ביום שני הקרוב תעסוק ארה"ב רק בדבר אחד: גמר אליפות המכללות בפוטבול. כל הדברים האחרים יהיו רעשי רקע. ענף הספורט הקרוב ביותר לקנאות אוהדים מוכרת מליגות כדורגל ברחבי העולם, יגיע לרגע השיא שלו וכולם יזוזו לצד.
זה גם יהיה גמר חלומי בין שתי הקבוצות הטובות ביותר העונה שתי בלתי מנוצחות: המדורגת 1, מישיגן וולברינס, נגד המדורגת 2, וושינגטון האסקיס. 75 אלף צופים יהיו ביציעים ביוסטון ומיליונים מול הטלוויזיה. למנצחת מובטחת תהילת עולם ולשחקנים שלה מובטח הרבה כסף, למרות שלפחות רשמית, לשחקני מכללות עדיין אסור לקבל משכורת. הפתרון שנמצא? האוהדים משלמים להם.
ליגת הפוטבול היא הדובדבן של עולם ספורט המכללות (NCAA) והיא מכניסה סכומי כסף עצומים לאוניברסיטאות, אבל היא גם מודל בעייתי במקרה הטוב ומושחת במקרה הרע. את הכשל המוסרי לפיו שחקני מכללות לא מקבלים משכורת על העבודה שהם עושים תוך סיכון פיזי משמעותי, ושמכניסה סכומי עתק למעבידים, מנסים בשנים האחרונות לעקוף בכל מיני דרכים. אחת מהן היא אישור לשחקנים לקבל כסף מחברות שמשתמשות במה שמכונה NIL (name, image, and likeness) - שילוב של שם השחקן, תדמיתו והפופולריות שלו - כדי לקדם מוצרים. זה פותר לחלק מהכוכבים את הבעיות, אבל משאיר את רוב השחקנים מאחור.
דרך יצירתית עוד יותר היא ארגוני אוהדים שהוקמו במיוחד כדי לשלם לשחקנים כדי שיבואו לשחק באוניברסיטה. תחקיר חדש של "הניו יורק טיימס" חשף את ממדיה האדירים של התופעה, כשהוא מתמקד בארבע הקבוצות שהגיעו למשחקי הרוז-בול והשוגר-בול, מהם עלו שתי הפיינליסטיות למשחק האליפות: מישיגן, טקסס, וושינגטון ואלבמה. התחקיר המקיף הביא איתו כמה וכמה סיפורים מרתקים על תופעה שיש איתה בעיות אתיות, פוגעת בשוויוניות בין שחקנים במוסד חינוכי, ויש בה העדפה ברורה לגמרי של כספים לספורטאים גברים.
את עונת 2021 סיימה נבחרת אוניברסיטת טקסס במאזן 5:7, אחרי שהפסידה שישה משחקים רצופים. "אנחנו צריכים קו התקפה עם שחקנים גדולים יותר", אמר המאמן, סטיב סרקיסיאן. ארגון צדקה חדש פטור ממס שהוקם על ידי אוהדי המכללה, לקח על עצמו את המשימה והבטיח לשלם לכל שחקן קו התקפי שיבוא לטקסס משכורת של 50,000 דולר בשנה. זה עבד. "כשגדלתי, באמת לא היה לי כסף, אז 50 אלף דולר, זה היה פשוט מדהים", אמר ל"טיימס" קמרון וויליאמס, 195 סנטימטר שמתפזרים על 167 קילוגרם. הוא כבר התחייב לשחק באוניברסיטת אורגון באותה שנה, אבל עבר לטקסס שבוע לאחר שקיבל את ההצעה. טקסס השיגה שבעה שחקני קו התקפי חדשים, ותוך שנתיים הגיעו לשוגר-בול, בו הפסידה השבוע לוושינגטון.
