האווירה ברחוב הספורטיבי ציירה בשבועות האחרונות את בני לם ומכבי נתניה כהצלחה הגדולה ביותר בכדורגל הישראלי העונה. כדורגל שמח, שיקום ההריסות, אטרקטיביות, חזרת הקהל, טיפוח שחקנים ממחלקת הנוער, מנהל ספורטיבי כמו אלמוג כהן שמזוהה עם המועדון ופנטזיה על התמודדות על צלחת האליפות בטווח הנראה לעין.
אחרי שנות גלות ארוכות ומוצלחות במחלקות הנוער בני לם הגיע לדבר האמיתי כשקיבל על עצמו את נתניה שבה כיכב כשחקן. זה נפתח עם 2:4 מרהיב נגד מכבי ת"א ובעיקר ניסיון לייצר מציאות של מאמן העונה, לא פחות. אבל המספרים בשטח לא מספרים סיפור כזה: ב-24 המשחקים שלו על הקווים הוא השיג 51 אחוזי הצלחה (37 נקודות מתוך 72 אפשריות), וטיעון הכדורגל האטרקטיבי מסתכם ב-1.33 שערים למשחק בעידן לם לעומת 1.08 ספיגות.
קבוצת הנוער רק במקום העשירי, וגם השחקנים המקומיים שפותחים בהרכב כמו כארם ג'אבר, עומרי גאנדלמן ואביב אברהם הם לא באמת שובר שוויון. דווקא הייבוא ממכבי ת"א כמו עדן קארצב ופארפה גויאגון משמעותי יותר, אבל מילות ההלל לא נגמרו, למרות שנראה כי מדובר במחמאות מוגזמות.
הפלייאוף העליון הכניס את נתניה לפרופורציות, עם רביעייה מהפועל באר-שבע ותיקו נגד מכבי ת"א וסכנין. שתי נקודות בלבד. אם נזכור את התיקו מול הפועל ת"א במחזור האחרון של הליגה הסדירה, היא עם שלוש נקודות מ-12 האפשריות האחרונות.
מהעבר השני, באווירה של ציור אפרוריות בוולפסון, מתגלה נתון שמוציא את האוויר מהבלון של נתניה. קובי רפואה, שהחליף את ניר קלינגר בשלהי דצמבר, עומד על הקווים בהפועל ת"א 16 משחקים. אחוזי ההצלחה שלו (52) גבוהים מאלו של לם. בקדנציה שלו האדומים כבשו 1.5 שערים למשחק וספגו 1.25.
במקביל, בתקופתו של עומר בוקסנבוים הפכה הפועל ת"א בשלוש השנים האחרונות לאחת ממחלקות הנוער הטובות בארץ. זו גם הסיבה לכך שקיבל קרדיט ומונה למנהל המקצועי של הקבוצה הבוגרת, אחרי שהתחיל הכל מלמטה. הנוער מתמודד על אליפות, נערים א' בדרך לשם, והמועדון מספק כחצי משחקני ההרכב של נבחרות הנערים והנוער. עם בלמי העתיד (סתיו למקין ואור ישראלוב), כישרונות כמו עומר סניור ואל-ים קנצפולסקי, ושחקני בית רבים כמו שי אליאס, בן ביטון, שי אייזן, דורון ליידנר, אושר דוידה ואחרים, אין מה להשוות בין פסי הייצור.
אם רפואה הגיע צולע לפלייאוף העליון, שני המשחקים האחרונים - הניצחון על סכנין, התיקו נגד באר-שבע שבו הקבוצה ספגה שוויון חמש דקות לסיום והייתה שווה יותר משני שערים - חיזקו את מעמדו בוולפסון. הוא גם תיקן את הרזומה שלו מול הקבוצות מהפלייאוף העליון. אחרי ליל הסדר יהיה זה שובר שוויון בין רפואה ללם בבלומפילד: לשתיהן אותו מספר נקודות, אך אחת נצבעה באפור והשנייה קיבלה משום מה מיתוג של "ברזיל הקטנה" למרות שכבשה פחות שערים ואף של"מושיע" שלה יש אחוזי הצלחה נמוכים יותר מזה של האדומים.
אגב, מאמן העונה שלי הוא בכלל סלובודן דראפיץ', ששיקם את קריית-שמונה. לכן אני מזדהה עם המחאה של אוהדיה נגד ההחלטה של איזי שרצקי לשחרר אותו מטעמי אגו ולמנות במקומו מאמן עם אוריינטציה הגנתית כמו מנחם קורצקי.
