אתה יודע שעשית את שלך ב-NBA כאשר טקס חגיגי מסתיים בכך שמעלים את הגופייה שלך לגג האולם. אתה כבר עם קצת שיבה בשיער, מתרגש מול הסרטונים מהקריירה שמוקרנים על המסך הענק. זה נוהג אמריקאי מפואר, לא רק בכדורסל, ואין מועדון בכל הענפים שעשה זאת יותר מאשר בוסטון סלטיקס - 23 פעמים.
הגג הזה מסמיק בכל יום מחדש כשהוא רואה את השמות שמעטרים אותו: לארי בירד, ביל ראסל, קווין גארנט, בוב קוזי, רד אאורבך, ג'ון האבליצ'ק, פול פירס. הם האנשים שהביאו את האליפויות והפכו קבוצה לתופעה, לאגדה, למיתוס. הסלטיקס לא זכו בתואר מאז 2008 בגלל שלא מצאו את האייקון הבא שיום אחד ישוגר לגג. הגרסה הנוכחית שלה היא החזקה ביותר מאז אותה אליפות, מאחר שסוף-סוף הגיע האיש הזה. קוראים לו ג'ייסון טייטום, שנבחר לחמישיית העונה. הנציג הראשון של בוסטון שם מאז 2008
האייקון הבא
הניהול המבריק של דני איינג' ובראד סטיבנס (שהוקפץ השנה מתפקיד המאמן כדי להחליף את איינג' כג'נרל-מנג'ר) יצר בסיס מעולה בשנים האחרונות, עם הבחירות במרקוס סמארט, ג'יילן בראון ורוברט וויליאמס, ומהלך שנראה מעולה בשלב מוקדם - הטרייד על דרק ווייט מסן-אנטוניו שהגיע במהלך העונה. אבל טייטום היה השיא.
בדראפט 2017, כשהסלטיקס עדיין נבנו מחדש, בוסטון קיבלה את הבחירה הראשונה. באותו קיץ היה ברור לחלוטין שרכז המכללות הפנומנלי מרקל פולץ מעל כולם ברשימה, אבל הסלטיקס לא היו זקוקים לשחקן בעמדה הזו. איינג' בכלל רצה את טייטום, ידע שהוא מתאים לקבוצה, אבל הבין שבמקום להפתיע איתו במקום הראשון הוא יכול לרקוח משהו טוב עוד יותר. הבחירה הראשונה נשלחה לפילדלפיה תמורת השלישית ועוד בחירות גבוהות עתידיות שיעזרו בשיקום, ובעוד פילי נפלה בגדול עם פולץ הפלופ, טייטום השפיע מיידית.
העונה, בשנתו החמישית בליגה, טייטום הפך רשמית לסופרסטאר, מעמד שבו נגע בשנתיים הקודמות. כמובן שאי אפשר למדוד את התואר הזה. סופרסטאר הוא מישהו שפשוט יודעים שהוא כזה. השליטה בקבוצה, הזינוק לראש ההיררכיה, השקט הנפשי לקחת את כל הזריקות החשובות – וגם לקלוע אותן. גם המספרים הם הטובים בקריירה: 26.9 נקודות, 8.0 ריבאונדים ו-4.4 אסיסטים בעונה הרגילה. אבל יותר מכך, זו ההרגשה של הקהל והצוות המקצועי שהאייקון הבא של הסלטיקס נמצא על הפרקט.
בפלייאוף הוא כבר קולע 27.2, רביעי בפלייאוף הנוכחי נכון לאתמול, אחרי שלושה שחקנים שבקבוצותיהם אין אופציה נוספת בהתקפה – לוקה דונצ'יץ' מדאלאס, יאניס אנדטוקומבו ממילווקי וניקולה יוקיץ' מדנבר. לבוסטון יש עוד אופציות, וזה היופי בטייטום. הוא ממש לא השחקן הדומיננטי היחיד של הסלטיקס, אבל הוא הצמיח מרפקים וביטחון עצמי שמבדילים אותו משמות חשובים כמו בראון וסמארט. כאשר היריבות רוצות להוציא את בוסטון מהמשחק, הוא היעד - ולא פלא שבמשחק השלישי בגמר המזרח, שבו מיאמי ניצחה בבוסטון, היא הגבילה את טייטום ל-10 נקודות.
אתמול לפנות בוקר זה כבר לא קרה. בתצוגה הגנתית מדהימה, בוסטון החזיקה את מיאמי על 11 נקודות ברבע הראשון וגמרה את המשחק מוקדם בדרך ל-82:102 ו-2:2 בסדרה. טייטום דאג לתקוף מוקדם, והיה בחוד החנית עם 31 נקודות. החדירה לסל וההתמצאות בצבע אדירות, והיופי הוא שבגיל 24 יש לו עוד מקום לשיפור, בעיקר בשלשות.
גמר המזרח פתוח לגמרי, והסלטיקס מריחים את גמר הפלייאוף. וגם אם זה לא יקרה הפעם, טייטום כבר מרגיש טבעת מסביב לאצבע. זו שהוא ימשש בחיוך כשהגופייה שלו תעלה למעלה.
