דנבר המדורגת ראשונה במערב מול מיאמי שדורגה שמינית במזרח. דנבר ערכה טיסת עסקים לגמר, עם כיס אוויר פה ושם, מיאמי עשתה מסע מפרך להימלאיה. מיאמי היא עיר של שמש, בדנבר נוחתים כדי לעשות סקי. דנבר - במחיר דיור, שכר חציוני, גיל חציוני - היא עיר שמייצגת את הממוצע האמריקאי. מיאמי קצת פחות. המנהיג של דנבר הוא סרבי ענק ממדים שהמציא עמדה: פוינט-סנטר. המנהיג של מיאמי הוא ג'ימי באטלר.
הרבה ניגודים יש בין שתי הקבוצות שיתנגשו החל מהלילה (3.30, בין חמישי לשישי) בגמר ה-NBA, אבל יש גם קווים מקבילים: בנייה מתודית של הסגל על ידי בחירות דראפט, העברות, החלפות שחקנים, וגיוס שחקנים שלא היו על הרדאר של קבוצות אחרות; כוכב אחד ענק שנותן לכל השחקנים סביבו להתבטא ולהשתלט על משחקים; חוסר היררכיה מוחלט, למרות שברור מי המנהיג; חוסר אנוכיות ברמות פסיכיות כשמדובר בספורט מקצועני ברמות הללו (פועל יוצא של אופיו של הכוכב); כולם יודעים לעשות הכל; מאמן דומיננטי שיותר מלשרטט תרגילים על הלוח, יודע לחפור תעלות אנושיות לאמוציות של השחקנים.
5 צפייה בגלריה
מייצגים את הבשורה החדשה-ישנה - האנטי-לברון. באטלר ומארי
(צילום: AP Photo/David Zalubowski)
שתי הקבוצות הללו הן בעצם הבשורה החדשה-ישנה: האנטי-לברון.
מה שלמדנו מפופוביץ'
ללברון יש את המורשת שלו. הנקודות, השיאים, האליפויות, רגעי היילייטס מטורפים. אבל המורשת של לברון תמיד הסתובבה סביבו. אם כדור הארץ מסתובב סביב ציר לא ידוע, הרי שעולם הכדורסל הסתובב שנים סביב ציר לברון. "ההחלטה", ההחמצה, החזרה הביתה, הנדודים, הלגיונריות, הנואשות. חסר הבית הכי עשיר בעולם. לא פלא שהשנים היפות ביותר של לברון הן שנות החזרה הביתה, האליפות בקליבלנד, המאבקים ההירואיים נגד גולדן סטייט נגד מורשת קרי וקר, סטף וסטיב.
המורשת של המאמנים גרג פופוביץ' וסטיב קר, של סן-אנטוניו וגולדן-סטייט, מחקה את המורשת הקבוצתית של לברון. לא אסופה של כוכבים, לא לגיונרים שנאספים למטרה אחת ויחידה, אלא בניית קבוצה, מאמן עלית, ה"אני" מבוטל לחלוטין למען הקולקטיב.
כדי לבנות את הקבוצות הללו, קר ופופוביץ' היו חייבים בדיוק את הכוכב שיתאים לתפיסת עולמם. שיהיה חלק ענק, אבל חלק מפסיפס. לכל מסירה של לברון, בכל קבוצה, הייתה הודעה על הכדור: נא למסור בחזרה לשולח. טים דאנקן, שהיה העוגן של סן-אנטוניו כל כך הרבה שנים, וסטף קרי שהפך את גולדן סטייט למה שהיא, מדורגים בוודאי בין 20 השחקנים הכי טובים בתולדות ה-NBA. אבל הם בחמישייה הראשונה בכל מה שקשור לחוסר אגו. הקבוצות שלהם נתפרו עבורם ובדמותם.
מאמן מיאמי אריק ספולסטרה, אחרי שהגיע לארבעה גמרים ושתי אליפויות עם לברון ג'יימס בשנים 2011 עד 2014 ועדיין ממשיך להצליח ולבנות את המועדון הזה גם אחרי שלברון נטש, גמר אומר להתחיל הכל מהיסודות, ללכת בדרך של סן-אנטוניו וגולדן-סטייט.
"קייזר סוזה" של ה-NBA
יוקיץ' ובאטלר דומים לקרי בתכונות רבות. גם על קרי הייתה מוטלת חובת ההוכחה: הוא נבחר גבוה בדראפט אבל שלושה רכזים נבחרו לפניו. לבאטלר (בחירה מספר 30) ויוקיץ' (41) יש הרבה יותר מה להוכיח. זה חלק מהדלק שלהם, להראות כמה קבוצות ויתרו עליהם. יוקיץ', בדומה לקרי ובניגוד ללברון, נשאר באותה קבוצה. מיאמי היא הקבוצה הרביעית של באטלר, אבל היא הבית האמיתי שלו. הוא לא לגיונר שבא לתפוס טרמפ על אליפות. מעולם לא היה שחקן כמו באטלר: סופרסטאר עצום ששום קבוצה כמעט לא רצתה לגעת בו.
5 צפייה בגלריה
לקח לעולם הכדורסל כמה שנים לקלוט שמדובר בשחקן שמקרין גאונות. יוקיץ'
(צילום: AP Photo/Jack Dempsey)
זו הפעם השנייה בארבע שנים שבאטלר לוקח את מיאמי לסיבוב בגמר. בשנה שעברה הוא היה סנטימטרים מגמר נוסף. באטלר הוא משוגע. אם תעצבן אותו, הוא יחתוך לך את הלב בשידור חי, ישים אותו בצלחת ויתחיל לאכול. תשאלו את גרנט וויליאמס מבוסטון, שהרגיז אותו בכוונה במשחק השני בגמר המזרח – וקבוצתו שילמה על כך בהפסד יקר. יש מפלצת שחיה בתוך ג'ימי באטלר, וכשהיא יוצאת הוא הופך לקילר.
יוקיץ' הגיע לליגה כמחליף ליוסוף נורקיץ'. לקח לעולם הכדורסל כמה שנים לקלוט שמדובר בשחקן שמקרין גאונות מוזרה בחלל, שיכול לשחק בכל פינה על המגרש. שהוא ה"קייזר סוזה" של ה-NBA - כל מה שאתה רואה בעצם לא שם, הכל הזייה. ורק כשאתה שוזר את כל החוטים ביחד, הוא שוב עומד שם, אחרי ניצחון וטריפל דאבל ומתראיין לשדרנית הקווים.
הסדרה הזו היא ניצחון דיסציפלינת קרי על פני לברון. הניצחונות של באטלר על ג'ייסון טייטום ושל יוקיץ' על לברון ואנתוני דייויס הם הסמלים המובהקים לכך. כל המנוצחים נולדו להצליח, סומנו מגיל אפס, נבחרו על ידי אוניברסיטאות מעולות. זו הייתה אכזבה עצומה אם לא היו מגיעים לטופ. הם רק מילאו את הציפיות. אף אחד לא חשב שייצא משהו מבאטלר ויוקיץ', שהם יגיעו לאנשהו. בטח לא לפה. אף אחד, חוץ מהם.
