הפועל חולון הבטיחה את העפלתה לשלב הבא באירופה עוד לפני מחזור הסיום בבתים בליגת האלופות, היא מדורגת במקום השלישי בליגת העל, הפסידה משחק בית אחד כל העונה וגם תשחק ברבע גמר גביע המדינה. אז מדוע הרבה מאוד מאוהדיה מאוכזבים כל כך מהעונה שעוברת על הסגולים?
חולון החלה את 2021/22 מצוין, ניצחה שישה מתוך שבעת משחקיה הראשונים בכל המסגרות, כשהאחרון היה 82:88 מרשים בהיכל טוטו על מכבי תל אביב. אלא שמיד לאחר מכן החלה הירידה בכושר ואיתה הגיעו גם ההפסדים.
חמישה ימים לאחר הניצחון על הצהובים, הפסידה חולון בחוץ להפועל ת"א 67:62, ואז הפסד חוץ בצ'מפיונס 106:101 לקלוז' הרומנית, משחק בו ניב משגב נפצע במפשעה, עוד נקודה קריטית בעונה עד כה. בסך הכל, מאז הניצחון על מכבי ת"א, חולון עומדת על מאזן שלילי 5:3, כשההפסד האחרון היה המשפיל מכולם - 90:72 בבית לאחרונה בטבלה ערב המשחק, הפועל אילת (מישהו אמר אפקט הניצחון על מכבי?).
אז איך תוך חודש וחצי מקבוצה שלא רוצים לפגוש אותה הפכה חולון ליריבה נוחה על הנייר? יש לכך לא מעט סיבות, והן מתחילות עוד בבניית הסגל בקיץ.
געגועים להאריס ומגי
בעונה הקודמת היו לחולון שני באנקרים יוצרים בקו האחורי, סי.ג'יי האריס וטיירוס מגי. הראשון עוד החזיק בחוזה ל-2021/22, אבל חתך לצרפת בקיץ תמורת פיצוי כספי, והשני מראש ידעו שלא ימשיך. התחליף על פניו היה לא רע, ג'ו רגלנד, רכז מנוסה באירופה שהיה נהדר באילת. אבל הבעיה הייתה שהסגולים לא הביאו גארד יוצר נוסף והסתמכו רק על רגלנד, שבואו נגיד שבצד השני של המגרש לא ממש אוהב לכופף ברכיים בהגנה.
בהתחלה הדברים עוד היו נראים טוב כי חולון ביצעה הכנה מעולה, ובניגוד לאחרות בנתה את הסגל בשלב מוקדם והקורונה גם לא פגעה לה באימונים ובמשחקי טרום העונה. אבל מהרגע שקבוצות הצליחו לעצור את רגלנד, והוא עצמו נכנס למצב מנטלי לא פשוט, היה ברור שזאת אחת מנקודות התורפה של חולון.
לזה צריך להוסיף את פציעתו של משגב. מי היה מאמין שהרכז הישראלי, שהגיע כגיבוי של הגיבוי באמצע 2020/21 יהיה כל כך משמעותי עבור בוסקאליה? משגב נתן לחולון עוד אופציה של שחקן יוצר, או יותר נכון חודר, שלא היה לה עם סטיבן גריי, ובעיקר הראה שיש על מי לסמוך כשהוא על הפרקט. בשיאו הוא אפילו האפיל על רגלנד. כל עוד משגב שיחק חולון עוד שרדה, אבל ברגע שנפצע זה כבר היה יותר מדי.
לא פיזית
עוד נקודת תורפה בולטת של חולון היא הקו הקדמי. לקבוצה יש בפועל סנטר אחד (מייקל קייזר), או יותר נכון היה לה עד החתמתו של סטיב זאק. בוסקאליה לא באמת האמין במארק אוגדן, מה גם שהוא לא באמת סנטר, אלא יותר פורוורד. קייזר שחקן הגנה מדהים, בעיקר ביכולת שלו לשמור על כמה עמדות, מה שנותן לו יתרון בהגנת הפיק-אנד-רול, וכן בכך שהוא חוסם ומשנה זריקות בזכות האתלטיות ומוטת הידיים שלו.
אבל קייזר לא שחקן פיזי, וברגע שמשחקים נגדו גב לסל לדוגמה או קצת דוחפים אותו בצבע, לרוב הוא מפסיד במאבקים. תוסיפו לזה שהוא לוקח רק 5 ריבאונדים בממוצע ותבינו למה חולון מדורגת במקום האחרון בליגה עם 31.6 כדורים חוזרים בלבד, כשזאת שמדורגת במקום הלפני אחרון (ראשל"צ), קוטפת כמעט 5 כדורים חוזרים יותר ממנה! זה באמת נתון נדיר. כפועל יוצא מכך גם ריבאונד ההתקפה של חולון הוא לא משהו להתגאות בו (7.5 למשחק, הרצליה לפני אחרונה עם 10.1).
עוד כמה נתונים שיעידו עד כמה מצבה של חולון חמור בצבע: היא קולעת רק 28.2 נקודות בצבע (אחרונה בליגה) ומשיגה 8.4 נקודות בלבד מהזדמנות שנייה (ניחשתם נכון, אחרונה בליגה). כשהצוותים המקצועיים של היריבות עושים עליה סקאוטינג זה הדבר המרכזי שקופץ להם ועובדה שבכל ההפסדים שלה בליגה, למעט התבוסה בירושלים, הפערים בנתונים הללו היו אסטרונומיים.
