"למה משה לא בא לטדי?" עוקצים חברי לה פמיליה את הבעלים שנעצר בעקבות הסתבכותו בפלילים במסגרת פרשת "המשחק הגדול", כולל חשדות כבדים לעבירות הונאה ועבירות מין. היו גם שירים בוטים יותר בגנותו. "לא יפה לחגוג לו ככה על הדם", אומר לי אוהד שמסתייג מהארגון.
השמיים בירושלים הקרירה ריקים במוצאי השבת, אבל עננת חוגג הורגשה היטב אתמול ביציעים בטדי במשחק מול הפועל חדרה. לפחות על משפט אחד מבין השירים המוכרים יכולים כל האוהדים להסכים: "אוהב אותך כל כך שזה כואב".
איש אינו יודע מה יהיו ההשלכות של הפרשה החדשה על בית"ר ירושלים, אבל כולם מודאגים. "לדעתי זה לא הולך לכיוון טוב. מאבקי הישרדות, במקרה הטוב", אומר יוסף, אוהד המזדהה עם ארגון האוהדים המתון "שער האריות". "הרי הקהל גם ככה מפולג. כל בעלים שבא לבית"ר יותר גרוע מהקודם. אני מקווה שפעם אחת יבוא רוכש נורמלי, או שהקבוצה תאמץ את המודל הגרמני ותהפוך למועדון בבעלות האוהדים".
שירת הניצחון של לה פמיליה
היציע המזרחי נותר מיותם מאוהדי בית"ר, זכר לאירועי האלימות באצטדיון בלומפילד בהשתתפות קומץ מהאוהדים, שהובילו לעונש מבית הדין. מטבע הדברים לפני המשחק נוצר פקק בקרבת היציע המערבי. שלט תמיכה בקאמסו מארה הוא עוד תזכורת למאורעות. "הנה היא עולה – הקבוצה הגזענית של המדינה", שרים מנגד תומכי לה פמיליה כשהשחקנים עולים אל הדשא.
אני פוגש שני אוהדים בשנות ה-20 לחייהם, אחד מהם בקפוצ'ון עם האותיות LF. "אז מה, לה פמיליה חוזרים בכל הכוח?" אני שואל אותו. "אני לא ממש מהארגון", הוא ממהר להתגונן. "שמע, זה לא משנה מה אתה חושב על הארגון, אם אתה בעד או נגד", אומר חברו, "מה שהם עשו היה גועל נפש".
בעיני אלה המשתייכים לארגון האוהדים, ההתפתחויות האחרונות רק נותנות משנה תוקף לתחושות שלהם לאורך תקופה ארוכה. הנה, הם יכולים לחשוב לעצמם, אמרנו שחוגג הוא עוד אחד שבא לעשות עלינו סיבוב. בעיני אוהדים שדווקא חיזקו את מאבקו בגזענות, שוב מתברר שמאבקים נכונים הופקדו בידי האיש הלא נכון.
בהפסקה אני פוגש עוד חבורה של אוהדים. "אנחנו לא יודעים מה הולך לקרות, מה העתיד של בית"ר. יש מצב שבינואר יש מכירת חיסול וכל השחקנים הולכים, או שיהיה פירוק של הקבוצה וירידת ליגה", אומר טל, אוהד מודאג שעטוף בצעיף צהוב־שחור. "אנחנו מקווים לטוב". אני שואל אותו לגבי חוגג ומאבקיו. "תשמע, גם אם בהתחלה המחשבה שלו הייתה נכונה – הדרך שהלך בה, של ללכת ראש בראש עם האוהדים, לא הייתה נכונה. ואנחנו רואים את התוצאות. הקבוצה לא קרובה להיראות טוב".
ומה לגבי שירי האוהדים שחוגגים את נפילתו? אני שואל את החבורה. "זו שירת הניצחון שלהם", מנתח דביר, "הם ניצחו אותו. הם נשארו, הוא הלך. האם אנחנו חושבים שזה ניצחון? לא. אנחנו אוהבים את הקבוצה שלנו".
ראש למיטה חולה
ומה הלאה? אני ניגש לאוהד עם זקן שחרחר ואופנתי בשם אריאל. הוא משוכנע שיבוא גואל: "אני מאמין שתמיד יבוא האיש שיקנה את בית"ר. אז באים אלינו משוגעים שמנפחים אותנו בסיסמאות, אבל אני מאמין שמתישהו יגיע האדם שייתן את הטון פה ויאחד את כל הקהל".
"לדעתי כל עוד המקום שלהם הוא המקום הכי חזק ביציע, והם מכתיבים את הטון, לא יצמח פה שום דבר", אומר חברו, עמית, על חברי לה פמיליה. "במצב הזה, אף בן אדם שהוא לא משוגע או רוצה לעשות ספין תקשורתי לא יגיע לכאן. אף אחד לא יכניס את הראש שלו למיטה חולה, כשהוא יודע שלא משנה מה הוא יעשה, הוא יקבל קללות תוך חודשיים".
"זה לא נכון", קוטע אותו טל, "כשאתה יוצא ראש בראש מול האוהדים – תצפה לתגובה הולמת. במיוחד כשאתה מוציא אותם מהאצטדיונים".
"הם הפכו ל'בית"ר נגד משה חוגג ירושלים'. הם שרים יותר נגד חוגג מאשר בעד הקבוצה", עמית עונה.
"לבן־אדם יש 'ואהבת לרעך כמוך' על החולצה, ותראה באילו דברים הוא נחשד", מציין אריאל.
"יש בית משפט, והוא יכריע", משיב עמית, "כשאין לך בעלים, והקבוצה במצב לא טוב – צריך לעודד את הקבוצה".
תסריט על בסיס השנה האחרונה בבית"ר היה בוודאי נפסל בשל מופרכות־יתר. יותר מדי אירועים חריגים, יותר מדי דרמות. "אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים", פצחו האוהדים בשירה במחצית השנייה. ואפשר להבין אותם.
