עוד שבת של כדורגל די רע בליגת העל, הליגה הרנדומלית בעולם. בדרך כלל רנדומליות מייצרת עניין, הרי אנחנו אמורים להיות במתח לגבי זהות המנצחת, אבל כשהכל כל כך רנדומלי ו"משוגע" זה כבר משעמם.
זה קורה כבר כמה עונות ברציפות, מלבד שתיים-שלוש קבוצות כל תוצאה היא אפשרית. אשדוד פתחה את העונה רע? היא תנצח ארבע פעמים ברציפות ועכשיו סוגרת שלושה הפסדים רצופים. הפועל ת"א מחליפה מאמן? היא תנצח את ק"ש שבאה אחרי רצף של ארבעה ניצחונות. הגרסה הגרועה של WWE. מצד אחד, טירלול מוחלט. מצד שני, האם למישהו באמת אכפת ממה שקורה כאן? האם אי פעם נזכה לראות יותר משתי קבוצות יציבות בעונה אחת? זה יהיה שינוי מרענן.
הבעיה המרכזית בחוסר היציבות היא שהיא מראה בעיקר על חולשתן הבלתי נתפסת של הקבוצות והמאמנים. לדוגמה, בעולם התחילו לשחק עם שלושה בלמים? גם המאמנים בליגה ישחקו כך. כולם, בזה אחר זה, יאמצו את שיטת שלושת הבלמים כאילו הם גדלו באיטליה. אמנם בקושי יש בלמים נורמליים בליגת העל - אבל זה לא מפריע לאף אחד מהמאמנים, הם מפחדים שיגידו עליהם "לא מודרניים".
חוסר המקוריות בא לידי ביטוי בתחלופת הזרים בין הקבוצות. קוון פרייטר לא היה טוב בנתניה? בהצלחה בנוף הגליל. לוסיו היה בינוני בקריית שמונה? ברוך הבא להפועל תל אביב. ג'יימס אדניי לא היה ממש טוב בק"ש? יאללה, למכבי פתח תקווה. וכך במהרה כל הקבוצות נראות אותו דבר, ונראה שזה די נוח לכולם. חוץ ממי שאמור לצפות במשחקים של הקבוצות הללו. אם הוא כמובן יצליח לעקוב מתי הן משחקות. זה יכול להיות בשבת ב-15:00, ראשון ב-20:15 או שני ב-20:45. הכל מעורבב והופך לעיסה אחת גדולה של בינוניות מפוארת. ולקינוח, כולן כולל כולן יבזבזו זמן כשזה מתאים.
מעונה לעונה הכדורגל בליגת העל נראה פחות טוב, הוא כמו אדם זקן מאוד שמתחפר בהרגלים הרעים של עצמו. אף אחד לא מנסה לנער את המוצר הגווע, כי הוא עדיין מטיל ביצי זהב. כל עוד השורה התחתונה מראה על רווח, אף אחד לא ימהר לשנות שום דבר.
השיעור שמכבי חיפה נתנה לסכנין
בני סכנין עשתה הכל כדי להוציא נקודה ממכבי תל אביב, היא הייתה יכולה לנצח בבלומפילד אבל בחרה, כמו רוב הליגה, בפחדנות, בביזבוזי זמן הזויים כאילו היא משחקת נגד ריאל מדריד. ראוי לציון היה המשחק של גד עמוס, מאז ששון גבאי ב"ביקור התזמורת" לא נראתה בישראל תצוגת משחק כל כך משכנעת.
והנה באה מכבי חיפה, דווקא יריבה מושבעת של מכבי ת"א, והענישה את סכנין בערך מהדקה הראשונה. היא הכתה בה בלי טיפת רחמים. זה היה אמור להיות "קרב צמרת מסקרן" (נשבע שקראתי את הניסוח הזה איפשהו) ונגמר בלא פחות משישייה, 0:6 מהדהד. בכלל, נראה שברק בכר שוב עשה את זה. כמו בתקופה שלו בבאר שבע, הפרויקט מגיע לשיא בעונה השנייה. דברים שהיו הולכים למכבי חיפה קשה בעונה שעברה, נעשים באפס מאמץ השנה. ברוב המשחקים היא כובשת בקלילות, ובמשחקים שהיא מתקשה - היריבה לא מעיזה להרים ראש מחשש לחטוף.
ההרתעה של מכבי חיפה חזרה, ומי זוכר בכלל איך זה היה נראה לפני כמה שנים. מבחינת האוהדים, יש מצב שזה יותר מתוק מהאליפות עצמה. התחושה הממכרת הזו שכל הליגה מפחדת ממך, ולא רוצה אפילו להישיר מבט, שרוב הקבוצות רוצות רק לצאת מהמפגש איתך בשלום. זה כיף גדול להרגיש כך. בשבוע הבא מכבי תל אביב באה לסמי עופר.
כבר במחצית זה היה נראה שזה הולך למקום רע במיוחד עבור סכנין, לרוע מזלה - מכבי חיפה לא ביזבזה זמן ולא הסתפקה ביתרון מבטיח. משום שהיא, בניגוד מוחלט לסכנין, באה לשחק. האם סכנין תלמד מזה משהו? אין שום סיכוי, כמובן. היא תמשיך בשלה, יחד עם כל שאר הקבוצות בליגת העל שעוזרות לייצר מוצר בינוני ומטה.
