חזן: "ידעתי שיהיה קשה ככל שיעברו הדקות"
(ONE)
נבחרת ישראל פתחה את המשחק מול בלארוס כאילו זו המחצית השלישית של המשחק מול רומניה. הם עצמו עיניים ודמיינו את תלבושת הבורדו של בלארוס כצהוב של היריבה הקודמת. המשחק בבוקרשט נגמר מוקדם מדי, ממש רגע לפני שהיא כובשת את השני ומנצחת. בלארוס, החלשה יותר, אמורה היתה להיות הקינוח שבאמצעותו תפצה את עצמה. ישראל הגיעה למשחק אמש (שלישי) עם רגליים מגרדות, כמעט בקריז מהקורה של אוסקר גלוך וההחמצה של גבי קניקובסקי. השאלה לא היתה מתי יובקע הראשון, אלא מי יבקיע את השני. גם תתרן היה מריח את השער באוויר.
אלא שהדקות חלפו, ההתלהבות שככה, ומתחת למעטה הלהיטות של הפתיחה בצבצה בעיה שאמביציה יכולה להסוות לזמן מוגבל בלבד. ההבדל בין גלוך ומנור סולומון (גם אם פחות מדויקים) לשגיב יחזקאל ושון וייסמן (שהכדורים פגעו בו יותר משהוא פגע בכדורים) עצר את ישראל פעם אחר פעם מלבטא את היתרון האיכותי שלה. פס אחרון לא מדויק מספיק והיעדר חדות הזכירו שזה אולי דור הזהב של ישראל, אבל יש גבול גם לכמויות הזהב.
אם יש דבר שימנע מישראל לנצל את ההזדמנות ההיסטורית שהיא בית 9 במוקדמות יורו 2024, זו לא ההגנה המחוררת - שגם במחצית הראשונה אמש התאמצה ככל יכולתה לספוג שער אבל בלארוס סירבה לשתף פעולה - אלא ההתקפה המסורסת שיכולה היתה להיות טובה יותר אבל משיקולים אחרים נראית כפי שהיא נראית.
אלון חזן ויוסי בניון היו יכולים היום להיות לבד יותר משערן זהבי אי פעם יכול היה להיות לבד בחדר. הם משחקים באש, אבל במקום להישרף ממנה הם בולעים אותה. הם מתעכבים עם החילופים, אבל החילופים לא מעכבים אותם. לנבחרת ישראל יש השגחה, ואולי זה חשוב יותר מגולר. לחזור מפיגור 1:0 בדקה ה-84 מול בלארוס ולנצח בשנייה האחרונה מקרן ישירה? לנצח את אותה בלארוס בתוספת הזמן גם בבלומפילד? הנבחרת הזאת מספיקה במעט זמן את מה שכל קודמותיה לא השיגו במשך שנים. מזל זה לא תכנית עבודה, אומרים, אבל אם הוא עובד מספיק פעמים הוא מפסיק להיות מזל ומתחיל להיות משהו גדול, עקרוני יותר. אולי אפילו אופי.
