הרחק מהלחץ בישראל ועם נוף פסטורלי, מאמן הכדורסל מודי מאור (37) פתח את השנה הרביעית שלו בניו-זילנד. אחרי שלוש שנים בהן שימש כעוזרו של דן שמיר בניו זילנד ברייקרס, העונה הוא קיבל את תפקיד המאמן הראשי במועדון והוביל אותו לראשונה מזה שבע שנים לגמר הפלייאוף (3 במרץ) מול הקבוצה הכי חזקה בליגה, סידני קינגס.
בין כל הטיסות, המשחקים המותחים בפלייאוף והשעות ההפוכות סיפר מאור בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet על ההזדמנות הגדולה שקיבל אחרי העזיבה של שמיר, העובדה שהוא לא מתגעגע לישראל וגם על התקופה בהפועל ירושלים שחישלה אותו.
"ישראל לא דומה לשום מקום בעולם וגם ניו-זילנד לא ממש דומה לשום מקום בעולם", פותח מאור בנימה מעט פיוטית. "אנחנו פה כבר ארבע שנים, שנתיים מהן היינו באוסטרליה בגלל הקורונה ואני יכול לומר שכמה שהמרחק גדול בין ישראל לניו-זילנד ככה הן גם שונות תרבותית".
אתה נהנה מהחיים בקצה השני של העולם?
"יש שני דברים שמאוד מצחיקים אותי פה. הראשון זה ששתי הבנות שלי נולדו כאן, לי יש אנגלית עם מבטא אמריקאי והילדה שלי נשמעת כאילו היא שותה תה בחמש אחה"צ, יש לה מבטא ניו-זילנדי. והשני, את פשוט לא מבינה כמה חומוס יש פה בסופרים, יש 6,000 סוגים, בקטע לא ברור, אין ניו-זילנדי שלא אוכל חומוס. אני כל הזמן אומר להם שזה מאכל שלנו".
יש קהילה יהודית פעילה?
"לא גדולה, אבל אנחנו מכירים אחד את השני. כל שנה יש הפנינג חנוכה, יש גם איזו מסעדה של ישראלים שנקראת 'כרמל'. יש פלאפל, חומוס, פשוט מדהים. אני מרגיש שהקהילה היהודית באוסטרליה מאוד תומכת בנו, יצא לי להיות במשחק במלבורן ולראות בקהל דגל ישראל. אני גם מקבל מיילים ממשפחות יהודיות".
איך המשפחה קיבלה את המעבר?
"אנחנו חיים במקום מאוד יפה, ירוק עם פרחים, אז ברור שמקבלים את זה טוב. כששואלים אותי איך בניו-זילנד אני לא עונה בכנות כי לא נעים לי, ניו-זילנד זה פשוט גן עדן. זאת שמורת טבע של בני אדם ומדינה. אנשים מאוד סבלניים אחד לשני, אף פעם לא צפרו לי פה בכביש, ועם כל זה, מדובר במדינה עם המון שאיפות, אנחנו לא פה באיזו סייסטה, יש איזון בין העשייה לבין הרוגע".
למה אתה יותר מתחבר?
"מתחבר לכדורסל. כששואלים אותי איפה אני רוצה לאמן זה לא משנה לי, אני יכול גם לאמן קבוצה במאדים כל עוד תהיה ליגה וקבוצה טובה. כרגע אני מרגיש מחובר לכאן כי אני מקבל הזדמנות לעשות את הדברים כמו שאני רוצה".
יש רגעים שאתה מתגעגע לארץ?
"לא. כשהילדה הראשונה שלי נולדה אז כן, כי היא הייתה כמעט בת שנתיים עד שהיא פגשה את סבתא וסבא לראשונה בגלל הקורונה. אז ברגעים משפחתיים כן, יש לזה מחיר להיות רחוק, אתה מפספס דברים משמעותיים. אבל אני לא מתגעגע בכלל".
אתה לא ממש מצטייר כטיפוס רגוע, לא חסר לך לצעוק על מישהו?
"אני צועק הרבה. אמנם המשפחה שלי חיה את ניו-זילנד, אבל אני לא חי את זה בכלל, אני חי את הקבוצה ובדופק 200 כל הזמן. זה לא כזה קל להיות קבוצה ניו-זילנדית בליגה אוסטרלית, יש בזה הרבה אתגרים. בקורונה העברנו הכל לאוסטרליה, אז שנתיים לא היינו כאן, היינו צריכים להרכיב הכל מאפס".
4 צפייה בגלריה
"אני יכול גם לאמן קבוצה במאדים כל עוד תהיה ליגה וקבוצה טובה". מודי מאור
(Getty Images)
הכל שונה פה
מה השוני בין הליגה בישראל לזו האוסטרלית?
"הכל שונה פה מבחינת כדורסל. יש רק שלושה זרים בקבוצה וגם הם מאוד יקרים יחסית לליגה הישראלית. מדובר פה על קבוצות שהן מקפצה ל-NBA, יש לנו פה פרויקט שנקרא 'הכוכב הבא', שאתה יכול בנוסף לשלושת הזרים להחתים שחקן שלא משנה מאיפה הוא בעולם והוא לא נחשב לך במכסת הזרים בתנאי שהוא מועמד וראוי להיבחר בדראפט הקרוב. בכל עונה בממוצע יוצאים מכאן חמישה שחקנים ל-NBA. יש יתרונות עצומים בלשחק כאן כי המשחק יותר דומה ל-NBA מאשר לאירופה, קצב המשחק מאוד גבוה, מאמנים אמריקאים, עונה קצרה שנגמרת בסביבות פברואר וזה מאוד עוזר כי יש לך שלושה חודשים להתכונן לדראפט".
