"לא היה חסר הרבה שאפרוש מהמירוץ, אבל יש מקרים שאתה מוכן לסבול הכל כדי להשיג את המטרה". אחרי שעשה היסטוריה והפך לסגן אלוף העולם במרתון, מארו טפרי מגלה בריאיון ל-ynet מה עבר עליו במהלך הריצה.
"לא חשבתי על הפודיום, אלא על תוצאה טובה. זה היה מספיק לי", סיפר טפרי. "המאמן שלי גזאצ'ו יוסף (שמאמן את הנבחרת יחד עם זוהר זמירו), אמר לי שאם בנקודת הקילומטר ה-30 אשאר בתמונה, אוכל להמשיך ולחשוב על הישג מיוחד. כך היה למרות הפציעה".
הפציעה כמעט הרסה לך את הריצה?
"יצאתי לקחת בקבוק מים, ואיכשהו התחככתי עם רץ אתיופי. בעוצמות של המירוץ, זה גורם לכאב חד. אבל אחרי כמה שניות שכחתי מכך, כי חשבתי שאם לא אצליח להשיג את מה שאני רוצה, אולי לא אשיג את זה לעולם. מהר חזרתי לעצמי בטירוף, אבל לא היה חסר הרבה כדי שאפרוש מהריצה".
נראה שהספורט הישראלי התחמש באחרונה בדרך אחרת של חשיבה. רק ביממה האחרונה נבחרת ההתעמלות ודריה אטמנוב עשו פלאים, והנה אתה לוקח מדליה יוקרתית במרתון, שעד לא מזמן נחשב מחוץ לתחום.
"בדיוק, ואנחנו מרגישים שמתחילים לפחד מהישראלים ולוקחים אותם יותר ברצינות. ההצלחה באה בשרשרת במגוון ענפים. אני, למשל, אוהד של מכבי חיפה בכדורגל בזכות הספונסר שלנו יעקב שחר, ומצפה שהקבוצה תצליח בגומלין בשווייץ מול יאנג בויז".
בשני המירוצים לגברים ונשים קרה משהו תקדימי ללונה צ'מטאי-סלפטר ולך: הקדמתם את כל הרצים היריבים מהמדינות בהן נולדתם.
"לונה סיימה ראשונה מבין כל ילידות קניה, אני הקדמתי את כל האתיופים. זאת תוצאה של תהליך ותנאים טובים בישראל".
"התכוננו למזג אוויר חם"
מה עשה את ההבדל?
"אנחנו ידענו שישרור חום כבד בבודפשט והתכוננו לכך היטב. האתיופים ואנחנו התאמנו ביחד בסיסייטרה באלפים האיטלקים. האתיופים נשארו שם, ואנחנו ירדו מפעם לפעם לטורינו כדי להתרגל לתנאי החום. העובדה הזו עזרה לנו מאוד".
זה מסביר למה גברסילאסי נחלש וסיים במקום השלישי?
"בקילומטרים האחרונים קיבלתי רושם שהוא נחלש והחלטתי להתאבד כדי להשיג אותו בכל מחיר. ההתאבדות, עם קצת סיכון, נתנה לי את המקום השני".
אתה מופתע?
"אמרתי כבר שרציתי לסיים בעשירייה הראשונה, ולריצה הייתה דינמיקה של התפתחות משלה. באותם שלבים כבר לא הופתעתי, כי הייתי בחבורה המובילה".
זה היה מירוץ משנה חיים, שיגדיר את הציפיות ממך בפריז 2024
"בהחלט כן, כי רוב אלו שרצו בבודפשט ירוצו בפריז. חוץ מאליוד קיפצ'וגה, הוא מחוץ למשוואה".
לא שוכח את איילה סטאין
אתה זוכר שלפני ארבע שנים עוד חלמו בארץ איך להגיע ל-2:10 שעות? ההצהרות של גז'אצ'ו יוסף ודן סלפטר בנושא התקבלו בלא מעט תמיהה. תראה איזו כברת דרך עברה ישראל.
"זה לא רק הם, אלא גם זוהר זימרו שעובד אתי בנבחרת. אני לא שוכח את איילה סטאין, שבאולימפיאדת אתונה 2004 סיים במקום ה-20, הגבוה ביותר עד אז, ונתן תקווה לאחרים. כך התקדמנו צעד אחרי צעד, ואנחנו לא מסתפקים בכך.
עכשיו יש ציפייה להישגים גדולים יותר בעתיד
"נתכנס אחרי האליפות עם המאמנים ונחשוב איך להתכונן למציאות החדשה. בוודאי שנצטרך להתחשב בנתונים החדשים שנוצרו תוך כדי האליפות הזו".
אף אחד כבר לא יזלזל בכם.
"כנראה. מתאר לעצמי שזה כך כבר עכשיו. יותר קשה לשמור על משהו שכבר שהשגנו. אנחנו צריכים לדאוג שנעשה מה שפחות שגיאות".
מה עושה לך העובדה שגשאו איילה שבר את השיא הישראלי שלך?
"כולנו שמחים אחד בשביל השני. התחרות המקצועית הזו טובה לאתלטיקה הישראלית. בסופו של דבר, נישאר חברים"
