חוסר הצדק ואי-השוויון כלפי נשים איראניות באצטדיוני כדורגל במדינה, בניגוד לחוקי פיפ"א, לא הספיקו כדי להשעות את הנבחרת הלאומית מגביע העולם בקטאר. אלימות מזוויעה מצד כוחות הביטחון, כולל שימוש בנשק חם נגד מפגינים והפרה שיטתית של זכויות אדם באיראן, אפילו לא גרמה לדיון בנושא ההשעיה. אפילו העזרה האיראנית לחימוש צבא רוסיה כדי להרוג אזרחים אוקראינים לא הזיזה כלום. איראן תשחק, ואולי זה אפילו יאה למונדיאל שמתארח במדינה שלא שמה קצוץ על זכויות אדם ומיעוטים שאחת מהמשתתפות תייצג את המשטר הרצחני מטהרן.
מונדיאל 2022 בקטאר: הספירה לאחור
אבל נדמה שהרבה יותר מאשר התוצאות, היכולת וההישגים של השחקנים והנבחרת, עיני העולם יהיו נשואות לאיך ישתמשו שחקני הסגל, אם בכלל, בפלטפורמת הגביע העולמי שבו צופים מיליארדים, כדי לתמוך במפגינים או במשטר. צריך לזכור: מאות ואולי אפילו אלפי סוכני חרש וביטחון איראניים יתלוו לנבחרת בקטאר כדי לבלוש אחרי שחקני הסגל ולמנוע בושות מהמולות.
הפוסט וההתנצלות
הסימנים מראים שהשחקנים לא הולכים לשתוק, ומתכננים לייצג את ארצם בכבוד - אבל בעיקר את המפגינים ולא את הרשויות. אחרי שאסתגלאל, אחת הקבוצות הגדולות במדינה, זכתה בסופרקאפ השבוע, שחקניה סירבו לחגוג את זכייתם ואחד מהם מירר בבכי. במאי הטלוויזיה סיים מיד את השידור כשראה לאן נושבת הרוח. חודש לפני כן שחקני קבוצת פרספוליס עלו למשחק עם מגיני זיעה שחורים כאות מחאה. רק שחקן אחד סירב להשתתף בהפגנה הזו: מהדי טוראבי, שב-2019, במהלך עוד סבב הפגנות ואלימות מצד המשטר, הבקיע שער, הרים את חולצת המשחק שלו וחשף את הכתובת: "הדרך היחידה להציל את המדינה היא להישמע למנהיג".
העם והמפגינים מצפים מהשחקנים לנצל את הבמה הבינלאומית כדי לתמוך במאבק ולחשוף מה שקורה במדינה. כשחלוץ פורטו מהדי טארמי הבקיע את שער הניצחון לנבחרת נגד אורוגוואי בספטמבר, הוא הלך לחגוג מול האוהדים וקיבל מקלחת של צוננין בבית וברשתות החברתיות. "מאות נשים וילדים נהרגים על ידי המשטר, ואתה חוגג גול שהמשטר הולך להתפאר בו?" שאלה אוהדת איראנית. אבל ראשי המשטר כבר הבהירו שלא יעברו בשתיקה על הפגנות נגד המדינה מצד השחקנים, וכי כל תופעה כזו תגרום לעונשים כבדים לשחקנים ולבני משפחותיהם.
סרדאר אזמון, שחקן לברקוזן והנבחרת, העז להעלות לאינסטגרם פוסט הפגנתי נגד המשטר ובעד הנשים המפגינות, שבו כתב שהכבוד הגדול ביותר הוא להיזרק מהנבחרת, ושזהו מחיר קטן לעומת המחיר של קווצת שיער של אישה איראנית. הוא מחק אותו תוך זמן קצר והתנצל בפני הרשויות, ההתאחדות וחבריו לנבחרת. הוא צפוי להיכלל בסגל הסופי, אבל הפרשייה הבהירה שקיימת גם אי-הסכמה בתוך הסגל לגבי הצד שבו הם תומכים - טארמי ואזמון התעמתו במהלך מחנה האימון בווינה בגלל חילוקי הדעות ביניהם לגבי התגובה כלפי המפגינים והמשטר.
האסקפיזם ברח
הנבחרת תמיד הייתה דבק המגע של האוכלוסיה האיראנית, מקום שבו אפשר לברוח מהיום-יום ולקבל 90 דקות של גאווה לאומית (כפי שאירע ב-1998, כשאיראן ניצחה את ארה"ב), אבל עכשיו גם הנבחרת היא מראה לקרע העמוק בחברה. אם במשך שנים היא ייצגה את החזון האידיאלי, החילוני, הלא-פוליטי של אזרחי איראן, בניגוד לרפובליקה האיסלמית שייצגה דיכוי, הרי שההפגנות בחודשים האחרונים הפכו את הנבחרת לחלק מהמשחק הפוליטי, ולא עוד רק מקור של איחוד, אושר ואסקפיזם.
המוות של מהסה אמיני, האיראנית שנעצרה בספטמבר על ידי משטרת המוסר ואיבדה את חייה במעצר, הוביל לגל ההפגנות - בעיקר בהשתתפות נשים וצעירים - ולתגובה החריפה של השלטונות בטהרן.
המפגינים קיוו שפיפ"א תסייע להם במאבק להפלת השלטון הדיקטטורי, ובאופן צפוי לגמרי, במקום למנוע את השתתפות איראן, הארגון שלח מכתב לכל ההתאחדויות המשתתפות והזכיר להן שהן אמורות להתרכז בכדורגל ולא בפוליטיקה.
בינתיים, אוהדים רבים החליטו לבטל את הנסיעה לקטאר, בעוד מוחמד מוטמדי, שנבחר לשמש כזמר הרשמי של הנבחרת לקראת הטורניר, הודיע כי הוא מוותר על הכבוד "בגלל שבמצב הנוכחי בקושי יש לי חשק אפילו לדבר". המוני אחרים הודיעו שלא יוותרו לעולם על טורנירים גדולים ועל כדורגל, שהוא אחד הדברים המהנים היחידים שנשארו באיראן.
להפגין או לא להפגין? זו לא השאלה. מה אמור שחקן כדורגל איראני לעשות במונדיאל? האינסטינקט שלו הוא להילחם, לנצח, להמשיך לסיבוב הבא, אבל לפחות מחצית מהשחקנים יודעים שכל תיקול טוב, הצלה, גול, ניצחון - מקדמים את המשטר. איך משחקים כדורגל בטורניר הכי חשוב בעולם מתוך הידיעה שפטריוטיות, במקרה הזה, היא הפילגש של השטן.