הארגונים האלה מכונים "קולקטיב" ויש לפחות 140 מהם ברחבי ארה"ב. בטקסס קוראים לקולקטיב הזה Texas One Fund, ומאז 2021 הוא שילם בממוצע 14 מיליון דולר לשחקנים בנבחרת האוניברסיטה. הקולקטיב של טקסס גם קבע דפוס נוסף: הוא נרשם כארגון צדקה פטור ממס, כלומר התורמים שלו מקבלים ניכוי מס.
הקבוצות הצדיקו את מעמד הצדקה שלהן על ידי תשלום לספורטאים כדי לבקר בבתי חולים או כדי לפרסם עמותות ברשתות החברתיות. מס ההכנסה האמריקאי אישר את המעמד הזה בקלות בתחילת הדרך, אבל בחודש מאי שעבר הוציא מזכר לפיו קולקטיבים עשויים שלא להיות פטורים ממס, כי המטרה האמיתית שלהם הייתה לשלם לשחקנים - לא לשרת את טובת הציבור.
אוניברסיטת אלבמה, באופן היסטורי אחת הטובות ביותר בפוטבול המכללות, התנגדה בתחילה לתעשיית הקולקטיבים. המאמן המפורסם שלה, ניק סבן, אפילו אמר לפני משחק נגד אוניברסיטת טקסס A&M כי "הם קנו כל שחקן בקבוצה שלהם, אנחנו לא קנינו שחקן אחד". כמה חודשים אחר כך אלבמה כמעט הפסידה פעמיים לטקסס A&M, ובעונה שאחרי כבר היו לה שני קולקטיבים חדשים, שלפי הניו יורק טיימס ממחישים פן מרכזי נוסף של התעשייה המתפתחת: הסודיות.
חברה אחת למטרות רווח בשם Yea Alabama מפרסמת מעט מאוד פרטים על מה שהיא מגייסת או מוציאה. הקולקטיב הנוסף של אלבמה הוא ארגון צדקה פטור ממס בשם Walk of Champions ואחד מחברי ההנהלה שלו אמר ל"טיימס" כי הוא מעריך שהם משלמים כ-2,500 דולר לכל שחקן בחודש.
"בני 20 שמרגישים בני 85"
וכמו כמעט תמיד באמריקה, בסופו של דבר גם זו דרך לאנשים שהם לא שחקנים לעשות כסף. במישיגן, הקבוצה הטובה ביותר העונה בליגה והפייבוריטית לניצחון בגמר, פועל ארגון למטרות רווח בשם Champions Circle שגייס כסף על ידי מכירת חוויות יקרות לאוהדים בעלי יכולת כלכלית. למשל, הוא הציע חבילה שכללה הצטרפות לשחקנים לארוחת הערב הקבוצתית שלהם לפני משחק, ריצה עם השחקנים מחדרי ההלבשה למגרש, ונגיעה בבאנר "Go Blue" הנמצא בעלייה לדשא. כל זה תמורת סכום צנוע של 65,000 דולר.
כל הדברים האלה חוקיים לגמרי וה-NCAA יכולה להאשים רק את עצמה. שחקני המכללות צריכים לקבל כסף כמו כל עובד, בוודאי עובד שמעשיר את מעסיקו במאות מיליוני דולרים בשנה.
הסירוב לייצר את השינוי תוך שימוש בתירוץ "אקדמי" לא יכול היה להחזיק מעמד לנצח. זו המאה ה-21, אף אחד לא צריך לעבוד בחינם, ואם הליגה לא תשלם אז תמיד יימצא מי שכן, בוודאי בענף עם האוהדים הכי שרופים באמריקה. "המעט שהם יכלו לעשות זה לשלם לנו קצת עבור מה שאנחנו נותנים", אמר ל"טיימס" אייזיאה בונד, שחקן אוניברסיטת אלבמה, שקבוצת הפוטבול מכניסה לה 131 מיליון דולר בשנה, "אנחנו בני 19-20 ולפעמים מרגישים כמו בני 85. מה שנותנים לנו זה כלום לעומת מה שהם מקבלים מאיתנו".
פורסם לראשונה: 11:10, 05.01.24
