סילבן אדמס משיא משואה בטקס
(צילום: מרכז ההסברה)
"אני, סילבן אדמס, בנם של אנני ומרסל אדמס, זכרם לברכה, משיא משואה זו לכבוד הוריי, אשר שרדו את השואה, לחמו במלחמת העצמאות ובנו מחדש חיים מלאים וטובים. לכבוד הארץ הנפלאה שלנו והאנשים הנהדרים שבה, שהופכים את המקום הזה למקום הטוב ביותר בעולם, למקום שלנו. גם אם אנחנו מתווכחים, אנחנו מאוחדים. לכבוד האנשים שמספרים לעולם כולו את הסיפור האמיתי, הבלתי יאומן, על ארץ ישראל. ארץ שמחה, סובלנית, פלורליסטית עם אנשים טובים וחמים שאני כל כך אוהב".
אולי בגלל הפארסה המגוחכת סביב ביטול הענקת פרס ישראל לספורט, טקס המשואות סידר סוג של פיצוי. דייויד בלאט ריגש את הקהל כשדיבר על מחלת הטרשת הנפוצה, ומשואה נוספת הייתה בידו של סילבן אדמס, הפילנתרופ שנכנס לישראל כמו רוח סערה בעשור שעבר וההשקה הנרחבת שלו התבלטה בעיקר בספורט, כשהוא הפך מזוהה עם הפריחה של ענף האופניים בארץ. בראיון מיוחד שהעניק ל-ynet לכבוד יום העצמאות, הוא סיפר אחרי לילה בלי הרבה שינה על התוכניות לעתיד ועל הטקס.
"אני עדיין מרחף, זה היה כל כך מרגש", הוא אומר. "מעבר לחלק של המשואות, צפיתי גם בטקס כולו והגעתי לכדי דמעות כמה פעמים. זו הייתה חגיגה נפלאה של המדינה היהודית שלנו. קיבלתי אחר כך המון הודעות, גם מחו"ל, מיליונים צפו בשידור. זה היה כבוד ענק שאזכור כל חיי. על הבמה הייתי רגוע לגמרי, נלהב מאוד, והתכוונתי לכל מילה שאמרתי. רציתי להזכיר למדינה ביום הולדתה ה-75 שאנחנו יחד, ואפילו אם יש ויכוחים גדולים כמו עכשיו, לא משנה מה דעתך, כולנו אוהבים את המדינה. היומיים האלה, המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות, מסמלים את האחדות הבסיסית שלנו".
יצא לך להכיר את דייויד בלאט לפני כן?
"למען האמת כן, הענקתי לו את פרס בוני ציון, לעולים ממדינות דוברות אנגלית שנתנו תרומה חשובה לישראל. עכשיו יצא לנו לבלות הרבה זמן יחד בחזרות, ואני חושב שהפכנו לחברים. הוא גיבור כאן, אדם נפלא, כל כך צנוע ונחמד. סיכמנו שנישאר עכשיו בקשר, אני אוהב אותו. עכשיו אנחנו אחווה, כל הקבוצה שהדליקה משואות, ואני גאה שהייתי לצד האנשים האלה".
בוא נדבר קצת על ספורט. קבוצת ישראל פרמייר טק חטפה מכה קשה עם איבוד המקום בסבב הבכיר.
"זו הייתה אכזבה ענקית, היו נסיבות שהובילו לכך, אבל זה צעד לא הוגן. קודם כל, קיבלנו את הרישיון באמצע העונה הראשונה, בלי סגל מתאים, ועדיין אחרי שנה הצלחנו לסיים במקום התשיעי בעולם. בעונה השלישית הקורונה חיסלה אותנו. לא היו לנו מספיק מתחרים בריאים במקרים מסוימים, והחמצנו תחרויות בניגוד לתקנון. לדעתי היו צריכים להתחשב בנו, כי המגפה עיוותה את התוצאות. מעבר לכך, גם חישוב הנקודות לא נתן מספיק חשיבות לתחרויות הגדולות. אנחנו זכינו בשני קטעים בטור דה פראנס הקודם, ומי שאסף נקודות בתחרויות קטנות עקף אותנו. אנחנו בין שתי הראשונות בדרג שלנו, כך שנשתתף בתחרויות הסבב העולמי כרגיל לאורך השנה, ונצטרך לתת מעגל של 3 עונות חזקות כדי לעלות שוב".
"ספורט הוא כלי נפלא לאחד בין כולם"
בתור נשיא הכבוד של איגוד האופניים, אתה עובד לצד אחת מהיו"ריות הבודדות בספורט הישראלי, דפנה לנג.
"תמכתי במועמדות שלה, ואנחנו מסתדרים מצוין. אנחנו חולקים חזון אסטרטגי ומשתפים פעולה כשותפים. היא מנהיגה נלהבת, חכמה ונהדרת".
מה התוכניות הקרובות שלך בספורט הישראלי?
"יש לי כמה רעיונות גדולים, אני גם תומך בעוד ענפים פרט לאופניים. אנחנו רוצים להקים עוד שני ולודרומים (מסלול רכיבה סגור מיוחד, כמו זה שהוקדם בהדר יוסף), אחד בבאר-שבע והשני בצפון. יש לנו חוזה ל-5 שנים לקיום תחרות בסבב איש הברזל כשהראשונה התקיימה בשנה שעברה, ומתקיימים דיונים לארח את אליפות העולם בג'ודו. סגרנו בלחיצת יד עם האיגוד האופניים העולמי מרוץ אופניים משותף עם מדינות הסכמי אברהם, בחריין ואיחוד האמירויות, 'טור השלום'. זה אמור להתקיים באוקטובר כמרוץ סיום שנה, שלושה קטעים, אחד בכל מדינה. ובנוסף - אני חוזה שבאולימפיאדת פריז 2024 נזכה במדליה באופני מסלול".
עד כדי כך?
"מישה, מיכאל יעקבלב, הוא ענק אמיתי וגאון ספורטיבי. ניתן לו את כל המעטפת כדי שיזכה בזהב. תחשוב, זה ענף שבעצם לא היה קיים בישראל עד השנה שעברה, אבל הישראלים הם ווינרים, ורק צריך לתת להם את התנאים".
מילות סיכום?
"אני אדם אופטימי מאוד. אני מקווה שיום העצמאות יהיה זרז לאיחוד מחדש של האזרחים במנדינה. ספורט הוא חלק משמעותי בזה, כי כשאנחנו מנצחים כולם יחד. הג'ירו שנערך בארץ היה חיבוק קבוצתי של שלושה ימים. ספורט הוא כלי נפלא לאחד בין האזרחים ולהציג את הטוב ביותר שלנו, להראות מה שיש לישראל להציע, לכן אני משקיע כל כך הרבה".
