התאריך הוא השלישי לנובמבר 1985, מחזור תשיעי במסגרת הליגה האיטלקית. דייגו מראדונה ונאפולי מגיעים למשחק קשוח נגד אחד המועדונים הבכירים באירופה, יובנטוס. אותה יובה שזכתה באליפות ובגביע המחזיקות עונה קודם לכן ובליגה האיטלקית.
לאורך כל המשחק שחקני נאפולי סבלו מהקנטות של קהל הגברת הזקנה, שקיללו בקריאות כגון "לשטוף אותם באש", "מסריחים" וכו'. דייגו מראדונה הארגנטינאי התחמם, וכל מה שרצה היה להחזיר להם, לעמוד איתן כנגד אותם מחזות לא נעימים. כל המשחק הוא שיחק עם אותו סטייל המזוהה איתו, ועם המון אש בעיניים, וניסה הכל כדי להחזיר את הכבוד לנאפוליטנים.
ואז הגיעה הדקה ה-71. מראדונה קיבל את הכדור ורץ לאורך מחצית המגרש, עמו עד שהופל והוכשל על סף רחבת היריבה. התכולים קיבלו כדור חופשי מהשופט ג'אנקארלו רדיני. דייגו ניגש לבעוט את הכדור. בזמן הארגון לקראת הבעיטה ניגש אליו חברו לקבוצה אלארדו פצ'י, שניסה לשכנע את דייגו לא לבעוט בגלל הזווית הקשה. הוא אמר לו: "לא בטוח שזה יצליח", אך דייגו השיב אמר לו "לא אכפת לי. אני מנסה". פצ'י שלח מסירה קצרה שהובילה אל בעיטה מדהימה של מראדונה. הכדור הסתובב מעל החומה ונכנס לרשת בעוצמה אדירה. לשוערה של יובנטוס סטפנו טאקוני לא היה שום סיכוי להדוף זאת. דייגו וחבריו הלכו לחגוג עם הקהל התכול.
המשחק נגמר בניצחון קטן אך בעל משמעות רבה. מראדונה הגיע דווקא אל נאפולי מבין כל המקומות, ורצה להרים את המועדון, להצליח להגיע איתו הכי רחוק שאפשר. הוא התחבר לעיר, הקהל התאהב בו, וזה היה הם נגד כולם. כמה שנים לאחר מכן דייגו עזב את נאפולי בידיים מלאות" שני תארי סקודטו, גביע איטלקי, סופרקופה וגביע אופ"א.
סיפור זה הוא דוגמה עצומה לכך שאם אתה מאמין, בסוף תגיע רחוק. וכך היה כל הקריירה של דייגו.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
