בניגוד לספורטאים קודמים ששברו מחסומים ופתחו את הצוהר לגיוון גדול יותר בספורט שבו הם משתתפים, פה לא תהיה שום הפתעה. הכל היה ידוע מראש עוד לפני פתיחת משחקי הגביע העולמי לנשים בניו זילנד ואוסטרליה. ועדיין, נוהיילה בנזינה, אחת שאפילו לא ידעה בעצמה שהיא פורצת דרך, שחקנית די אפרורית ואלמונית בהגנה של נבחרת מרוקו, עומדת להיות השחקנית הראשונה שתשתתף במשחקים כשחיג'אב מקשט את ראשה. "נוהיילה בנזינה עומדת לעשות היסטוריה", הודיע הציוץ הרשמי של פיפ"א לפני המשחקים.
"זאב בודד" - המדור של זאב אברהמי
בנזינה בת ה-25, שחקנית רויאל ארמי בליגה המרוקאית, משחקת בנבחרת הלאומית של "אריות האטלס" מאז 2018, זו שחגגה הקיץ עלייה ראשונה לגביע העולמי.
חופש נשי ודתי
ההופעה של בנזינה עם חיג'אב (ולצידה השופטת חבה סעדיה, שהיא גם הפלסטינאית הראשונה לשפוט בטורניר) היא זעקת תגר ואתגור של כל הסטריאוטיפים הקשורים בלבוש נשים דתיות, בעיקר מוסלמיות, בחברה בכלל ובספורט בפרט. מדובר, במיוחד על פלטפורמה של גביע עולמי, במופע השראה לנשים שסבלו וסובלות במכשולים חברתיים וספורטיביים בגלל האמונה הדתית שלהן. במידה מסוימת, ההרשאה לתת לבנזינה לשחק עם חיג'אב, תצוגה של חופש נשי ודתי, מהווה אנטיתזה לצנזורה הכללית שאפיינה את טורניר הגברים השנה בקטאר.
רק לפני שלושה שבועות, באמצען של המהומות שהרעידו את צרפת, גיבה בית המשפט האדמיניסטרטיבי של צרפת את ההחלטה של התאחדות הכדורגל במדינה לאסור על שחקניות נבחרות צרפת, ערש הדמוקרטיה, ללבוש חיג'אב במהלך משחקים. בית המשפט תירץ את החלטתו בכך שהרגולציה של ההתאחדות נמצאה בעיניו "ראויה והוגנת".
השחקנית היחידה במונדיאל שתעלה עם חיג'אב על ראשה. נוהיילה בנזינה
כיוון שהדיון וההחלטה התקיימו, כאמור, בימים שבהם פריז ואחיותיה בערו מזעם ובקבוקי מולוטוב, הם עברו כמעט מתחת לרדאר. צרפת היא נבחרת ומדינה שהרוויחה המון משילוב של שחקנים עם עבר הגירתי או שחקנים מוסלמים בשורותיה. זינאדין זידאן הוא רק שם אחד בשושלת. אבל הרשאה לשחקניות שלה לשחק לפי האמונה הדתית שלהן? זה כבר יותר מדי. עיתוי ההחלטה גם מנע כל סיכוי לדיון ציבורי רציני בחופש הדת וגיוון חברתי בספורט בצרפת. אם קיליאן אמבאפה יחליט פתאום לשחק עם כיפה, האם יורשה לו לייצג את צרפת? מצד שני, כדי לא להיות דמגוגיים יש לזכור שעקרון הפרדת הדת מהמדינה בצרפת הוא אחד מהחזקים בעולם.
