יש משחקים שנכנסים להיסטוריה. לא סתם כביטוי, כאמירת התלהבות, אלא ממש לספרים, או בעולם של היום לעמוד ויקיפדיה. הספרים של אולימפיאקוס שוכתבו אתמול. מעכשיו יופיע שם: "ההפסד הכי גדול בבית באירופה – 4:0 למכבי חיפה".
גם המבורג ניצחה ביוון בתוצאה הזו, אי-שם בשנות השמונים, אבל למה בעצם חשוב לציין דווקא את זה בפתיחה, להדגיש את הלם המפסידה, או יותר נכון המובסת? כדי להבין את גודל ההישג של מכבי חיפה, את עוצמת הניצחון, את השוק שיצרה, את איכות המשחק שלה. אולימפיאקוס היא לא קבוצה שמובסת בבית, לא ככה. התוצאה נדירה, אבל לא רק, גם הכדורגל עצמו.
אולימפיאקוס לא באמת קבוצה חלשה. היא זכתה באליפות יוון בפער של 20 נקודות מהמקום השני. היא הציבה מול מכבי חיפה שחקנים שהגיעו מסביליה, אתלטיקו מדריד, ליל, נאפולי ועוד. מכבי חיפה היא זו שעשתה אותה חלשה. אפשר לומר משפט כזה על המון משחקים, אבל פה הדבר ממש הורגש.
לכן, עוד לפני שניגע בשחקנים, ויש הרבה שצריך לדבר עליהם, המאסטר הראשי שהפך את האצטדיון לטברנה ישראלית הוא ברק בכר. במערך 2-5-3 הוא הציב את השחקנים שלו בסגירות של אחד על אחד. לא רק בזמן לחץ גבוה, אלא בכל שלב היה אפשר לראות איזה שחקן מהצד הישראלי אחראי על מקביל מהצד היווני. כמה פעמים ראינו את דולב חזיזה, במשחק הגנתי נפלא (וגם עם בישול אדיר), עוזב את צד ימין כדי ללכת עם השחקן שלו שמאלה? אולימפיאקוס שובשה.
מי שעשה את העבודה מצוין בהקשר הזה, ובעצם בכל הקשר, הוא צ'ארון שרי, שלא נתן לקשר האחורי מאמאדו קאנה לקבל את הכדור. כשהיה צריך, הירוקים עמדו נמוך וצופפו. במקרים אחרים עמדו מעט גבוה יותר. בכל המקרים, היוונים לא הצליחו להגיע למצבים גדולים. שמונה בעיטות היו להם, רק אחת הלכה למסגרת. שחקני חיפה בעטו 14 פעמים, שמונה למסגרת, המצבים היו טובים בהרבה.
הלחץ היווני הורגש אחרי שער היתרון המהיר של שרי, והצד הישראלי ניצל זאת. שחקני אולימפיאקוס יצאו מהכלים, עשו טעויות, והתקפות המעבר הניבו רגעים נפלאים. כך מכבי חיפה הביכה את אולימפיאקוס בביתה שלה. הביכה, אין מילה טובה יותר. ועל הדרך, עם תצוגת אימון של עמידה ללא הכדור, השיגה את אחד מניצחונות החוץ הגדולים של קבוצה ישראלית באירופה.
שתי הבשורות
מכבי חיפה קיבלה שתי בשורות גדולות במשחק הזה. הראשונה היא העלייה לשלב הבא, כמובן, שם היא תפגוש את אפולון לימסול הקפריסאית - יריבה שנחשבת להרבה פחות טובה מאולימפיאקוס. הבשורה השנייה, ובמבט קדימה היא לא פחות חשובה, היא שכל השחקנים החדשים שלה היו מעולים.
