נתחיל מנקודת מוצא ברורה: ה־VAR לא הולך לשום מקום. הוא חלק בלתי נפרד מהכדורגל, וגם אם לפעמים המערכת מצליחה להוציא את האוהדים משלוותם, השורה התחתונה היא שמדובר בחידוש שמצמצם טעויות שיפוט.
ישנן בעיות שאינן קשורות לטכנולוגיה עצמה, אלא לצד האנושי שבה. אם ניקח דוגמה מהשערורייה האחרונה בישראל, לא תמיד שופט הווידיאו ושופט המשחק – שהוא האיש שמקבל את ההחלטה הסופית – נמצאים באותו ראש. לחוסר האחידות יש היבט נוסף, לא רק בין אנשים האחראים לאותו משחק, אלא לשופטים במשחקים נפרדים שמקבלים החלטות שונות בנוגע למקרים דומים, וזו נקודה שמעוררת כעס רב. וישנו כמובן עניין הזמן הרב שמבלה לעתים שופט המשחק ליד המסך, מה שכבר הביא לקריאות להכניס שעון עצר שיגביל את החלון לקבלת ההחלטה.
אבל אלו דברים שישתפרו כאשר נציין עשור או יותר לכניסת ה־VAR, מאחר שמערכת חדשה דורשת תרגול ולמידה. מה שראשי הכדורגל יכולים לעשות מצדם, זה לחדד את הנהלים ולשקול שינוי חוקים, וזה מה שקורה בימים אלה. הנבדל, הפנדל, היד: שלושתם עוברים בחינה קפדנית וממושכת, וייתכן שבקרוב המשחק ישתנה ויתאים את עצמו לצרכים הברורים של המהירות וההגינות.
היה אופסייד?
העניין הבוער ביותר בתקופת ה־VAR, שככל שעובר הזמן רק מגביר את המתיחות והחשדנות כלפי המערכת, בעיקר מצד הקהל. הבעיה היא שעשרות שערים ברחבי אירופה נפסלים בגלל מילימטר, חלוץ עם מידת נעל גדולה מדי שעובר את קו ההגנה, והכעס שנוצר נובע מההרגשה שכבר אי־אפשר לחגוג שערים בספונטניות, וכי המדידה הדקדקנית נוגדת את רוח המשחק. אגב, אל תתנו לאף אחד להטעות או לבלבל אתכם – כל שער נבדק ב־VAR, גם אלו שמאושרים מיד. כשרואים את השופט עם האוזניה, הדבר לא אומר שמישהו אותת לו על בעיה, אלא שהוא מחכה לאישור הסופי לחידוש המשחק.
על פי דיווח בסקיי איטליה, תחילת השינוי קרבה. הטענה היא כי בפיפ"א מוכנים לשנות את חוקי הנבדל כדי להחזיר את היתרון להתקפה, ושההתאחדות האיטלקית הציעה את ליגת הנוער שלה כזירה לניסוי שעשוי להתחיל בשנה הבאה. כזכור, האיטלקים גם היו הראשונים לבחון את מערכת ה־VAR לפני שאושרה.
שם המשחק הוא "חלון של רווח". למה הכוונה? פיפ"א רוצה לבחון את האפשרות שלא כל חלק גוף מינימלי של שחקן תוקף שעובר את קו ההגנה ייחשב כעבירה. השינוי יבטל שריקות במקרה שהנבדל לא נתן יתרון ממשי לחלוץ, ויאפשר חפיפה מסוימת בין גוף התוקף לגוף המגן, כל עוד התוקף לא עובר את המגן בצורה ברורה שמעניקה לו מיקום לא הוגן בדרך לשער. יד מושטת או רגל שעוברת במעט את המגן כבר לא ייחשבו אופסייד.
לא מדובר בעניין פשוט, מאחר ששופט ה־VAR ואחריו שופט המשחק ייאלצו לקבוע עד כמה הנבדל היה זניח, ויש כאן פתח לפרשנות, אך סביר להניח שהניסוי יבהיר מהו אותו חלון הרווח המותר.
בינתיים, באנגליה כבר התחילו להילחם בנבדלים המיקרוסקופיים, והרחיבו השנה את הקו שמצויר על המסך, כך שהוא נותן לחלוץ יתרון גדול יותר. יו"ר ארגון השופטים, מייק ריילי: "אנחנו רוצים לאפשר לשחקנים להביע את עצמם ולמשחק לזרום. אם הציפורן או האף של החלוץ יצרו בעבר נבדל, זה כבר לא יהיה כך".