למעשה, החוק האוסר לבוש בגדים שמציגים השתייכות פוליטית, פילוסופית, איגודית או דתית הם חלק מ"חוק הרעלה" מעורר המחלוקת שעבר כבר ב-2004. קבוצה של 80 שחקניות כדורגל צרפתיות, תחת הארגון "לה חיג'אבס", מנסות עדיין להילחם בהחלטה הזו. "אנחנו רק רוצות לשחק כדורגל כמו שאנחנו, אנחנו רק רוצות שיקבלו אותנו", אמרה פון דיוואראה לאחר החלטת בית המשפט לאשרר את האיסור על לבישת חיג'אב במהלך משחקים, "אנחנו נמשיך להילחם עד הסוף, עד אשר כל אישה תוכל להתחרות בספורט כפי שהוא רוצה"
פיפ"א החליטה ב-2007 לאסור על שחקניות לשחק עם חיג'אב מטעמי בטיחות. אבל לאחר ביקורת כלפי הארגון על ההחלטה, וכיוון שהוכח לפיפ"א שההחלטה שלה מפלה שחקניות ומרחיקה מוסלמיות מהתחרות, היא החליטה להסיר את האיסור לאחר שבע שנים.
ולכן המשחק הראשון של שחקנית עם חיג'אב, ב-24 ביולי במפגש בין מרוקו לגרמניה, הוא לא רק חגיגה של כדורגל, אלא סמל להכלה, להתקדמות חברתית, והתמדה, קבלה וייצוג של נשים מוסלמיות בכדורגל נשים, וההשפעה שלהן על הציבור המוסלמי בעולם, בעיקר בעולם פוליטי עם דעות קדומות ויחס מנוכר לציבורים מוסלמים גדולים בכל העולם.
"כולם רוצים רק להתעסק עם הרעלה שלי"
מדובר בשאלה גדולה יותר: איך מערבבים אהבה לספורט, אמונה ומסירות בתוך מדינה שהיא גם חולת ספורט וגם מאמינה מוחלטת בחילוניות. עוד יותר: האם הערכים המסורתיים הישנים של צרפת עדיין מתאימים להרכב הדמוגרפי שלה, או שהיא צריכה להגמיש אותם כדי שיתאימו גם לאוכלוסייה החדשה במדינה.
כשרובינה מוקימאייר, האצנית האפגנית, הופיעה במשחקים האולימפיים 2004 והחליטה לוותר על הבורקה עבור תלבושת ספורט רגילה, העולם המערבי מחא לה כפיים על כך ש"השתחררה מהשעבוד". מצד שני, העולם המערבי לא הרשה לספורטאית להתחרות עם חיג'אב עד אולימפיאדת 1996.
3 צפייה בגלריה
העולם המערבי מחא לה כפיים על כך ש"השתחררה מהשעבוד". מוקימאייר
(צילום: Stu Forster/Getty Images)
ספורטאיות מוסלמיות רבות התלוננו כי העיסוק בגופן והצפייה בהן גורם להן להרגיש מוחפצות. "כולם רוצים רק להתעסק עם החיג'אב והרעלה שלי", כתבה באינסטגרם לוחמת הטאקוונדו הטורקית קוברה דאגלי, "אני רוצה שהם יתעסקו בהצלחות וביכולות שלי". קוברה עצמה הייתה הנושא שסביבו רבו גברים מוסלמיים וארגוני זכויות נשים בטורקיה. הראשונים טענו כי טאקוונדו הוא לא ספורט שמתאים לנשים. השניות טענו שהיא חייבת להוריד את הרעלה כשהיא נלחמת. במקום לריב נגד היריבה שלה, דאגלי מצאה את עצמה באמצע מלחמת אידיאולוגיות ודת.
מחקרים בתחום הספורט הנשי מראים כי השתתפות בספורט, מקצועני או חובבני, מחולל פלאים אצל נשים. הוא מרים להן את הבטחון העצמי, מוסיף לבריאות הנפש והגוף, מחזק את כישורי המנהיגות, ואת הסיכויים שלהן להשיג חינוך גבוה. כל האפקטים הללו עוזרים לנשים בכל תחומי החיים: הן מהוות דוגמא לילדותיהן, יש להן פחות סיכוי להיכנס להריון בלתי מתוכנן, יש סיכוי גבוה יותר שהיא תקבל שכר דומה לגבר שמחזיק באותה משרה, ויש סיכוי נמוך יותר שתהיה הקורבן של אלימות בתוך המשפחה.
