אפילו סטיבן ספילברג היה מתקשה כנראה לחשוב על תסריט קיטשי - אך גם כל כך אמיתי. בעונתה הראשונה כמאמנת ראשית ו-12 שנים אחרי שהוליכה את אליצור רמלה לזכייה היסטורית ביורוקאפ, לקו ווילינגהאם תעמוד הערב (שני, 17.00) על הקווים של מכבי אשדוד, במשחק הראשון בסדרת גמר הפלייאוף לנשים (הטוב מחמישה משחקים) ותנסה לנצח את האקסית, הקבוצה שאיתה זכתה בטרבל הבלתי נשכח והראשון אי פעם בכדורסל הנשים הישראלי.
"אלוהים כתב את זה מלמעלה", אומרת ווילינגהאם בחיוך. "היו לי הצלחות גדולות בישראל, כמובן גם ברמלה, אבל עכשיו אני באשדוד. המשחק הזה יהיה מרגש. לא רק בגלל היריבה, אלא כי אנחנו נמצאות בעמדה טובה להוסיף עוד תואר לארון".
ואכן, העונה הזו של ווילינגהאם (42) יכולה להיות מושלמת. לפני חודשיים הובילה את אשדוד לזכייה בגביע המדינה, לאחר מכן למקום הראשון בתום העונה הסדירה (שהבטיח לה את יתרון הביתיות לכל אורך הפלייאוף) ובשבוע שעבר ל-0:3 קליל על רמה"ש בסדרת חצי הגמר. "אני תמיד אומרת לשחקניות שלי: קודם כל תיהנו. אם תשחקו משוחרר ותעשו את מה שאני אומרת – יהיה לנו סיכוי טוב לנצח", מוסיפה ווילינגהאם.
"ישראל הבית השני שלי"
הסיפור של ווילינגהאם באמת מיוחד ויוצא דופן. היא המאמנת הזרה היחידה אי פעם בליגת העל לנשים - ובכלל לא חשבה שתגיע לתפקיד הזה. בקיץ, כשהטלפון שלה צילצל, היא הייתה עסוקה בקניות. על הקו הייתה טאלי קריאף, יו"ר אשדוד, שהציעה לה לחזור לישראל – הפעם על תקן מאמנת הקבוצה, זו שהפסידה בשלושת גמרי הפלייאוף האחרונים. "רציתי משהו אחר, שונה", אמרה קריאף בזמנו. ווילינגהאם, ששימשה עד אשתקד כעוזרת מאמן דאלאס ווינגס מה-WNBA, אמרה "כן".
"ישראל היא ביתי השני, ואני לא אומרת את זה סתם", היא מסבירה מדוע החליטה לעלות על המטוס ולחזור לכאן. "שיחקתי פה כבר ב-2004. אוהבת את המדינה שלכם, ואם לא הילדים שלי שגרים בארה"ב – הייתי גם נשארת פה. כשאני בישראל אני מתגעגעת לילדים שלי, אבל לא לחיים בארה"ב". הילדים הם הבנים דרק בן ה-21 ("ילדתי אותו יום לפני יום הולדתי ה-20, בקולג'") וסיר אלן בן הארבע ("נמצא עם אבא שלו") - שנושמים גם הם כדורסל.
"אפשר לחלק את החיים שלי לשניים. מגיל אפס ועד גיל 14, ומגיל 14 והלאה. הייתי קורבן להתעללות מינית על ידי אנשים שהיו קרובים למשפחתי. הייתי קטנה, לא ידעתי מה זה אומר"
דרק חי עם ווילינגהאם תקופה בישראל, כשזו עוד שיחקה בהפועל חיפה/מוצקין. לפני כן כיכבה בבני-יהודה ואחר כך הגיעה כמובן הקדנציה המוצלחת ברמלה. "כשילדתי את דרק, היו אנשים שחשבו שאני לא צריכה לרדוף אחרי הקריירה שלי, לפרוש מכדורסל ולחפש עבודה חדשה", נזכרת ווילינגהאם. "רצו שאהיה 'רגילה'. זה לא אני".
