידות קשות, פרפקציוניזם חולני ודיכאונות, יהיה אנדרסטייטמנט עצום. אוסאליבן לא שרד את החיים, הוא ניצח אותם עם ברייק מקסימלי, כמו שרק הוא יודע לייצר.
אתמול, אוסאליבן רשם עוד פרק בהיסטוריה שלו ושל הענף כולו. הוא השווה את שיא הזכיות בעידן המודרני של סטיבן הנדרי האגדי (7), והפך לאלוף העולם המבוגר בהיסטוריה. הנדרי, טיפוס הרבה יותר יציב מנטלית מאוסאליבן, זכה באליפות העולם האחרונה שלו בגיל 30 ובגיל 42 פרש מסנוקר. אוסאליבן שכל חייו דהר ברכבת השדים המפחידה והמהירה מכולן, הוא הטוב מכולם גם עמוק בעשור החמישי לחייו.
המשבר מאחוריו
אוסאליבן ועל כך אף אחד לא יתווכח הוא האלוף הראוי. במשך 17 ימי האליפות הוא כמעט ולא חווה רגעי חולשה. הסנוקר שלו היה חסר רחמים, מדויק להפליא והוא העניש את יריביו קשות על כל טעות. משחקים שסומנו כמוקשים עבורו כמו המפגש עם מארק אלן בשמינית הגמר, קרב האגדות מול בן השנתון שלו ג'ון היגינס בחצי הגמר, ואפילו הגמר מול טראמפ, הוא עבר בקלות יחסית. את כל המשחקים באליפות הוא ניצח בפער של לפחות חמישה משחקונים, אפילו לא פעם אחת הוא מצא את עצמו נדחק לחבלים ונלחם על חייו בקרוסיבל.
לנסות ולהסביר כיצד אוסאליבן משחק כל כך טוב בגילו ואחרי כל כך הרבה שנים בסבב – לא בטוח שהוא עצמו יצליח. אבל אם בכל זאת מתעקשים, צריך לחזור אחורה אל 2011. אוסאליבן היה אז בתקופת שפל של הקריירה. הוא הודח מטורנירים רבים בשלבים מוקדמים והפגין חוסר חשק כללי כלפי הספורט. רגע לפני אליפות העולם של אותה שנה, אוסאליבן פנה להתאחדות הסנוקר – והודיע כי הוא לא מתכוון להשתתף השנה. בארי הרן, נשיא התאחדות הסנוקר דאז, ביקש ממנו להודיע על כך במכתב רשמי, ואז ברגע האחרון אוסאליבן התחרט והחליט להתחרות בכל זאת.
את האליפות ההיא הוא סיים בסופו של דבר ברבע הגמר, הישג לא רע בהתחשב בנסיבות. באותה תקופה קשה אוסאליבן התחיל לעבוד עם ד"ר סטיב פיטרס, פסיכיאטר ספורט בריטי נודע שרשם הישגים מעולים עם נבחרת האופניים הבריטית. ד"ר פיטרס לימד את אוסאליבן "לאלף את השימפנזה" – החלק במוחנו שמניע אותנו לפעול לפי הרגש ולגרום ל"שימפנזה" לעבוד בהרמוניה ובשיתוף פעולה עם האזורים הלוגיים של המוח.
אוסאליבן מייחס לד"ר פיטרס את התפנית החיובית שחלה בקריירה שלו מאז. ב-2012 אוסאליבן זכה באליפות העולם תוך שהוא מציג את מה שהוא בעצמו מגדיר כסנוקר של חייו – שנה לאחר מכן הוא לקח הפסקה ארוכה מסנוקר, העביר את זמנו בין השאר בעבודה בחווה, אבל חזר לאליפות העולם וזכה בה שוב למרות שלא שיחק בכלל במהלך העונה.
שתי אליפויות העולם הרצופות הללו פתחו את הפרק הנוכחי והמוצלח בקריירה של אוסאליבן. "רוקט רוני" של העשור האחרון הוא אדם הרבה יותר יציב בסנוקר ומחוצה לו. נכון, הוא עדיין מספק פנינים לתקשורת, לועג מפעם לפעם לשחקנים צעירים ("אצטרך לאבד רגל או יד כדי לצאת מהטופ 50 בעולם") ומקים עליו שחקנים אחרים כשהוא אומר שלא היה ממליץ לילד שלו לשחק סנוקר, אבל בניגוד לעבר כבר אין סיכוי שינטוש משחק באמצע כפי שעשה מול סטיבן הנדרי באליפות בריטניה ב-2006. אוסאליבן של העשור האחרון מקפיד מאוד על אורח חיים בריא ותזונה נכונה ומכור לריצה ולכושר גופני במקום לסמים ולאלכוהול. "אני בן 46 ומשחק מול שחקנים בשנות ה-20 המוקדמות שלהם. זה מחייב אותי להישאר בריא ובכושר ולנהל סדר יום הגיוני", הוא הסביר.
"לא מתעסק בשיאים"
נראה שההצלחה של אוסאליבן בגיל מאוחר סחפה אחריה גם אחרים. באופן מדהים, שלושה מהשחקנים שהעפילו לחצי גמר אליפות העולם השנה: אוסאליבן, ג'ון היגינס ומארק וויליאמס הם ילידי 1975 – ושלושתם הצטרפו לסבב ב-1992. "נקלעתי אל אליפות העולם לוותיקים", צייץ בהומור ג'אד טראמפ, היחיד מאלו שהעפילו לחצי הגמר שטרם חצה את גיל 45.
היציבות היחסית של אוסאליבן הנוכחי הביאה גם לשינוי בגישה שלו כלפי הענף. איומי הפרישה שהיה משמיע חדשות לבקרים הפכו לנדירים יותר. במקום להרהר בקול רם על העתיד שלו, אוסאליבן מקפיד להזכיר פעם אחר פעם שהוא משחק כיום סנוקר אך ורק כדי ליהנות. "אני לא מתעסק בשיאים, אלא רק בלהנות ולראות את התמונה הגדולה יותר. סנוקר הוא רק חלק ממה שאני עושה עכשיו, האמת היא שאני הרבה יותר נהנה מהעבודה כפרשן ביורוספורט ומשאר הדברים שאני עושה הרחק מהשולחן. הדברים הללו מאפשרים לי להנות מהחיים שלי ולהנות מהסנוקר".
אוסאליבן למרבה השמחה ממשיך להנות, אך אם יש טורניר אחד שלא מסב לו הנאה כמעט בכלל זהו דווקא אליפות העולם, אותה אליפות שזה עתה זכה בה באופן הכי משכנע שיש. "זה עינוי", הוא הודה, "הטורניר הזה כל כך קשה והוא מוציא ממני את הצד הכי גרוע שלי". נוכח הדברים הללו, אפשר היה אולי לחשוש שמא הוא יסתפק באליפות השביעית, אבל אוסאליבן מיהר להרגיע, "זה אמנם לא נשמע כמו רעיון טוב, אבל אני מניח שאחזור לפה גם בשנה הבאה", הוא אמר ושיחרר אנחת רווחה עצומה מכל מעריציו ברחבי העולם
