השחקנים הברזילאים כמעט לאורך כל ההיסטוריה שלטו בכדורגל. לא בכדי לא מעט אנשים חושבים בטעות שהכדורגל הומצא בארץ הסמבה. מעבר ליופי שבמשחק שלהם, הברזילאים תמיד נחשבו לאיכותיים בעולם ולא סתם הנבחרת שלהם זכתה הכי הרבה פעמים במונדיאל.
פשוט נראה כי לשחקנים הברזילאים יש קסם אחר ברגליים, הם הסיבה לגרום לנו הצופים לאהוב את המשחק. לאו מסי לדוגמה הוא המכדרר הטוב בהיסטוריה (לפחות מאז שהתחילו לאסוף הנתונים), ולמרות הכישרון הנדיר שלו, לברזילאים יש סטייל אחר – טכניקה עילאית עם שחקנים שרוקדים על המגרש ועושים שמח בלב.
שימו לב לשמות: פלה, גארניצ׳ה, זיקו, בבטו, רונאלדיניו, קאקה, רומאריו, רונאלדו, ריבאלדו, זגאלו, אמרסון, טפארל, מאזיניו, דה מסדו, סוקרטס, פאלקאו, קרלוס אלברטו ואפשר להמשיך לנצח… אז למה אין שמות חדשים שמרטיטים את הלב?
הכל התחיל במונדיאל הכושל ב־2006. ברזיל הציגה את הנבחרת הנוצצת בכל הזמנים עם שלל כוכבים כמו רונאלדיניו (השחקן הטוב בעולם דאז), קאקה שהיה בטופ 3, רונאלדו שהיה בן 30, רוברטו קרלוס, קאפו, ז'ילברטו סילבה, אדריאנו, רוביניו ושות׳, אך הנבחרת כשלה והודחה ברבע הגמר מול צרפת.
מאז המונדיאל ההוא רונאלדיניו ואדריאנו קרסו, רוביניו לא מיצה את הפוטנציאל, רונאלדו הזדקן, כך גם רוברטו קרלוס. השחקן היחיד שלא איבד את הטאץ' היה קאקה, הברזילאי האחרון שזכה בכדור הזהב (2007). בין 1995 ל־2007 אך מדינה לא שלחה יותר נציגים לקבל את הפרס הנחשק. אז מה קרה מאז?
גם לאחר 2007 היו לא מעט כישרונות ברזילאים, רוביניו היה הדבר הגדול הבא ובאותה שנה, לאחר עלייתו של מסי, מיהרו ב"אס" המדרידאי להכריז בשער העיתון ש״רוביניו טוב ממסי״. גם אלכשנדרה פאטו, אוסקר, גנאסו (שיחק עם ניימאר בסנטוס) ואפילו ניימאר עצמו שעשה קריירה לא רעה בכלל, אבל לא מיצה חצי מהפוטנציאל שלו.
ההבדל בכסף: באירופה כבר מגיל צעיר משקיעים בשחקנים הצעירים או שנקרא להם בשמם, ילדים (מגיל 6 בערך). רואים אפילו לא מעט קבוצות גדולות שמפתות ילדים בני 7-8 להגיע לאקדמיה שלהם, עד כדי כך הסקאוטים עובדים קשה.
המתקנים והאיכות: בזמן שבברזיל הצעירים עוד מכדררים עם בקבוקים ורק מעט זוכים לשחק בגיל צעיר בקבוצה, באירופה הילדים מתאמנים במתקנים איכותיים, מקבלים תזונאים ופסיכולוגים. הדוגמה הטובה ביותר היא האקדמיות של איאקס וברצלונה, אשר ידועות באיכות שלהן לקידום צעירים.
המשמעת, החינוך והמודעות: ברזיל נחשבת למדינת עולם שלישי, ברובה ענייה. לעומת זאת, ההורים של הכדורגלנים באירופה (לפחות רובם) במעמד סוציו אקונומי גבוה יותר, המאפשר יכולות שינוע והענקת מעטפת לכל מה שצריך.
הכסף הגדול: מוכח בכמעט כל מאמר כי יש קשר ישיר בין ילדות בעוני ואז קפיצה גדולה בהכנסות לחיי פזרנות והוללות. ראו לדוגמה את רונאלדיניו וניימאר. אין ספק ששניהם יכלו לעשות קריירה גדולה בהרבה אם היו פחות נהנתנים ומנהלים אורח חיים ספורטיבי. כמו גם רונאלדו נאזריו. עד שלא תהיה בברזיל מודעות גדולה יותר, אני לא חושב שנזכה לראות שחקן ברזילאי מחזיק את כדור הזהב, וכמו כן את נבחרת ברזיל מחזיקה את הגביע הקדוש. פשוט מאוד, אירופה פתחה פערים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