מצאה את עצמה באמצע מלחמת אידיאולוגיות ודת. דאגלי
למאבק של הספורטאית המוסלמית יש שני נתיבים: באחד היא צריכה להתמודד, להוכיח את עצמה, את ההכרה העצמית שלה ואת השוויון המגדרי בחברה הפטריארכלית שבה היא חיה, ובשני היא צריכה להוכיח לשאר העולם שהדימוי של העולם המוסלמי, בעיקר האישה המוסלמית, הוא רחוק מהאמת.
פריצת הדרך של נייקי
ב-2019, אחרי שסיימה את המרוץ שלה ב-5,000 מטר, הודיעו מארגני תחרות האתלטיקה של תיכוני אוהיו לנור אלכסנדריה אבוקארם, אז בת 16, שהריצה והתוצאה שלה, הזמן הטוב ביותר שהשיגה אי פעם במקצה, נפסלים בגלל שלבשה חיג'אב. שלוש שנים לאחר מכן, אבוקארם, אז כבר סטודנטית באוהיו סטייט, הייתה אחת החלוצות והלוחמות העיקרית בחוק שעבר בסנט האוסר על בתי ספר ואוניברסיטאות באוהיו להפלות ולפסול מתחרויות מתחרות שמתלבשות בביגוד בעל אופי דתי.
לאחר שהתחרתה ב-2022 בתחרות שחמט ללא חיג'אב החליטה סאראסאדדט חדמהשארי לא לחזור יותר לאיראן, למרות שמדינתה הייתה נתונה בדיוק בשיאן של הפגנות נגד המשטר ומשטרת הצניעות לאחר המוות של מהסה אמיני. דורסה דורחשני ומיטרה חג'סיפור, עוד שתי שחקניות שחמט איראניות, הושעו בגלל אי לבישת חיג'אב. שתיהן לא שבו לארצן. לשורהה שאפאט, שופטת שח איראני, הזדמן גורל דומה. אלנז רקאבי האיראנית התחרתה באליפות טיפוס בדרום קוריאה ללא חיג'אב. כשחזרה לאיראן התנצלה וטענה כי החיג'אב נפל, במה שנראה כמו התנצלות מבוימת על ידי המשטר.
אבל איפה שאתם רואים איראנים, מוסלמים, צרפתים, חיג'אב, ספורט, נשים, פריצת דרך ודת, נייקי רואה הזדמנות עסקית ועוד עם אמירה חברתית. נייקי מיששה ביד פלא את ההתעוררות של הספורט הנשי בעולם המוסלמי כבר לפני עשור. היא הבינה מיד שיש דרישה לביגוד ספורטיבי שיתאים לאיזור, לאקלים ולצורך הדתי. לא פלא שנייקי שווה 36.8 מיליארד דולר.
הבגד, שנקרא "פרו חיג'אב" (בעד חיג'אב או חיג'אב מקצועני), מעין אוברול עם חורים קטנים לאוורור במספר מקומות וכיסוי ראש הוצג ב-2018 לאחר שנוסה על ידי כמה אתלטיות מוסלמיות מהטופ העולמי. הלבוש היה חלק מקמפיין הלבשה שלם לעולם המוסלמי שלווה בסלוגן "אז מה הם יגידו עלייך עכשיו?".
אמנה אל חדד וזארה לרי היו בין הנשים שהובילו את הקמפיין. ברור שהן ונייקי וכל מי שבאה אחריהן הובילה למהפכה בספורט הנשים בעולם המוסלמי. ביום שני בנזינה תחגוג עוד ציון דרך חשוב במהפכה הזו. קרוב לוודאי שאת האומץ שלה, ההתמדה, האמונה והדבקות באהבה לספורט שלה בשילוב עם הדת המוסלמית שהיא מאמינה בה, נולדו כשהיא ראתה את אחת הספורטאיות הללו לובשות חי'גאב של נייקי לתחרות בינלאומית, ואומרות בלי להגיד: למי אכפת מה הם יגידו עלי עכשיו.
פורסם לראשונה: 18:06, 21.07.23
