הדר פרידמן הייתה האחרונה מבין "חמש המופלאות" - הכינוי בו זכו מדליסטיות הכסף מהמשחקים האולימפיים בפריז - שהחליטה שהגיע הזמן לפרוש - כפי שנחשף לראשונה ב"ידיעות אחרונות" ו-ynet. זה קרה ממש בסמוך למסיבת העיתונאים הרשמית של נבחרת ההתעמלות האמנותית שהפכה גם לטקס הפרישה שהתקיים אתמול (שני) במכון וינגייט.
לפני ארבעה חודשים, כשהייתה על גג העולם בעקבות הזכייה ההיסטורית במדליה האולימפית, המתעמלת בת ה-18, בשל גילה הצעיר יחסית לחברותיה, ראתה את עצמה ממשיכה לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028. עם זאת, החזרה הקצרה למתחם האימונים במכון וינגייט הייתה אחרת.
פרידמן, למעשה, התחילה לעכל את המשמעות המעשית של גיבוש מחדש עם החברות העתידיות לסגל, כשברקע שמעה את חברותיה מהקמפיין בפריז כבר מדברות על הפרק הבא בחיים. גם העובדה שחזרה מפריז עם שבר מאמץ לא הקלה על ההחלטה, אולי הקשה ביותר שנאלצה לקבל.
"הימים האלה לוו בסערת רגשות עצומה", היא מתארת. "ידעתי שהתקופה שאחרי פריז תהיה תקופת שיקום והחלמה בגלל השבר שלי. הייתי במשך חודש וחצי על קביים. לא עשיתי ניתוח, אלא צילום MRI, וזה לא נראה טוב. השבר למעשה השבית אותי לגמרי מפעילות, אפילו מהליכה, ועברתי טיפולי פיזיותרפיה אצל נטלי (ברטלר, המטפלת של הנבחרת). לאורך כל התקופה הזו חשבתי מה הלאה. אני עוד צעירה, וזאת לא הפעם הראשונה שאני נפצעת ברגל. כמובן, עלו גם מחשבות שאם אני ממשיכה, אז אצטרך להתחיל את כל התהליך עם נבחרת חדשה לגמרי. זה אף פעם לא היה כן מוחלט או לא מוחלט, הבחירה לא הייתה חד משמעית".
תסבירי.
"הגשמתי את חלום חיי בפריז, אבל בכל זאת ראיתי יתרונות להמשיך לעוד קמפיין. כמובן שיש גם חסרונות. דוגמה אחת היא מה שהגוף שלי עובר - וזה לא מועיל. התחלתי גם צבא, הייתי בטירונות. זה היה פרק זמן כל כך ארוך של הפסקה, שבעצם נכנסתי למסגרת חדשה".
"אז המשפחה ואני הגענו להחלטה שבאמת אפשר להיפרד בטוב ובלב שלם. השגנו הכול, הצלחנו להגיע לחלום שתמיד רצינו. זה גם כל הבנות בקבוצה, המאמנות, אני בטוחה ויודעת שגם הן רצו את זה כל כך. מאוד קשה להיפרד, אבל זאת החלטה נכונה. הגוף והלב אומרים 'אוקי, אפשר עכשיו לסיים ולעזור לאחרים'. נתתי מעצמי ואני צריכה עכשיו לסייע לאחרים לתת מעצמם".
בנות נבחרת ההתעמלות אמנותית פורשות
איך היה לצאת מאוהל האימונים לצבא?
"חוויה יוצאת דופן. זה היה בשבילי כמו הטיול השנתי שאף פעם לא יצאתי אליו. הכרתי הרבה חברות חדשות. בעניין הפיקודי והמשמעתי לא היה כל כך הבדל כי גם בספורט אומרים לך מה לעשות. יש הרבה זמן לדבר עם אנשים, להיות ביחד. אחרי פריז הלכתי לאגודה שלי (מכבי מקפ"ת פ"ת), והרגשתי שאני רוצה לעזור לבנות שם, כמו שעזרו לי מאז שהייתי קטנה. ככה זה היה, טורי פילנבוסקי ונטשה אסמולוב עזרו לי ובלעדיהן לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי".
סגרת מעגל עם אליפות אירופה ביתית כמתחרה לפני שנתיים.
"מאוד התרגשתי. זה היה משהו שמעולם לא תיארתי לעצמי שיקרה. כל פעם שעליתי שלב, האנשים האלה חיזקו אותי, עזרו לי. עכשיו חשוב לי לתת את התמיכה הזאת לבנות החדשות שיהיו. רק ככה גדלים ומתקדמים".
