שעות ספורות אחרי שהוכתר לאלוף אירופה בסיוף בסגנון דקר, יושב יונתן כהן במלון הלובי בטאלין שבאסטוניה ועדיין לא מבין עד הסוף את גודל ההישג שלו. "אני לאט לאט מעכל", הוא אומר. "קמתי בבוקר ופתאום הבנתי. לא עד הסוף, אבל לאט-לאט אני מתחיל להבין", הוא מספר בהתרגשות.
לא מעט ספורטאים שעלו על ראש הפודיום משתפים על כך שהייתה להם תחושה שבאה עם היקיצה שהיום הזה הולך להיות שלהם, אחד מהגדולים ומהמרגשים בקריירה שלהם. כהן מזדהה עם העניין, אבל חושף שגם היו קשיים. "זו הייתה המטרה במשך תקופה ארוכה, היא הייתה יעד בשבילי, אבל כשקמתי אתמול היה שונה. לא ישנתי בלילה, מצב הרוח היה ככה ככה, אבל לא נתתי לזה להשפיע יותר מדי. שמתי הכל בצד ובאתי לעשות מה שאני יודע", הוא מגלה.
ככל שעברת יותר ויותר מתחרים, הבנת שאתה הולך לזכות בזהב?
"בשלב הבתים הייתי מאוד לחוץ. ברגע שעליתי על המסלול התחלתי להרגיש טוב. הרגשתי שהייתה אנרגיה טובה. בגמר ניצחתי מישהו מקומי, וזה גם היה כיף. הרבה קהל ביתי הגיע בשבילו. היה שם עידוד, אבל זה דירבן אותי. הגעתי עד הגמר. אז לעצור פה? זה לא בא בחשבון".
"הזכייה היא תגמול על עבודה מאוד קשה במשך הרבה מאוד זמן", מוסיף כהן. "זאת עוד מקפצה להמשך הדרך. הייתי בשוק הרבה זמן (צוחק). ממש כולם הפציצו אותי בהודעות. האמת שרציתי ליהנות מהרגע, ולכן לא רציתי להיות בנייד. עזבתי אותו בצד, הלכתי לאכול עם החברים, חזרתי למלון ורק בבוקר שאחרי התחלתי לדבר עם כולם".
קיבלת טלפון מרגש? מישהו מהפוליטיקאים התקשר אליך?
"לא".
איך זה מרגיש לחזור לנוער אחרי שהיית כבר שנה בבוגרים?
"אני מקבל הרבה ניסיון. בבוגרים כולם מקצוענים, וכשאתה מסייף ומשתפשף עם מקצוענים אתה לאט-לאט מתחיל להיות כמוהם. הגעתי, עם יתרון כי יש לי יותר ניסיון מהחבר'ה האחרים בנוער".
מה גילית על עצמך בתחרויות הבוגרים שלא למדת בנוער?
"קודם כל, אף אחד לא ייתן לך לדקור במתנה, אתה תצטרך לעבוד מאוד קשה. בנוסף, זה לימד אותי לזוז יותר על המסלול. עוד משהו, לפני שנתיים-שלוש הייתי אומר 'אה, שטויות. אני אחטוף טוש (שיטת הניקוד בסיוף), זה בסדר, לא נורא'. עכשיו אני מבין שאני צריך להילחם על כל טוש וטוש וזה נותן לי עוד יתרון שאני ממש נלחם ושם לב לניואנסים הקטנים".
כהן היה חלק מ"רביעיית המוסקטרים" שזכתה במדליית כסף היסטורית באליפות אירופה לנבחרות אשתקד. אחריה יצא עם הנבחרת לאליפות העולם לבוגרים שנערכה בקהיר, מצרים, אך לא הצליח בה - לא אישית ולא במסגרת הקבוצתית. "נכון, לא הצלחנו", הוא מסכים, וטוען שלא הייתה שום השפעה לכך שהאליפות נערכה במדינה ערבית, ומשום כך היו רגעים של חשש אם תוכל הנבחרת לצאת לתחרות בגלל העלות הביטחונית של האבטחה, אותה האיגוד התקשה לממן. "אני חושב שמה שיפה בספורט הוא שאתה יכול להתאמן הרבה זמן, אבל אם לא תגיע מוכן באותו יום אז אתה לא תצליח להביא את עצמך לידי ביטוי. זה לא שבר אותי, המשכתי הלאה והמשכתי לעבוד", הוא אומר.