הייתה לך התנסות קצרה ולא קלה על הקווים בהפועל ירושלים, לא חששת פתאום לעבור לקדמת הבמה?
"לא חששתי בכלל. אמנם הייתה לי בירושלים חוויה פחות טובה כמאמן, אבל למדתי ממנה המון. הכישלון בירושלים היה בית ספר עצום להרבה מאוד דברים. כשהגעתי לניו-זילנד המטרה הייתה לעזור לדן (שמיר) ואחרי שנה כבר חתמתי על חוזה של associate head coach, שזה בעצם אמירה של המועדון שכשדן יסיים את התפקיד אז אני אהיה זה שיחליף אותו".
ומה בעצם קרה שגרם לו לעזוב?
"דן היה קונצנוס פה בתוך המערכת, הוא עשה דברים בתנאים בלתי אפשריים, בנה פה שלד טוב. הייתה לו עוד שנה בחוזה, אבל המשפחה שלו פשוט רצתה לחזור הביתה. אנשים לא מבינים איזו עונה מטורפת הוא עבר בזמן הקורונה, אבל לא חשבתי לרגע שהוא לא יחזור לניו-זילנד. הוא כתב לי יום אחד הודעה שהוא החליט לא להמשיך, בצורה מאוד 'דן שמירית' עם מעט מאוד מילים".
ההגעה לגמר זה משהו שסומן כמטרה בתחילת העונה?
"לא. אנחנו אחת מהקבוצות עם התקציב הנמוך בליגה. אחרי שנתיים בלי משחקי בית ועם מעט מאוד ניצחונות. הייתי צריך לבנות הכל מאפס, הגענו למתקן אימונים שהיה סגור לגמרי עם קורי עכביש. המטרה שלנו הייתה לנסות להגיע לפלייאוף. בסוף הגיעו לגמר שתי הקבוצות הכי טובות בליגה העונה, סידני שהיא האלופה המכהנת סיימה מקום ראשון ואנחנו מקום שני. סידני זאת קבוצה שמשחקת בקצב הכי גבוה בעולם מחוץ ל-NBA עם התקציב הכי גדול בליגה. אני אוהב את זה שאנחנו מגיעים כאנדרדוג, נוח לי שם, אבל אנחנו לא באים בתחושת נחיתות".
שיעור שלמדתי בירושלים
תזכורת לגבי ההרפתקה של מאור בירושלים: בנובמבר 2017 פיטרה הפועל ירושלים את המאמן פוטיס קציקאריס ובהנהלה החליטו לקדם את מאור ששימש כעוזר כשנה וחצי לתפקיד המאמן הראשי, תוך הבטחה לסבלנות באשר לתהליך השיקום. בפועל אחרי שלא הצליח להוציא את הקבוצה מהבוץ, בחלוף שלושה חודשים בתפקיד, מונה במקומו עודד קטש עד לתום העונה.
מאור משחזר: "התקופה בירושלים הייתה מאוד משמעותית, גם החוויה בתור מאמן ראשי, זה היה התגשמות חלום. מאוד רציתי את זה ומאוד האמנתי ביכולת שלי להשפיע על המערכת. לא גדלתי בכדורסל, לא הכרתי אף אחד, לא שיחקתי, וכדי שאני אקבל תפקיד כמאמן ראשי בליגת העל הייתי צריך לעבוד בחינם במשך שנים. לאמן ילדים בגן חובה ועד קבוצות נוער, עשיתי את כל מה שאפשר לעשות כדי להתפתח. לא הייתי איזה נער זהב בכדורסל, הגעתי לירושלים רק בגלל התקופה שלי בנבחרות, ארז (אדלשטיין) אמר אז לגיא (הראל) שכדאי לו לראיין אותי למשרת העוזר".
במבט לאחור אתה חושב שהיית נאיבי מדי?
"התשובה לשאלה הזאת לא משמעותית בכלל. אל מול הרצון להישאר המאמן של ירושלים לתקופה של עשר שנים אז כן, נאיבי מאוד. אל מול המסלול שלי בתור מאמן, זה אתגר עצום ומאתגרים כאלה לא בורחים. בלי לחוות את הכישלון בירושלים אין להיות בגמר עם הברייקרס. כדי לעשות עבודה טובה צריך ללכת באש ובדוקרנים".
כמה התאכזבת מהנהלת ירושלים? הבטיחו לך משהו אחד ובפועל קרה משהו אחר.
"אוקיי, ו...? את יודעת מה היה בפנים וגם אני, וזה לא משנה. כי בתפקיד שלנו בסופו של דבר צריך להביא תוצאות. אחד השיעורים שלמדתי זה שהסתכלתי בפרספקטיבה ארוכה מדי, היה חשוב לי לעשות את הדברים נכון ולא בהכרח לנצח את המשחק מחר, וזה לא עובד ככה בכדורסל".
אתה מרגיש שבארץ לא היו נותנים לך יותר את ההזדמנות הזאת?
"עובדתית אף פעם לא קיבלתי הצעה לאמן בארץ. האתגר של לאמן את הברייקרס גדול מרוב האתגרים שיש בליגה הישראלית, ברמת הניהול, הכדורסל, פיתוח השחקנים והבנייה, אז אני שמח שזה האתגר שנפל בחלקי".
אחרי העונה הזאת יש ציפייה שבארץ יעריכו אותך יותר?
"לא אכפת לי איך יעריכו אותי בארץ או בכל מקום אחר, אבל חד משמעית אחרי העונה הזאת הוכחתי לעצמי. מאז התקופה בירושלים חייתי עם הספק הזה הרבה מאוד זמן, אז זו הגושפנקה לעצמי. ההערכה שאני מקבל פה היא אמיתית".
