ליגות הכדורגל לנשים בישראל תופסות יותר מדי כותרות בשבועיים האחרונים, ולא מהסיבות הנכונות, בלשון המעטה. קברניטי ליגת העל, ליגה שאמורה להיות מקצוענית אבל מורכבת ברובה עגולה משחקניות שעיקר פרנסתן מגיעה ממקור הכנסה אחר, צריכים להחליט אחת ולתמיד אם זאת ליגה מקצוענית, חצי מקצוענית או חובבנית.
לא בכל יום, ובטח לא בכל ליגה, אנחנו שומעים על שחקניות שעוזבות משחק של קבוצתן במחצית על מנת להספיק להגיע לחתונה של חברה, או קבוצה שעולה למגרש עם 8 (כן, שמונה!) שחקניות בלבד בליגה הלאומית (השנייה ב"טיבה"). אבל שני המקרים ההזויים האלה קרו בתוך פחות משבועיים באותו ענף! ולענף הזה קוראים כדורגל הנשים בישראל.

1 צפייה בגלריה
הרמוסו
הרמוסו
אלופת העולם ספרד. שם זה לא היה קורה
(צילום: Ivan Romano/Getty Images)

הליגה הראשונה של הענף היא ליגת העל. המילה "על" אמורה לבטא מקצוענות ועליונות, ולהדגיש שמדובר בליגה הבכירה ביותר שקיימת במדינה, אבל לפי האירועים שהתרחשו בליגה הזאת בזמן האחרון הרבה יותר מתאים לקרוא לה ליגת הלמטה. אם קבוצה (נכון, זאת בסופו של דבר אחריותו והחלטתו של המאמן, שאפילו פוטר בעקבות הפרשה) משחררת שחקניות באמצע משחק על מנת שלא יחמיצו את הבורקס בחתונה של חברה, ואגודה אחרת, בליגה השנייה בטיבה, לא מסוגלת לארגן את כמות המינימום הנדרשת של שחקניות על מנת להעמיד קבוצה על המגרש, מה הועילו חכמינו (ואני אומר את זה בצורה הכי צינית האפשרית) בהתאחדות בהתפארותם על הקמת ליגת הכדורגל המקצוענית לנשים?
ליגת העל מונה 8 קבוצות בלבד. מאז שהוקמה ב-2016 (הפכה מליגת הנשים הראשונה לליגת העל) זכתה מ.ס קריית גת בשש אליפויות מתוך שמונה אפשריות (אס"א תל אביב ומ.כ רמת השרון זכו באליפות אחת כל אחת), מתוכן ארבע רצופות בארבע העונות האחרונות, מה שלא בהכרח מעיד על תחרותיות יתר... אין לי נתונים על ממוצע הצופים למשחק בליגה הזאת, אבל אני יכול, בהימור פרוע, לנחש שהוא לא עולה על מאות בודדות, אם לא עשרות בודדות. אני לא מנסה לטעון חלילה שכדורגל נשים אינו ספורט מעניין, נהפוך הוא! רק לפני קצת יותר משנה מצאתי את עצמי נודד ברחבי אוסטרליה על מנת לצפות במשחקי גביע העולם לנשים שנערכו במדינה. זאת הייתה חוויה יוצאת דופן של פעם בחיים, עם אווירה מחשמלת, אוהדים (ואוהדות) מכל רחבי העולם, ואצטדיונים מלאים עד אפס מקום, עם עד 70,000 צופים במשחקים שנערכו באצטדיון האולימפי בסידני!
כל מה שאני מנסה להגיד, במעבר חד מהזכרונות היפים שהיו לי ביציעים בסידני, הוא שמישהו בהתאחדות צריך לקבל החלטה מושכלת - האם כדורגל הנשים בישראל ראוי או אפילו זקוק לליגת על, בהתחשב בחובבנות שמאפיינת את התנהלות הקבוצות. או במילים אחרות, להחליט על איזו חתונה ההתאחדות מעדיפה לרקוד. זאת שמתפארת בעצם העובדה שיש לנשים ליגת על שלא מתנהלת בפועל כמקצוענית, או על זאת שעל רחבת הריקודים שלה קיימת ליגה עם שם קצת פחות מחייב, אבל עם קצת יותר מחויבות לספורט, ולא בהכרח ל"מקצוע".
כי כמו שכולנו יודעים, אי אפשר לרקוד על שתי חתונות (אלא אם את שחקנית בליגת העל שרוצה לשחק מחצית אחת של כדורגל ולפזז בחתונה של חברה במחצית השנייה).
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.