השכונתי
בר-און מתיש את "ארווינג"
לא קשה לנחש מה חושב ארווין קומאן על הכדורגל הישראלי אחרי ארבעה חודשים כאן. כדי לנסות להבין את עוצמת החוויה, הנה מספר רגעים מכוננים: בעלים שברח והפך לשחקן בליגה ג', ירדן שועה התחצף אליו, אוהדים הפכו את רחבות ה-16 למזבלה, שופט חסר אונים, מאמן יריב שהתייצב למשחק המרכזי במכנסיים קצרים (אבל איש לא טען שאיבד את חדר ההלבשה), ולסיום: צוות שידור שפונה אליו בשם "ארווין", כאילו גדל איתם יחד בשכונה, ומראיין אותו באנגלית רצוצה. מי יודע, אולי יצא לו גם לשמוע כמה משפטים של שרת הפנים.
אחרי ההפסד להפועל ת"א בבלומפילד, אפילו מאור בוזגלו דיקלם שאלה: "אר יו פיל דה פרשר און יור שולדר?" (יענו: אתה מרגיש לחץ על הכתף?). ההולנדי, שקיבל כנראה את החיסון השלישי כבר מזמן, העדיף לדבר על כדורגל. "כל עוד אני כאן, אעשה את המיטב עבור בית"ר", הוא אמר כשהבין שמראייניו לוחצים בקשר למעמדו, והוסיף: "אם הבעלים חושב שהוא יכול למצוא מאמן טוב יותר, זה נורמלי".
"הו איז דה אונר?" (מי הבעלים?) קינטר אותו אלי גוטמן, שיודע היטב את התשובה. "אולי אתם יודעים טוב ממני", השיב הג'נטלמן ההולנדי, שאף הבהיר שהוא עדיין מאמין.
"תנק יו ארווינג", נפרד ממנו מודי בר-און, כאילו היה ד"ר ג'יי, ופנה לצופים: "ואחרי שהשחקנים שמעו כמונו את קומאן לא מסתיר את ייאושו, בואו נראה אם גם איתמר ניצן שותף לרגשות הקשים האלה"... סליחה?! לא מסתיר את ייאושו? הרי הרגע הוא אמר בדיוק ההפך. שטויות, עכשיו אנחנו עם שדרית הקווים עמית הררי, שמפנה לשוער את המשפט הבא: "קומאן אמר לנו עכשיו שהוא מוכן, במילים אחרות, שהבעלים יפטר אותו. הוא לא שולל את האופציה לחזור הביתה"... זה נכון, במילים אחרות, למרות שהוא לא שלל גם את האופציה להתגייר ולחיות כאן לנצח.
"זה לא קשור אליי", ענה השוער, שלא נגרר לטרלול. "יש לנו צוות מקצועי מצוין, יש לנו כשחקנים אחריות מאוד גדולה למה שקורה במגרש", אלא שאז חזרה המצלמה לפסיכוגול בעמדת השידור. "ממממ", הימהם בר-און בהבעה יאכנעית. "זה לא שהוא התייצב לימינו של המאמן ואמר: הבעיה היא לא ארווין, הבעיה היא אנחנו – השחקנים". אפילו שזה דווקא מה שהשוער כן אמר, במילים אחרות.
"קבוצה לא מאומנת", סיכם גוטמן, שרגיל לנזוף במאמנים מליגת האלופות, וכשחברו התרסק עם בני-יהודה, הסביר: "אבוקסיס מאמן מצוין, אבל כל מאמן טוב צריך שחקנים טובים". רק חבל שבמקרה ההוא, בר-און לא עשה פרצוף למצלמה ואמר: "ממממ, גוטמן התייצב לימינו של המאמן. כלומר הבעיה היא לא רק סחבק, הבעיה היא אנחנו – הפרשנים".
הסימפטום
הזהבי שיורד על ההולנדים
אמצע ספטמבר, מכבי ת"א מנצחת את מכבי חיפה, ואין כמו גדול הממציאים כדי להבין איך זה קרה. "ברק יצחקי מציל לפטריק את העונה", מסביר גורו המסרונים רז זהבי לאיל ברקוביץ', וגם מפרט: "פריצה וקוואס ראינו את היכולת, אבל במיוחד קניקובסקי, כי את כל הקיבעון של ואן לוון ב-3-3-4 שובר קניקובסקי שנכנס לאמצע עם דן ביטון. וזה ברק יצחקי המנהל המקצועי נטו. ברק שיכנע אותו שזה לא יהיה 3-3-4 מקובע, שאפשר להיכנס לאמצע, ששחקני כנף יכולים לשחק עם רגל הפוכה. זה ההולנדים, ותן קרדיט לברק יצחקי"... ברור, איך אנשים שנועלים קבקבי עץ, יכולים לשחק עם רגל הפוכה?
אמצע אוקטובר, מכבי ת"א מפסידה בנתניה, וזהבי שוב לא שוכח לתת קרדיט ליצחקי, הפעם לא כמוח שמאחורי הכישלון אלא כנציב תלונות הציבור. "שחקני מכבי ת"א נגד פטריק וואן לובן", מדווח פליט הריאליטי. "שחקנים פונים ליצחקי, גם יואב זיו מעורב. הדברים יגיעו מחר בבוקר, או יותר נכון כשמיץ' גולדהאר יתעורר"... בדיוק הזמן לציין שהשעה בארץ הייתה קרוב לחצות, כלומר חמש אחה"צ בטורונטו. "מכבי רצה עכשיו נגד שעון חול שהולך ואוזל", ניתח הפרשן הביניבשתי, שהתברבר קצת בין שעון חול ושעון חו"ל.