נגד השבר
פרידמן יכולה הייתה להחמיץ את המשחקים האולימפיים בשל אותה פציעה. הכאבים, שהתבררו כשבר, התחילו אחרי אליפות אירופה בחודש מאי, והמשיכו ללוות אותה לאורך ההכנות למשחקים בפריז. כתוצאה מכך, המצב של הרגל רק הלך והחמיר. בתחרות ההכנה האחרונה לפני האולימפיאדה, המחליפה מישל מוניץ כבר הייתה בכוננות. "בלי שום קשר, תמיד טוב שתהיה מחליפה", מתייחסת פרידמן לתקופה ההיא. "זה לא גרם לי לוותר ולהפסיק, היה לי את כל הצוות הרפואי שעזר לי. הלכתי ליותר טיפולים מבדרך כלל. המשכתי להתאמן כרגיל כי אין דרך אחרת. בשביל הצלחה צריך להמשיך לעבוד. לא רציתי להיות יוצאת דופן ולפגוע בהצלחה של הקבוצה - יש כימיה. אני מאוד מעריכה את מישל שהייתה איתנו ועזרה לנו מאוד בכל הרגעים שהיו קשים".
תחזירי אותנו לסוף תרגיל החישוקים.
"הייתה טעות ולא הצלחנו לסיים את התרגיל בזמן. זאת הייתה פוזה מאולתרת שקרתה גם באימונים, כשהיו טעויות קטנות. זה לא משהו חדש לנו, לקהל כן. לא הייתה תחרות אחת לפני שלא הצלחנו לסיים בפוזה הזאת. זה משהו שמאפיין אותנו. צריך לדעת לצאת מבעיות הכי מהר שאפשר".
מה עבר עליכן בין התרגיל הזה לתרגיל הסרטים והכדורים?
"ברגע שירדנו מהמשטח וקיבלנו את הציון, איילת זוסמן אמרה לנו 'תסתכלו עליי - עכשיו עוזבים את מה שהיה, לא חושבים על זה בכלל. עכשיו מתרכזים רק בסרטים. עד שזה נגמר- זה לא נגמר. השתמשנו בכל מה שהיה לנו בשלוש השנים האלה ופשוט התחלנו להתאמן על התרגיל, עד שקראו לנו לחזור לאולם. הכול היה בקור רוח, ביחד עם המאמנות".
5 צפייה בגלריה
על הפודיום בפריז. מימין לשמאל: שני בקנוב, הדר פרידמן, רומי פריצקי, אופיר שחם ודיאנה סברצוב
(צילום: עוז מועלם)
לחץ?
"הרבה. ידענו שאם לא נעשה את זה עכשיו, זאת עלולה להיות הפעם האחרונה. באנו עם ראש נקי, במחשבה שאנחנו באות לעוד תחרות 'רגילה' - אחרת לא נצליח לעמוד בלחץ. יצאנו למשטח בשיא הריכוז. כמעט נפל שם הכדור לרומי פריצקי באיזו מסירה, והיא ידעה לתפוס אותו, לפני שנגע ברצפה".
"תמיד נהיה קבוצה"
אם יש משהו אחד שעדיין מציק לפרידמן הוא שלא מזהים אותה. בבלאק פריידיי האחרון נפגשנו באחת מרשתות הביגוד בקניון בפ"ת, וההתלהבות מסביבנו הייתה יותר מהמבצעים. "בסופו של דבר אם אני לא נפגשת עם מישהו ומספרת לו קצת עליי, כמו בצבא, אף אחד לא יודע", היא מגלה איך זה להיות לעד חלק מנבחרת. "העניין של לא לשכוח ספורטאים זה משהו מאוד חשוב. תמיד נהיה קבוצה, כן, אבל צריך שכולם שידעו מי הספורטאיות שזכו במדליה, שיזכרו את הפרצופים".
איך את רוצה שזה יבוא לידי ביטוי?
"ללכת ברחוב ושידעו 'הנה היא הייתה באולימפיאדה'. זה קצת מבאס. אני יודעת שבסוף זה איכשהו יגיע. גם ברשתות החברתיות לא קרה הרבה, אחרי המשחקים עצמם הייתה פריצה בעליית העוקבים, באזור האלף, ושם זה נעצר. יש עוד לאן לשאוף".
אוכל חדש כבר ניסית?
"תמיד ידעתי שהחיים אחרי ההתעמלות לא ייגמרו תוך שבוע. יש לי הרבה זמן, ולא צריך להתנפל על דברים שלא מנעתי מעצמי, אבל לא יועילו לי באימונים. זה לא הדבר הנכון לעשות. צריך לקחת כל חוויה ליום אחר, לחוות כל דבר בזמנו".