מה זה אומר?
"כשחקנית פנים, למשל, הייתי נמוכה, צחקו עליי, אבל הייתי קטלנית. האמנתי מהרגע הראשון שאזכה עם רמלה ביורוקאפ. אף אחד לא האמין, חוץ ממני ומהשחקניות האחרות. בכלל, הכדורסל הציל את חיי".
"הייתי קורבן להתעללות"
את המשפט האחרון ווילינגהאם אומרת בשיא הרצינות. במשך הרבה שנים, כך היא מספרת בכאב ובפתיחות, חוותה התעללות מינית. "אפשר לחלק את החיים שלי לשניים. מגיל אפס ועד גיל 14, ומגיל 14 והלאה. הייתי קורבן להתעללות מינית על ידי אנשים שהיו קרובים למשפחתי. הייתי קטנה, לא ידעתי מה זה אומר. הרגשתי משהו מוזר, לא ידעתי בדיוק מה. פחדתי לחשוף, לספר. רק אחרי כמה שנים הבנתי מה בעצם עברתי".
5 צפייה בגלריה
על הקווים של מכבי אשדוד. "יהיה מדהים אם נזכה באליפות, רק המחשבה הזו מביאה אותי לכדי דמעות"
(צילום: עודד קרני, באדיבות מינהלת ליגת העל לנשים)
איך מתגברים על דבר כזה?
"אי-אפשר באמת לשכוח או להבריא מזה, רק אהבה מקהה את הזיכרונות ההם".
בשנה שעברה עברה אירוע קשה נוסף, כשאיבדה את אביה, שגידל אותה לבדו. "לא הייתה לי אמא, אני יודעת מי היא, נפגשתי איתה, אבל היא לא גידלה אותי. בזכות אבא שלי אני מי שאני. אני חייבת לו המון, הוא היה גאה לראות אותי עכשיו".
במעבר חד של 180 מעלות, יש גם סדרת גמר שמתחילה היום. כשהיא נשאלת אם אשדוד פייבוריטית, ווילינגהאם חוזרת לחיוך שכל כך מאפיין אותה. "זה אתם תחליטו", היא שולחת עקיצה. "יהיה מדהים אם נזכה באליפות, רק המחשבה הזו מביאה אותי לכדי דמעות".
5 צפייה בגלריה
המץ'-אפ שיכריע את סדרת הגמר? אוסטין מול קמבייג'
(צילום: יונתן האוסטוק, באדיבות מינהלת ליגת העל לנשים)
ממול מצפה לה האלופה המכהנת רמלה, שגם ניצחה את אותה אשדוד בגמר הפלייאוף בעונה שעברה. אמה קאנון אמנם תחסר לשירה העליון, אבל למאמנת רמלה יש בסגל שמות כמו אלישה קלארק, אלנה בבקינה, עדן רוטברג ושאקירה אוסטין הנהדרת, שהמאץ'-אפ שלה מול ליז קמבייג' מאשדוד עשוי להכריע את הסדרה.
המאזן בין הקבוצות העונה בכל המסגרות הוא 1:4 לרמלה, כולל שני ניצחונות בשלב הנוקאאוט ביורוקאפ. במשחק האחרון בין השתיים, בחודש שעבר, הרשימה רמלה עם 72:89 באולם הקריה.
"היו לנו שלוש מטרות בתחילת השנה", אומרת רוטברג. "בגביע נכשלנו, ביורוקאפ הגענו לרבע הגמר והרגשנו פספוס מאוד גדול - ועכשיו נותר לנו לזכות באליפות. אני חושבת שהתקופה האחרונה נתנה לנו דרייב. יש לנו פציעות ובגלל זה כל אחת חייבת לתת יותר ממאה אחוז".
