סדרת הסרטים האהובה עלי בכל הזמנים היא מלחמת הכוכבים (לא מפתיע, אני אדם די בנאלי). למי שלא ראה מלחמת הכוכבים (ביזיון, נא להשלים את הפער), בסרטים 1-3 עולה כוכב בעולם הג'דיי ושמו אנאקין סקייווקר. הבעיה של אנאקין הצעיר היא שהוא מתקדם מהר ורוצה הכל ועדיף שיהיה מוכן כבר לאתמול, בניגוד לשיטת הג'דיי המסורתית. לבסוף, אנאקין נפלט מהג'דיי והופך לנבל בסרטים 4-6 של הסדרה (הסוף שמח, אבל זה לא קשור).
מבחינתי, עופר ינאי הוא האנאקין סקייווקר של הכדורסל האירופי בכלל ושל הכדורסל הישראלי בפרט. ינאי נכנס להפועל משום מקום, והיו סימנים לעתיד ורוד מאוד אצלו ואצל המועדון (זוכרים את אותו ילד מיוחד ממלחמת הכוכבים? גם הוא היה ממש ככה!). בשנה שעברה היו סימנים טובים שהבעלים אוהב את המועדון והקהילה והם אוהבים אותו. העונה נגמרה בכמעט סיפור סינדרלה. ואז לעופר נפתח התיאבון (בדיוק כמו לאנאקין). בתחילת הקיץ היו סימנים מבטיחים בדמות הארכות חוזה של גינת וטימור, ההחתמה של נועם יעקב והיה נראה שהפועל בדרך לבנות קבוצה בריאה ויציבה.
ואז הגיע הבום הראשון, ההחתמה של ג'ונתן מוטלי התפלץ. בתור מישהו שמבין ממש מעט בכדורסל האירופי, הבנתי לבד שמדובר במשהו מוטרף, אך כבר ראינו בעבר שפעם בכמה זמן קבוצה מחתימה שחקן הרבה מעבר לרמה שלה. אבל הבומים המשיכו: בן בנטיל, איש וויינרייט, ג'ו רגלנד, מרקוס פוסטר, גיא פלטין ועוד. כשחשבנו שדי' חלאס, הגיע הבום הגדול מכולם- פטריק בברלי, האגדה שמחאה כפיים לקווין דוראנט בפנים. השחקן שכשכולם מפחדים להתעמת עם הקבוצה השנייה, הולך ונוגח בכוכב של היריבה. כשניסינו להבין איך לעזאזל הדבר הזה קרה, שמענו בפודקאסט של בברלי שהוא התחבר לרעיון הקסום של אותו אנאקין סקיויוקר, אהההה עופר ינאי, סליחה.
ההכנה התחילה והפועל נראו כמו מפלצת. בתחילת העונה כל מיני הזויים עוד העזו להגיד שחסר להפועל גבוה. מה עשה מר עופר ינאי? הלך והביא את פאקינג ברונו קאבוקלו. בום! כאילו ירו לך טיל לאו ליד האוזן. בשלב הזה, גם האנשים שפיקפקו בכמה הסיטואציה הזאת מוטרפת הפסיקו לנסות להסביר אותה.
כשהכל היה נראה כאילו עופר ינאי הוא המיוחד שיהפוך את הגלקסיה לשלמה ותל אביב לאדומה, הדברים התחילו להשתנות ודברים קצת פחות יפים יצאו החוצה. אנשים מההנהלה של הפועל התחילו לעזוב, אבל אחרים לא פיקפקו גם כי אותם אנשים לא היו הפנים של הפועל, וגם כי לינאי היה מספיק כוח כדי להשתיק את זה.
פתאום, כמו שמוטי פשכצקי אומר (או לפחות כמו ששלום מיכאלשווילי מחקה אותו ב"בובה של לילה"): "רעידת אדמה בהפועל תל אביב". רמי כהן, אולי הפנים של הדור הנוכחי של הפועל סל, המנהל, האבא, האמא, הסבתא והדודה של הדבר הזה, עזב. לא רק שהוא עזב, הוא גם עזב תוך כדי שהוא טורק את הדלת כל כך חזק שכל הספורט האירופי ישמע ומפזר אמירות כמו "אם הייתי יכול לא הייתי עושה את המכירה", וזורע דאגה בליבם של אוהדי הפועל שכל כך מחפשים משיח אבל כבר נכוו בעבר.
בתקשורת ובסביבה הקרובה מתחילים להטיל ספקות לגבי אנאקין ינאי (או אולי עופר סקיייוקר). לפתע, כשיש מלא חששות וספקות לגבי היותם האחדים המיוחדים האלה שיובילו לגאולה, מישהו קצת מציק להם והם מתחילים לירות לכל הכיוונים: אנאקין מצא את הכפר שאנשיו הרגו את אמא שלו וטבח בכל הכפר. במקרה של עופר ינאי, הכוכב האדום פנו לאותו ג'ונתן מוטלי בלי אישור, והוא התחיל לירות לכל הכיוונים ללא הכרה, לאיים על הכוכב ולפנות לכל השחקנים שלהם כדי שיעזבו את מועדון הפאר הסרבי בצורה חסרת אחריות. מה שאנאקין לא הבין דאז ועופר ינאי לא מבין היום, הוא שיש נורמות שפועלים לפיהן וקווים אדומים שלא חוצים. גם אם חצו קו אדום ופגעו בך, זה לא אומר שאתה יוצא למסע נקם ללא כל מחשבה.
תאמינו לי, אני לא רוצה לראות את עופר ינאי הופך לדארת' ויידר. אני חושב שההשקעה שלו בהפועל תל אביב מקדמת את הכדורסל הישראלי, אבל אם הוא באמת רוצה להביא את הפועל לקדמת הבמה של הכדורסל האירופי, הוא צריך לפעול לפי הנורמות המקובלות.
ולסיכום: May the force be with you!
אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