המטרה הבאה שלך היא שוב אליפות אירופה לבוגרים עם הנבחרת?
"כן, זה גם נבחרת וגם יחידים שוב. השאיפה של כולנו היא להגיע לאולימפיאדת פריז 2024 ועכשיו מתחילה שנה אולימפית. אנחנו צריכים להיכנס אליה בכל הכוח. כל החבר'ה ברביעייה התקשרו אלי ביממה הזו, בירכו אותי, אמרו לי מזל טוב. זה היה משמח".
הרגשת שאחרי אליפות אירופה לבוגרים האליפות הזו הייתה "קלה" יותר? הרי כבר זרקו אותך למים העמוקים.
"לא. זו הייתה מלחמה לכל דבר. פשוט העניין של הניסיון הכריע. כמו שאמרתי, יש לי יותר ניסיון מספורטאים אחרים בעולם וזה בא לידי ביטוי. אני כבר בן 19, וזו השנה האחרונה שאני יכול להתחרות בקטגוריית הנוער. אני עולה לבוגרים, למרות שאני כבר שם. גם בשבוע הבא יש לי תחרות בבוגרים, גראנד פרי בבודפשט. בחודש מאי יש אליפות עולם לנוער. אני מתרכז כעת בתחרות אחרי תחרות".
הצלחתם להסתדר עם עניין האימונים ביחד בנבחרת? כל אחד גר עדיין במקום אחר?
"זה עדיין ככה, אבל יש מחנות אימונים, ולשם אנחנו מצליחים להגיע ביחד ולהיפגש אחד עם השני. זה באמת חשוב שאנחנו נפגשים, שיש את הכימיה הקבוצתית, החיבור. זה לא פחות חשוב מהסיוף".
אתה מתאמן במכון וינגייט או במעלות, היישוב שבו אתה גר?
"אני משלב. המאמן שלי, יעקב פרדמן, נמצא במעלות ואני עובד איתו על הסיוף. בשביל קרבות טובים אני נוסע לווינגייט, נפגש עם יובל פרייליך (אחד מהרביעייה של הנבחרת) ועוד כמה מהחבר'ה".
אתה חייל. איך התגובות להישג מהצבא?
"תמכו בי. מפקד הבסיס שלח לי הודעה וממש שימח אותי. אני שמח שמעריכים את העבודה הקשה שאני עושה".
היום תימשך התחרות עבור נבחרת ישראל, וכהן יהיה חלק מהתחרות הקבוצתית, שאותה כאמור הוא מכיר כל כך טוב. "אני רגיל לתחרות הקבוצתית גם בבוגרים וגם בנוער. זה קצת מצחיק. בבוגרים זה עולם אחר לגמרי, זו אנרגיה שונה לגמרי. כביכול אני עדיין גם בנוער, אבל זו לא אותה אווירה", הוא מתאר. "כשאתה נכנס לאולם של הבוגרים ופתאום רואה כמה החבר'ה של הנוער, אפילו מישראל, אתה מבין שהם עדיין לא ברמה של הבוגרים. אנחנו נבחרת טובה גם בנוער ויכולים להביא עוד מדליה. אני מביא איתי מהתחרות בבוגרים את התמיכה והעידוד לאחרים. זה כל כך חשוב למתחרים. אם צועקים לך מילה או שתיים או מעודדים אותך כל הזמן בלי הפסקה זה יכול לעשות הבדל מאוד גדול. אני משתדל להביא את זה גם למערכת של הנוער".
