כאוהד מכבי ת"א משנת 1991, אני כואב את מצבה של הקבוצה. נכון, היא עברה בעבר הקרוב והרחוק משברים רבים וקשים. 15 שנים בלי אליפות (ושני גביעים בלבד) בין השנים 1992-1977; הפגנות נגד המאמן גרנט בקדנציה השנייה (זוכרים את "בדם ואש את אברם נגרש"?); חלוקה למחנות נימני ובנין בקיץ שלאחר האליפות בשנת 2003 ועוד, אבל הבלגן המקצועי כיום שובר את כל השיאים. לראשונה זה שנים, הקבוצה מדורגת בתחתית ונראה שהאימפריה הולכת ושוקעת. כרגע, למרות שנראה שהיה שמכבי תישאר בחלק העליון של הטבלה, היא קבוצת תחתית חסרת כיוון ודרך שקרובה לירידה. אין שום צורה אחרת להגיד את זה.
ובכל זאת, נחזור לקיץ 2012 כדי לקבל פרופורציה. מכבי ת"א סגרה אז כעשור ללא תואר אליפות, כישלון חרוץ בסולם הפנימי של האימפריה הצהובה. היא גם החליפה באותו זמן 3 בעלים: לוני הרציקוביץ' פרש בשנת 2007 ומי שהחליף אותו, אלכס שניידר, עזב כעבור שנתיים בלבד. ואז הגיע מיץ' גולדהאר. כידוע, כל ההתחלות קשות וכך גם היה אצל הנשיא הקנדי-יהודי, שלאחרונה ציין 12 שנים לכהונתו. הקבוצה לא הגיעה מעבר למקום החמישי בשלוש העונות הראשונות. מעבר לכך, היא ראתה בקנאה את הפועל ת"א לוקחת תארים, או לכל הפחות מסיימת לפניה בטבלה. אלה היו שנים בהן אם אמרת שאתה אוהד מכבי, היו מסתכלים עליך ברחמים ואף מתבדחים על חשבונך מאחורי הגב. סיטואציה לא נעימה.
עונת 2012-13 שינתה הכל. מסע רכש, משולב בשחקני בית נמרצים, החזיר את מכבי המוכרת לטוב. זאת עונה אגדית שתיחקק לעד בזיכרונם של אוהדי הצהובים, לא משנה היכן היו בחייהם באותו הזמן. לראשונה בתולדות הקבוצה, כל השדרה הניהולית הורכבה מזרים, בעיקר הצוות המקצועי. חלק מאותם מאמנים, כמו אוסקר גרסיה, פאולו סוזה ופאקו אייסטראן, אפילו השתדרגו ועברו לאמן קבוצות ונבחרות נחשבות באירופה (באופן אירוני, איביץ' שהצליח יותר מכולם כבר ללא קבוצה מדצמבר). את משרת המנג'ר מילא ג'ורדי קרויף,
עם שקט תעשייתי, מכבי חזרה וכבשה את הפסגה. אוסקר אימן; שרן ייני התגלה כמנהיג ומאז שימש כקפטן ברוב משחקי הקבוצה; דור מיכה הפך למוח של הקישור הצהוב כבר בגיל 21; שני שערי ניצחון חשובים של מושיקו לוגסי הצעיר בתוספת הזמן מול בני יהודה הבטיחו את האליפות מספר מחזורים לסיום; אלירן עטר סיים כמלך שערי הליגה; והכי חשוב - ערן זהבי הגיע בינואר מאיטליה והתחיל לבסס את מעמדו ככוכב הקבוצה.
מאז, הרבה עבר על המותג ששמו מכבי ת"א. כוכבים באו והלכו והיא נשארה בצמרת הליגה. היא הפכה למה שמכבי חיפה של שחר הייתה לפניה - הכל מקצועי ומוקפד מלמעלה עד למטה, ובקיצור, אירופה בישראל. מעין "וילה בג'ונגל", כמאמר הפתגם הידוע. ב-8 השנים שלאחר מכן מכבי ת"א לקחה עוד 4 אליפויות, 2 גביעי מדינה, טרבל היסטורי עם גביע הטוטו ב-2015 ולקינוח, החזירה את השליטה בדרבי התל-אביבי מול הפועל. מעבר לכך, בכל השנים שבהן לא זכתה, סיימה כסגנית. רצף שכבר שנים לא ראינו מקבוצה ישראלית.
השנה נראה שהמגמה מתהפכת. לנוכח התוצאות העגומות והכישלון ברוב הרכישות המבטיחות לכאורה, הוחלט כצעד ראשון להדיח את פטריק ואן לוון. המאמן ההולנדי שהציל את מכבי מפתיחה גרועה בשנה שעברה וזכה בגביע, יחפש את עצמו במקום אחר. בינתיים, חלוץ העבר ברק יצחקי ישמש כמאמן זמני עד שיימצא מחליף. כמו כן, יש שמועות עקשניות על צירופו של זהבי בינואר ועל רכישות נוספות שעשויות להציל את המצב.
הדבר הטוב היחיד שקרה הוא שמכבי הבינה שככה לא ניתן להמשיך ועצרה את הסחף בזמן. לפעמים, בספורט ובחיים בכלל, אנחנו נתקלים במצב שצריך לשנות את המצב הנתון. במקרה של מכבי, התהליכים האלה עשויים לכלול החלפת שחקנים ומאמנים, ואולי גם את הזזתם של בעלי תפקידים נוספים במועדון. אולי בעוד זמן לא רב גולדהאר יחפש שותפים או ימסור את הקבוצה, אם יראה שזה מכביד על יתר עסקיו מקצועית וכלכלית. החוכמה היא לחרוק שיניים, לא להתייאש ומי יודע, אולי נתאושש בקרוב ונזכה לחגוג תואר כלשהו בעוד מספר שנים. בהצלחה.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