המאמן הצרפתי ארסן ונגר, המשמש כיום כראש מחלקת הפיתוח של פיפ"א, מנסה לפתור את הבעיה בדרך אחרת. ונגר יוזם פיתוח של מערכת חצי־אוטומטית שתעקוב אלקטרונית אחרי מיקום הכדור והשחקנים ותאותת תוך שניות לקוון. המטרה היא למנוע את הנפות הדגל המאוחרות והבדיקה הממושכת ב־VAR, כפי שאמר ונגר: "בממוצע, הבדיקה לוקחת 80־70 שניות, ואז מבטלים חגיגות של שחקנים בגלל נבדל מינימלי". הבעיה הבולטת היא שהמערכת תאותת על נבדל קטן אפילו יותר מזה שנשרק כיום, ולכן במקביל צפוי להימשך גם הניסוי באותו חלון הרווח, כדי שלקוון יהיה שיקול. ניסיון ראשוני נעשה בשני משחקים בטורניר האחרון של גביע העולם למועדונים, ופיפ"א הייתה מרוצה מהתוצאות.
לא חשוב מאין יגיע השינוי ואיך ייראה, נראה שזו כבר עובדה מוגמרת, כפי שאמר נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו: "אנחנו צריכים לחשוב על חוק שיעזור להתקפה. אנחנו תמיד פתוחים לרעיונות חדשים שיובילו לעוד שערים וייצרו כדורגל מרגש יותר".
איזו נפילה
במסגרת השדרוגים בהוראות לשופטים שניתנו בפרמייר־ליג לקראת העונה הנוכחית, נכנס גם שינוי קריטי בצמד מילים שכולנו אומרים בכל משחק: "היה מגע". כפי שהסביר ריילי: "כבר לא מספיק פשוט לומר שהיה מגע. המגע עצמו הוא רק מרכיב אחד ממכלול שהשופט צריך לבחון. גם עוצמת המגע חשובה, ולא נשרוק על דברים ששחקנים היו רגילים ליפול מהם בעבר".
הדבר מתקשר מאוד, למשל, לפנדל שסחט עומר אצילי מול הפועל באר־שבע. אין כאן שינוי בחוקה, אלא חידוד הדרישה מהשופטים להבחין בין הכשלה אמיתית שמנעה גישה לשער לבין מקרים בהם השחקן המוכשל יוזם את המגע בתנועה שאינה טבעית, או משליך את עצמו אחרי שהרגיש נגיעה קלה. גם הכוונה של השחקן המגן בתנועה שביצע נבחנת. זה תואם לחוק החדש ב־NBA, שמנחה את השופטים לא לשרוק עוד לעבירה בזריקה לשלוש בה השחקן התוקף מעוות את גופו ויוצר את המגע – כך שלא כל נפילה אחרי מגע מובילה לפנדל, אלא נבדקת היטב.
מהלך דומה התבצע באיטליה הקיץ. יו"ר ארגון השופטים החדש, ג'אנלוקה רוקי, הנחה את שופטי ה־VAR להתערב הרבה יותר במקרים של שריקה לפנדל, ולבחון היטב את המהלכים שקדמו לשריקה. אגב, האיטלקים גם החליטו להשעות לתקופות ארוכות יותר שופטים שבוחנים אירוע במסך אחרי איתות של שופט ה־VAR וטועים בהחלטה למרות הזווית הברורה שמוצגת להם.
יד המקרה
החוק המוכר קובע שמדובר בעבירה כאשר השחקן מגדיל את נפח הגוף עם ידיו, והכדור פוגע באחת מהן כאשר אינה צמודה לגופו. באנגליה חידדו גם את הנקודה הזו השנה, וקבעו שאין לשרוק לנגיעת יד אם השחקן המגן נמצא בעמדה טבעית ולא הזיז את היד כאשר הכדור נבעט לעברו (כמו במקרים בהם שחקן תוקף מכוון ליד של היריב). ההנחיה שקיבלו השופטים היא לבחון היטב את תנועת הגוף, ולראות אם הייתה טבעית או שהזזת היד ומיקומה הפריעו לכדור במסלולו.
בסופו של דבר, ולמרות התלונות המוצדקות בנוגע לעיכוב זמן המשחק ולפגיעה בספונטניות, הכדורגל צריך ורוצה את ה־VAR. בסקוטלנד, למשל, מוחים ללא הרף על העיכוב בשילוב המערכת בליגה, בגלל כמות טעויות השיפוט הגדולה. ייתכן שבשנים הקרובות ה־VAR גם יתפוס סמכות על אירועים נוספים במשחק, מלבד אישור שערים, פנדלים, אדום ישיר וטעות בזיהוי בשליפת כרטיס. זה ייקח זמן, אבל השילוב בין שימוש נכון יותר בטכנולוגיה לשיפור חוקי המשחק ייצור משחק הוגן יותר.