גם במשחק בשבוע שעבר הראה פרנצדי פיירו לא מעט דברים יפים, גם בלי לשים כדור ברשת. והפעם, אותו דבר ואף יותר, עוד לפני שהבקיע צמד. פיירו הצליח להיאבק כמעט על כל כדור, דבר שאיפשר לשחקנים אחרים לחלץ כדורים בחלק המגרש היווני. הורדת הכדור עם הראש לדין דוד רגע לפני סיום המחצית הראשונה הייתה פעולה שלא רואים הרבה ממנה בישראל. ויש כמובן את השערים עצמם. אלה לא רק הנגיחות, לא רק חיבור הכדור עם המצח, אלא התנועה המדויקת. בשער הראשון שלו פיירו נכנס בין בלם לבלם ובין שני הבלמים לשוער. מיקום מושלם לכדור הרוחב של חזיזה. בשער השני הגיע לכדור לפני קוסטס מנולאס, אחד עם 216 הופעות בליגה האיטלקית.
השילוב בין פייר קורנו לפיירו הוא משהו שנראה הרבה העונה. בקבוצתו הקודמת, גנגאן הצרפתית, החלוץ מהאיטי נהנה מאוד מהחיבור עם המגן השמאלי. ועכשיו, המגן השמאלי הנוכחי שלו, קורנו, הראה רגש מדויק במסירה בנגיעה. עוד קודם לכן, קורנו שחרר בשני מקרים את הקבוצה מלחץ עם מסירה חכמה שהוציאה את מכבי חיפה להתקפה. הייתה לו חשיבות גדולה ליציאה קדימה.
כל הבלמים של מכבי חיפה עשו את העבודה, אבל אפשר לבודד את דניאל סונדגרן, שלא שיחק בעמדה הקלאסית שלו והראה חוכמה, קריאת משחק מדויקת, הבנה מתי להיצמד לשחקן שמולו ומתי לשמור מרחק. שלושה שחקנים חדשים, שלושתם היו מעולים. האמת, אין שחקן הרכב שלא היה טוב וכנראה שרק ככה, כשאין חולייה חלשה, אפשר לנצח את אולימפיאקוס בחוץ בהפרש כזה. חזיזה, שון גולדברג, נטע לביא – לכל אחד הייתה התרומה הגדולה שלו. ובכל זאת, יש שניים שהיו רמה מעל המשחק.
השחקן שהיה מעורב בהכל
שרי היה מעורב בשלושת השערים הראשונים. הפתיחה הייתה שלו, בבעיטה חופשית, אחרי עבירה עליו. בשער השני הוא גם הראה גאונות ללא הכדור. הוא חילק מסירה לפיירו ורץ לשטח מת, שם היה יכול לקבל את הכדור בחופשיות אפילו אחרי שהסתובב לכיוון השער. שרי קיבל, המשיך לחזיזה ומשם לראש של פיירו. שער קבוצתי אדיר. בשער השלישי שרי הלך שמאלה ומסר לקורנו, שהרים לרחבה.
אם שרי היה מעורב בשערים, עלי מוחמד היה מעורב בהכל. כן, בכל דבר, בכל מקום במגרש. לאולימפיאקוס יש שני קשרים בשם קמארה, למכבי חיפה יש שני עלי מוחמד בבן אדם אחד, שכיסה את כל השטח שבין פיראוס לכרתים. אם מקור המרתון הוא ריצה של 42.195 ק"מ שהסתיימה באתונה, נדמה שמוחמד רץ במשחק הזה מרחק יותר גדול, למרות שהתחיל וסיים באותה עיר בדיוק.
בשני המשחקים הקודמים של מכבי חיפה מול אולימפיאקוס, לפני 20 שנה בליגת האלופות, היא הבקיעה שלושה שערים (בכל אחד מהם). הפעם ארבעה. כריסטיאן קארמבו היה אז שחקן אולימפיאקוס, היום הוא המנהל המקצועי (לכו תדעו לעוד כמה זמן), ומכבי חיפה אירחה אז בקפריסין. גם עכשיו היא תהיה בקפריסין, במשחק חוץ מול אפולון לימסול, קבוצה פחות טובה משמעותית מזו שהאלופה הישראלית ניצחה אתמול. אחר כך, בסיבוב האחרון, זה יהיה קשה יותר, אבל אפשרי.
חיפה הבטיחה לעצמה שלב בתים אירופי העונה. זה יכול להיות בליגה האזורית או בליגה האירופית, אבל עם האוכל בא התיאבון. אם תשחק ככה היא יכולה להיות בפעם השלישית בליגת האלופות. הנה, עוד משהו להיסטוריה.
