כשבית"ר פוגשת את מכבי תל אביב בגביע, שתי אימפריות במונחים מקומיים, הזכרונות צפים ועולים, האוהדים מגיעים בהמוניהם, וכולם מחכים לעוד פרק בסיפור המתגלגל והמרתק הזה. וגם הפעם המפגש הוליד דרמה אדירה וסוחפת, כשבתום משחק כדורגל משובח בית"ר יוצאת עם ידה על העליונה. כיף לקבל משחק כזה אחרי השחור בעיניים בתחילת השבוע בטרנר, שלא לדבר על העונה המסויטת שעברה הקבוצה מעיר הקודש.
אתחיל עם יוסי אבוקסיס, אדריכל הניצחון. יוסי ניצח עם הרכב נכון שהעלה וחילופים מדויקים שביצע. אבל יותר מזה - במוטיבציית השיא שהכניס בשחקניו ובביטחון שזרע בהם לנצח. ניכר כבר מהפתיחה שבית"ר לא הגיעה לסמי עופר לשמש תפאורה. השילוב בין דהן לדגני הוכיח את עצמו. אבישי כהן נתן את משחק חייו (זה מגן זה?), וגרם לי לתהות לאיזה רמה הוא עוד עשוי להגיע, והאם יצליח לשמור על יציבות. כמו שחקן בית אמיתי כהן הציג משחק לחימה חסר פשרות והפגין עוצמה ומהירות, שהיו רק הקדמה לשער הנפלא שכבש בסיום.
ירדן שועה הופיע ברגע האמת והמשיך את רצף הבישולים המסחרר שלו. שועה כל העת עם הפנים למעלה וקדימה, והבישולים מגיעים בקצב מדהים. קצת אירוני ששחקן שעד לפני שנה חשבתי שהוא לא אפוי, הפך לטבח מצטיין. אספרייה לא מצא את הרשת אבל חיפש אותה ללא הרף, ניקולסקו לא פגע, אבל ראה את חבריו שוטפים את המגרש ומחפים על חולשתו. ופריידיי, וואו - מאיפה זה בא?
השחקן הכי דומיננטי במרכז המגרש והכי טוב של בית"ר היה ללא ספק טרזייה תומא. הקשר מחוף השנהב התקשה להשתלב כשהגיע, אבל בסמי עופר הוא כבר נראה כמו בעל הבית של בית"ר בקישור. היה תענוג להביט בו משחק, מווסת את התנועה של הכדור מצד לצד, כמה חוכמה, כמה דיוק. איך הוא שלט בקצב המשחק. איך הוא ניפנף מעליו את היריבים. איזה שחקן. ככל שחולף הזמן עושה רושם שמדובר באחד הקשרים הטובים שהגיעו לישראל בשנים האחרונות. והוא רק בן 23.
תומא נכנס לנעליים הגדולות של עלי מוחמד. בהתחלה הן לחצו לו, אבל אחרי כמה צעדים הוא הפך לגורם דומיננטי ברנסנס של בית"ר, כשמעבר להיותו גרזן שהורס ביעילות את הנסיונות של היריבה להגיע לאזור של דגני ודהן, הוא גם יודע לצאת להתקפה מקו שני בצורה מצוינת עם שינויי קצב ומסירות חכמות קדימה, והפעם גם הראה שיש לו יכולת בעיטה מפחידה עם בעיטה מלאה וחזקה שהעלתה את בית"ר על לוח התוצאות. זה היום בו הוא נכנס לליבם של האוהדים הירושלמים. הם לא ישכחו לו את האושר הגדול שהביא להם. הבחור שהגיע מלוצרן השווייצרית וכבש בקריירה רק שער אחד עד שהגיע לירושלים, הוא בינגו נוסף של אבוקסיס, ויחד עם ניקולסקו ואספרייה משלים שלישיית זרים עוצמתית ביותר שמזכירה נשכחות לאוהדים הצהובים.
ופריידיי, כמובן. איך שכחתי? מהיום אנחנו כבר לא נשכח את פריידיי.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