בין קרסטאיץ' לאיביץ'
מיץ' גולדהאר נכווה מפורמט המאמן שמגיע במהלך העונה, מצליח בענק בעונה הרגילה וקורס בפלייאוף. לכן הבהיר מראש כי עד לחודש הבא לא יתקבלו החלטות בנוגע לאיש שיעמוד על הקווים בקריית-שלום בעונה הבאה. אז היה זה פטריק ואן לוון. עכשיו החשש הגדול שמלאדן קרסטאיץ' מחקה אותו רק גורם באזור חיוג קנדה לסיפוק מכך שההחלטה לא התקבלה בפזיזות.
"אם אמשיך בעונה הבאה, תראו מכבי ת"א אחרת", הבטיח המאמן הסרבי במסיבת העיתונאים האחרונה, אולם כפי שנחשף לראשונה ב"ידיעות אחרונות", מרבית הסיכויים כי קרסטאיץ' לא ימשיך עונה נוספת, גם בשל האופן שבו הוא מנהל משחקים וגם בשל חוסר ההערכה כלפיו בחדר ההלבשה.
שחקנים במכבי ת"א דיברו על יחסים לא חמים במיוחד בין קרסטאיץ' לבין המנהל המקצועי ברק יצחקי. ראו מקרה ג'ורג'ה יובאנוביץ', שהיה נטו החתמה של המאמן הסרבי. הפנטזיה בקריית-שלום היא קאמבק של ולאדן איביץ', שהתמונה שלו בפגישה עם יצחקי בשבוע שעבר הציתה את הדמיון ביציעי בלומפילד.
איביץ' סיפר בשיחות סגורות כי יפסיק לקבל את הפיצוי מווטפורד רק בסיום העונה, שאשתו אינה מוכנה לחזור לישראל בשל הפחד מהסיטואציה הביטחונית, וכי הוא רוצה להמשיך את ההתקדמות שלו ולא בהכרח לחזור לליגה הישראלית. אבל בכל זאת היו שני סעיפים שעשויים לשמח את אוהדי מכבי: איביץ' לא מתכוון להישאר עונה שלמה נוספת בבית, ובמידה שלא יקבל הצעה איכותית ואטרקטיבית יותר הוא יגיע למכבי ת"א ואשתו תמשיך להתגורר ביוון.
בימים האחרונים התדרוך הבולט מקריית-שלום הוא הקפיצה של אוסקר גלוך, אחד השחקנים הטובים בקבוצת הנוער, היישר להרכב במשחק הערב מול מכבי חיפה. ספק רב אם הקשר שלא התנסה בעוצמות של קבוצה בוגרת, למעט הבלחות קצרות, היה מקבל את הקרדיט המתוקשר אם היה מדובר במשחק עונה אמיתי ולא בסוג של גארבג'-טיים עבור הצהובים.
האתגר של אלונה
גם אחרי שהתרחקה ממרוץ האליפות עם הפסד למכבי חיפה ותיקו נגד הפועל ת"א, ההחלטה של אלונה ברקת לפטר את רוני לוי - אחרי 37 אחוזי הצלחה בשמונת המשחקים האחרונים שלו, כשאיבד את חדר ההלבשה ורוקן את טוטו-טרנר - הייתה נכונה. ברדה השאיר את הפועל באר-שבע במאבק על התואר הריאלי היחיד שלה העונה (גביע המדינה), ניצח בארבעה משחקים ברציפות והחזיר את הקבוצה לפרופורציות הנכונות שלה - הקרב מול מכבי ת"א על המקום השני. המבחן הגדול מצפה לו בשבוע הבא בבלומפילד: שלושה ימים אחרי שיארח את הצהובים בליגה, הוא יגיע למשחק על עונה שלמה בחצי גמר הגביע.
ברקת צריכה לחשב מסלול מחדש בכל הקשור לעונה הבאה, להביא שחקנים שיודעים להתמודד עם משחקי עונה (העונה ראינו יותר מדי פיק ברכיים בעת לחץ) ולבחור את המאמן הנכון, בהנחה שההחלטה של ברדה לשוב לעמדת המנהל המקצועי אכן סופית.
שמות כמו רן בן-שמעון, שנכשל העונה באשדוד ומעולם לא הצליח במועדון גדול, לא צריכים להיות רלוונטיים עבור ברקת. אין הבדל ביניהם לבין רוני לוי. ברקת צריכה לנסות לצאת מהקופסה עם מאמן צעיר או ללכת על דראפיץ'. היא ראתה במו עיניה כי גם אחרי שהושפל על-ידי איזי שרצקי, הוא ידע לשמור על הג'נטלמניות כלפי הבוס בדרך לבכורה בפלייאוף התחתון.