"יש כאוס מוחלט במכבי ת"א", המשיך זהבי, שמאוד אוהב את המילה המיתולוגית. כמעט כמו את הביטוי בוקה ומבולקה. "היה מעין בוקה ומבולקה בתוך הפועל ת"א", הוא דיווח על מכירת הכרטיסים לפני בית"ר ירושלים; "זה מעבר לבוקה ומבולקה, יש יותר מדי אנדרלמוסיה באיגוד השופטים", עידכן לא מזמן את דירוג הברדק; "מכבי חיפה זה כבר לא תסמונת, זה סימפטום", תיאר לא מכבר את ההגנה של האלופה. זה כבר לא קשקשן, זה חרטטן.
אבל נחזור לכאוס במכבי ת"א. "אובדן שליטה של ואן לוון", חזר ואיבחן הגרופי של יצחקי. "הוא מחק לחלוטין את בן-חיים. מדברים על הקיבעון שלו. על זה שהוא לא שולט במשחק. השחקנים, שדווקא אהבו את דוניס יותר מוואן לוון, נגד ואן לוון". על מי שמאוהב במנהל המקצועי לא היה צורך להרחיב.
"אם אני קורא ששחקנים בעילום שם מלכלכים על המאמן, נגמר הסיפור", העיר ברקוביץ'. "גם לא בעילום שם", תיקן אותו זהבי, והצביע על הטלפון הנייד שלו. מעניין, כי הם פנו בכלל ליצחקי, אבל ככה זה עובד פה: מלכלכים אנונימית על זרים, רצים לספר לחבר'ה, ואחר כך עוד מתפלאים שהכדורגל השכונתי שלנו הולך ומתרחק מאירופה. זה כבר לא תסמונת, זה סימפטום.
ה"פנדליסט"
הזכרון הסלקטיבי של אוואט
שבע שנים אחרי שפרש, חזר השוער דודו אוואט למגרש. זה קרה בפיליפינים, שם נאבק עם יריבים עיקשים כמו יובל המבולבל על נתח של בשר טלה. מה לא עושים כדי לשרוד? "דודו אוואט שהציל פנדל למסי", הציג אותו הכרוז גיא זוארץ, לפני דו-קרב בעיטות הכרעה מול השבט המתחרה. לא דובים ולא פרעושים. מסי בעט לעברו רק פנדל אחד, במשחק בו הביסה ברצלונה את מיורקה 0:5 - וכבש.
אבל היה באי גם פנדל ששוער העבר בעט, כשבין הקורות מולו ניצבה השייטת בדימוס וסמנכ"לית הוועד האולימפי בזמן הצילומים, ורד בוסקילה. "אתה בעטת פעם פנדל בקריירה שלך?", שאל זוארץ. "בהפועל חיפה – והבקעתי. גול אחד בקריירה", השיב בנחרצות אוואט. מוזר, ברישומים הרשמיים לא מופיע שער כזה, אך לאחר חיפושים קדחתניים נמצאה האבידה. זה קרה בעונת האליפות, בסיבוב ח' של גביע המדינה מול מכבי לזרוס חולון מליגה א' דרום. הפועל חיפה ניצחה 0:5, ואת אחד השערים כבש אוואט בפנדל.
מה שהשוער לא טרח לציין, שהיו לו גם שני פנדלים מוחמצים, במשחקים קצת יותר חשובים. במחזור סיום עונת 1999/2000 אירחה הפועל חיפה את מ.ס. אשדוד, ובדקה ה-79 נפסק פנדל לזכותה. אוואט בעט, השוער האורח יניב בן-ישי עצר, והמשחק הסתיים בתיקו 0:0.
אבל הפנדל הכי משמעותי שבעט היה בדרבי החיפאי של שמינית גמר הגביע באותה עונה, שהסתיים בתיקו 2:2. אחרי סדרה של שבע בעיטות הובילה מכבי 5:6, ואז ניגש לכדור שוער הפועל. את הכדור שבעט, מספרים בכרמל, מחפשים עד היום בסטלה מאריס. הירוקים עלו לרבע הגמר, והכותרת ב"ידיעות אחרונות" למחרת הייתה: "דודו אאוט"
אבל בדו-קרב של המאני טיים, על פרמיה בשרית בפיליפינים, הוא הכניע בקור רוח את בוסקילה.
גונבי הדעת
פונטי נסחף, לניר חושפת
"אדיר, פשוט אין מילים לתאר מה שהיה כאן בתחרות הזו. גראנד סלאם פריז נחשב לאחד היוקרתיים בסבב העולמי, שני הרשקו והצוות שלו עושים עבודה אדירה". כך האדיר יו"ר איגוד הג'ודו משה פונטי את זכייתן בזהב של גפן פרימו ורז הרשקו, ואת הארד של ענבר לניר. אלא שכעבור יומיים חשפה דווקא לניר את מה שגונבי הדעת וסוחטי הצהלולים והמצלצלים באיגוד לא יגלו.
"זו הזדמנות טובה עכשיו, בגלל שהטופ העולמי בחופש בגלל האולימפיאדה", סיפרה הג'ודאית האמיצה וההגונה. ואכן, אם מדובר בטורניר כה יוקרתי ואדיר, מדוע פונטי לא שלח אליו את בכירי ספורטאיו? רק לשם ההשוואה, בטורניר פריז אשתקד (לפני האולימפיאדה) השתתפו 680 ספורטאים (גברים ונשים) מ-115 מדינות. בנוכחי התחרו 281 בלבד מ-45 מדינות. עד כדי כך דלה הייתה ההשתתפות, ששלושה קרבות בתחרות, ממנה נעדרו כל הבכירים בעולם, הספיקו לזכייה בזהב. אתה רואה, פונטי? יש מילים לתאר מה שקרה בתחרות הזו.