כך למשל בהפסד לאילת הדרומיים ניצחו בנוקאאוט בנקודות בצבע (18:46), בנקודות מהזדמנות שנייה (9:21) וכמובן בריבאונד (34:43 בכללי ו-7:14 בהתקפה). בהפסד להפועל חיפה המצב לא היה שונה: 32:40 לחיפאים בצבע, 3:18 בנקודות מהזדמנות שנייה, כאשר קבוצתו של אלעד חסין קטפה לא פחות מ-19 כדורים חוזרים בהתקפה! לעומת 7 של הסגולים. ומה תגידו על ההפסד להפועל ת"א? 23:34 בנקודות בצבע ליריבה, 4:10 בהזדמנות שנייה ו-28:55 בריבאונד! (6:17 בהתקפה).
לא מהירה
העובדה שבוסקאליה לא באמת האמין באוגדן, לצד זה שסטיבן גריי לא עמד בציפיות - בחולון חשבו שהוא יוכל לחדור יותר לסל, אבל בפועל קיבלו שחקן שבעיקר עומד וזורק, וגם לא באחוזים טובים - הביאו לכך שהקבוצה שיחקה למעשה עם שלושה זרים (רגלנד, קייזר וכריס ג'ונסון), כשבפועל רשומים אצלה חמישה. ההחתמה של סטיב זאק על חשבונו של אוגדן הפצוע ואדם סמית' במקומו של גריי, שחזר לפרישטרי היוונית, אמורים ליצור איזון טוב יותר ולתת אפשרויות בהתקפה ובהגנה, למרות שגם לשניהם יש לא מעט חסרונות.
ועדיין, איך אחרי כל הנתונים השליליים הללו חולון מדורגת בצמרת הליגה, מצליחה באירופה והבטיחה את מקומה גם ברבע גמר גביע המדינה? כי בסוף השחקנים שלה הם איכותיים ומנוסים (הרבה בזכות תקציב גבוה ביחס לרוב הליגה), ויש לה שיטת משחק ברורה משני צדי המגרש, גם אם האוהדים לא אוהבים אותה ואת המאמן.
לצורך העניין חולון מוסרת הכי הרבה אסיסטים (22.4) מתוך 35 סלי שדה, נתון מרשים. היא מאבדת הכי מעט כדורים (10.5), שנייה באחוזים לשלוש (36.8) מדורגת במקום השלישי בחסימות (3.2) ורביעית באחוזים ל-2 (53.9).
הנתונים על האסיסטים והאחוזים ל-2 מראים בעיקר שחולון היא קבוצת חצי מגרש נהדרת, אבל מסתירים את העובדה שהיא כמעט ולא רצה, או משחקת במעבר, מה שמונע ממנה להשיג נקודות קלות ובעיקר מקטין את מספר הפוזשנים שלה בכל משחק לעומת יריבותיה (גם הריבאונד נכנס לשקלול הזה). המשמעות של זה היא פחות הזדמנויות למצבי זריקה.
בוסקאליה יכול לחשב מסלול מחדש?
לחולון אין יותר מדי זמן להריץ את סמית', שערך את הבכורה מול אילת בשבת. למעשה אין לה בכלל זמן מכיוון שבשבועות הקרובים מחכים לה סדרה של "משחקי עונה". כבר הערב (רביעי, 19:00) היא מארחת את ברינדיזי בידיעה שניצחון שלה לצד הפסד של קלוז' לדרושפאקה יבטיח לה את המקום הראשון בבית ואיתו העפלה אוטומטית לטופ 16 (תפסח על שלב הפליי-אין), או לפחות להבטיח את המקום השני שנותן יתרון ביתיות בפליי-אין.
בשבת מחכה לה ב"ש בקונכייה במשחק קריטי בנוגע לרבע גמר הגביע. ניצחון יסדר לחולון את המקום בין ארבע הראשונות בליגה בתום הסיבוב, וימנע ממנה מפגש מול הקבוצות הנוספות שיסיימו ברביעייה הראשונה. הפסד עלול לסבך ולהוריד אותה למקומות 6-5, ואז היא עלולה לפגוש למשל את הפועל י-ם או מכבי ת"א.
שלב הפליי-אין באירופה (סדרה של הטוב משלושה משחקים) יחל כבר בתחילת ינואר, במקביל גם רבע גמר המדינה, ואם חולון תעפיל לטופ 16, שיתקיים בשיטת בתים, הוא ייצא לדרך בסוף ינואר. בקיצור המון משחקים קריטיים בתקופה של חודש, שעשויים להכריע את גורל העונה של הקבוצה, בטח באירופה ובגביע.
השאלה הגדולה היא האם לבוסקאליה יש תוכנית חלופית? בקרב אנשי המקצוע בליגה המאמן האיטלקי זוכה להערכה רבה, בעיקר על הרעיונות ההתקפיים שהביא, וגם על משחק ההגנה והאגרסיביות. אבל את האוהדים זה פחות מלהיב כי הם רואים איך הקבוצה משחקת בפועל. רוב הביקורת מופנית כלפיו, וכשבחולון יש ביקורת אף אחד, גם לא האדם הכי אדיש, יכול להתעלם ממנה.
בהנהלה ממשיכים לגבות את בוסקאליה, ובצדק, ועכשיו זה הזמן שלו להראות שיש לו את היכולת לחשוב קצת מחוץ לקופסה: לצאת מהסטים הקבועים בהתקפה, להפסיק עם החילופיםהמוזרים לפעמים ולהחזיר את חולון לימים היפים של תחילת העונה.
