כאוהד בית"ר ירושלים מילדות, וזה למעלה מ-60 שנה, מאוד הייתי רוצה לראות אותה שוב אלופה - אך הדבר אינו סביר לדעתי. נכון, הנאתי רבה מצפייה במשחקים, בשנים האחרונות בטלוויזיה בלבד, ולעיתים זה מעבר לציפיות, אך אליפות? רחוקה הדרך.
אליפות ובית"ר ירושלים בעונה הנוכחית זה צירוף מילים המהווה אוקסימורון, מילים הסותרות זו את זו. כשם שהשלג לא יהיה ביום חם, ובית"ר לא תשחק בחולצות אדומות, כך גם האליפות רחוקה. הדבר לא ייתכן שכן חומר השחקנים הנוכחי של בית"ר אינו בר השוואה כלל למכבי חיפה, תל אביב והפועל באר שבע. בית"ר רחוקה מהן. היא עדיין יכולה לנצח לעיתים במשחקים מולן ואולי להתברג ביניהן במקום השני או השלישי, אך לא ניתן להיות מעל כולן בריצת מרתון ארוכה.
התקציבים אינם דומים. האפשרויות לרכוש שחקנים וההשקעות ברכש אינן דומות, אבל, אל נתפלא אם בעוד שנתיים-שלוש לא נדבר על שלוש הגדולות אלא על ארבע הגדולות, כשגם בית"ר תהיה ביניהן.
התהליך שעוברת בית"ר מרתק ומעניין, האסטרטגיה שאותה גיבשו אלמוג כהן וברק יצחקי מיוחדת ושונה מבעבר וזוכה לגיבוי מהבעלים ברק אברמוב, וטוב שכך. תחילה, השאיפה של ניצחון בכל מחיר השתנתה להנאה בכל מחיר. די כבר עם הכדורגל המשעמם הזה, נוסח אלי גוטמן ויוסי אבוקסיס, שהשתרש בשנים האחרונת בבית"ר, ובכלל בחלק ניכר מקבוצות הכדורגל בארץ, שבו לא הייתה הנאה כלל מהמשחק. נכון, ניתן היה להשיג הישגים חד פעמיים, לכבוש שער ומיד להתגונן, אך את מי זה היה מעניין? הקהל בא כדי ליהנות, בין היתר ואולי בעיקר.
עובדה: מאז שהקנו ברק יצחקי את שיטת המשחק הזו לבית"ר, כשהחשיבה היא קודם התקפית ורק לאחר מכן מתגוננת, יציעי טדי כמעט מלאים. לפתע, לא רק 4,000 אוהדים מאכלסים את היציע, אלא קרוב ל-20 אלף, והשותפות בין גורמי הניהול, אברמוב, הקהל, השחקנים וצוות האימון המקצועי, הפכו הדוקים יותר.
לא רק זאת, גם בין האוהדים קיימת תחושה שהפעם מגיעים כדי ליהנות. שהכדורגל הוא לפני הכל חוויה. אל תבינו אותי לא נכון: איני אוהב להפסיד. גם הקהל אינו אוהב לרדת מנוצח. אך הוא רוצה ומוכן לקבל הפסד מדי פעם. הוא לא רואה בכך אסון. לכן התהליך שעוברת בית"ר כה מבורך.
התנהלות זו של הקהל, ריבוי ההכנסות מחד, והשיפור בהתנהגות הצופים מאידך, יובילו לכך שבעוד זמן לא רב ודאי שייכנס לבית"ר משקיע, ישראלי או זר, ברמת גולדהאר, שחר, ברקת או דומיהם גם לבית"ר ירושלים, אם כשותף לאברמוב או שירכוש את מלוא הזכויות מאברמוב. אם התהליך הזה יימשך, בית"ר תצא נשכרת, אולי לא בטווח המיידי אך בעוד מספר שנים.
אני שומע היטב פרשנים מסוימים, שהיו ביקורתיים כלפי ברק יצחקי, בעיקר לאחר המשחקים מול הפועל ירושלים ובאר שבע. נכון, יצחקי ביצע טעויות טקטיות מסוימות והוא יבצע גם בעתיד, אבל עליו להמשיך בתהליך המרשים שבו החלו הוא ואלמוג כהן, תהליך המקיף את כולם כולל האוהדים, ויוצר את השינוח הכה מתבקש והכה ראוי העובר על בית"ר. אגב, התהליך הזה מתבצע גם בקבוצת הנוער המובילה את הטבלה בליגה השנייה לנוער בצורה מרשימה, עם כמות שערים גדולה שהיא כובשת.
זו הדרך ואין בילתה, ובעוד מספר שנים ניתן יהיה לומר בגאווה: בית"ר ירושלים הצטרפה למועדון ארבע הגדולות של הכדורגל הישראלי.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
