מסאי דגו מאמן מכבי חיפה. עד לפני כשבוע ימים, כותרת כזאת הייתה אולי מופיעה במדורי הספורט בתאריך האחד באפריל. וכאשר הידיעה הזאת התפרסמה לראשונה היו לבטח אוהדי כדורגל רבים, כולל כאלה של מכבי חיפה שלא עוקבים אחרי קבוצת הנוער של המועדון, ששאלו את עצמם מי זה? אבל זה אמיתי. כבר היו מהלכים מוזרים בכדורגל שלנו, אבל כאלה, מעטים. אז לאן תלך מכבי חיפה השנה?
קודם כל, כל מאמן שהיה מוחתם השנה במכבי חיפה היה צריך להתמודד עם רף ציפיות בשמיים. שלוש אליפויות, שיאים, שושלת של כוכבים מנצנצים, שלבי בתים באירופה, 30,000 צופים בכל משחק ביתי. מכאן קל מאד ליפול, וקשה ואולי בלתי אפשרי להתעלות. ולכאן נכנס דגו. כבר היה מקרה כזה בו הוקפץ מאמן הנוער לתפקיד מאמן הקבוצה הבוגרת במכבי חיפה. זה היה רוני לוי בעונת 2003/2004. זה נגמר בשלוש אליפויות רצופות, בין השאר נגד הגלקטיקוס של מכבי תל אביב. אז מה ההבדל, ומדוע דגו לא יוכל להצליח באופן דומה?
קודם כל, רוני לוי שיחק שנים רבות במכבי חיפה, בחדר הלבשה עמוס כוכבים, ולאחר מכן עבד תקופה ארוכה במחלקת הנוער של המועדון. הוא היה איש של המערכת ובא מתוכה לאחר היכרות הדדית עמוקה. דגו מאמן בסך הכל שנה אחת בנוער של מכבי, נכון, עם אליפות. קיים הבדל נוסף. מתייחסים אל דגו כאל מאמן חסר ניסיון. זה לא נכון. יש לו ניסיון, אבל למרבה הצער הניסיון הזה היה לא טוב. הוא כשל כמה פעמים בקבוצות בהן אימן גם בלאומית וגם בליגת העל בקבוצות כמו כפר סבא וקריית שמונה. הביצועים של הקבוצות הללו לא היו טובים, וגם היו שמועות על עימותים, עם שחקנים ועם בעלים. ואף אחת מהקבוצות הללו לא הייתה מכבי חיפה, עם כל מה שהיא ולאחר תוספת הכוכב השלישי בסמל. אין לו שום ניסיון בבניית קבוצה בסדר גודל כזה, ושום ניסיון בניהול משחקים באירופה.
גם הצוות שנבנה לצידו חסר ניסיון ברובו, והם מעולם לא עבדו ביחד. והיום, הסוד של מועדוני הכדורגל המובילים בעולם שהגיע גם לארץ, הוא עבודת צוות המגבשת מספר גדול בעלי תפקידים ופונקציות, כולל עוזרי מאמן, מאמני שוערים ומצבים נייחים, צוות רפואי ופיזיולוגי, אנליסטים, מאמנים מנטליים ועוד. את הניהול של מערכת כזאת הביא ברק בכר לידי שלמות, וזה היה סוד כוחו, כפי שגם הוא הודה מספר פעמים. דגו מעולם לא ניהל צוותים בסדר גודל כזה.
אז אולי יקרה נס, הכל יתחבר, יגיעו שחקנים נוספים ודגו יצליח לראשונה בחייו לנהל סגל כוכבים, לנהל בצורה הרמונית צוות מקצועי נרחב ומגוון, להתמודד עם הלחץ של עיר שלמה ו-30,000 צופים בכל משחק ביתי, להתמודד אל מול מסורת ארוכת שנים אך גם טרייה של הצלחות ותארים, לעמוד מול יריבות אירופיות איכותיות תחת לחץ של לוח זמנים, נסיעות ועומסים של ליגה ואירופה. ואולי, חלילה, יקרה המובן מאליו, והעסק יקרוס בשלב כזה או אחר. וכאן הבעיה. משום שאז ייתכן ששחקנים יברחו, הקהל ימחה, העיתונאים יחגגו, ויהיה צורך לבנות הכל מחדש. זה כבר קרה בעבר למכבי חיפה, בעבר הלא רחוק, ועשר שנים לקח על מנת לצאת מהסחרור כלפי מטה.
גל אלברמן הוכיח עד עכשיו את עצמו כאיש הנכון במקום הנכון בזמן הנכון, וחלק גדול מהישגי השושלת האחרונה רשומים על שמו ללא ספק. ולכן, אך ורק בגלל האשראי האישי המוצדק שלו, ניתן היה ללכת למהלך כזה. אבל הכדורגל אכזרי ולא סולח. מאמנים שהביאו אליפויות וגם ליגת אלופות מצאו את עצמם בבית מהר מאד בעונה שלאחר מכן בבושת פנים. זה קרה בארץ, זה קורה גם באירופה. אז האם מכבי חיפה לא לקחה כאן הימור גדול מדי, ואולי פזיז? ימים יגידו, והם יגיעו מהר מאוד.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
