אברהם לוי (79), המנהל המיתולוגי של בית"ר ירושלים, חלה בקורונה והיה מורדם ומונשם במשך 11 ימים. בריאיון בלעדי שיפורסם מחר (שישי) ב"ידיעות ירושלים", משחזר לוי את המאבק על חייו ומדבר לראשונה על הפחדים, התפילות, הנס שקרה לו והשיקום הקשה שמחכה בהמשך.
"הרגשתי קצת לא טוב", מספר לוי. "עשיתי בדיקת קורונה ונמצאתי חיובי. נשארתי בבית כמה ימים בתקווה להחלים וגם לא לסכן אחרים. כשהמצב החריף הבנתי שאין ברירה ולקחו אותי לבית החולים".
"אושפזתי בהדסה עין כרם במחלקת קורונה שבוע ימים. לאחר החמרה נוספת במצבי הבהירו לי, לאשתי ולילדיי שאין מנוס מלהרדים ולהנשים אותי. יש פחד, זה מצב נוראי. אתה נע בין הפחד הטבעי של מה יהיה ואולי חלילה לא אצא מפה לבין זה שאתה חייב להילחם ולהתפלל. אתה גם צריך להיות חזק בשביל המשפחה שלך. חששתי מהגרוע מכל ופשוט נלחמתי על החיים שלי. שמרו עליי בזכות התפילות של האנשים. אמרו לי תמיד שאני ווינר. לא יודע אם זה נכון, אבל אני אף פעם לא מוותר".
ההתעוררות
ואז זה קרה. ביום שישי לפני כשבועיים לוי פקח את עיניו. "קרה לי נס", הוא אומר השבוע, "התעוררתי בזכות התפילות של אינספור אנשים שדאגו לשלומי".
"יש פחד, זה מצב נוראי. אתה נע בין הפחד הטבעי של מה יהיה ואולי חלילה לא אצא מפה לבין זה שאתה חייב להילחם ולהתפלל"
בימים אלה הוא עובר שיקום בבית החולים הרצוג בירושלים. סביב לוי, בדאגה ומסירות שצריך לראות כדי להבין, אשתו שושי, בתו מיתר ובנו שמוליק. בעוד שעה יכניסו את לוי לחדר הפיזיותרפיה כדי לעבוד על שיקום הגוף. הוא מסתכל לכיוון המסך שמאחוריו כדי לראות אם שמו מופיע ברשימת אלה שאמורים להיכנס לטיפול בשעה 11, וקולט לפני כולם, באותה מיומנות שבה היה מגיש למאמנים את רשימת הפצועים והמורחקים בסגל הקבוצה לשבת, את שמו. "אברהם לוי, 11, ריפוי בעיסוק".
"לאט־לאט, בנחישות והרבה מאמץ, אהיה בסדר", הוא ספק אומר ספק מבטיח. "פעם, כמנהל בית"ר, הייתי יורד בהפסקה לחדר ההלבשה ונותן לשחקנים מילות ציונות כדי שידעו מה לעשות כשהם חוזרים לכר הדשא. עברתי בשלום את המחצית הראשונה. עכשיו צריך לעבוד קשה גם במחצית השנייה ולנצח!".
