אחרי הדממה בת קרוב לשלושה שבועות, במהלכה שיזרעו את הדשא אבל גם את הנבחרת, ליגת העל תשוב מחר לפעילות עם שבעה מחזורים בתוך 35 ימים. לראשונה במילניום הנוכחי, ארבע קבוצות רלוונטיות במאבק על המקום הראשון, כשבין הראשונה לרביעית מפרידות רק שתי נקודות – אבל גם כמה ניואנסים. לכולן יתרונות ייחודיים, אבל גם חסרונות שיש רק להן. הזרים של זאת וההגנה של ההיא, הקיבעון של המאמן ההוא והסגל הקצר של ההיא – כל אחת תצטרך להמשיך לעשות את מה שהיא עושה הכי טוב, אבל בעיקר לחזק את נקודות התורפה.
5 צפייה בגלריה
ארבע קבוצות רלוונטיות במאבק על המקום הראשון. בכר, יצחקי, קוז'וך ולאזטיץ'
(צילום: עוז מועלם, עמרי שטיין)
בית"ר ירושלים - ספסל אחורי
נכון למועד כתיבת שורות אלו, מחזיקה בית"ר ירושלים במקום הראשון בזכות תביעה קלושה שבקלושות – היא כבשה יותר שערים ממכבי ת"א. גם המעט הזה, שיכול להיעלם אפילו אם בית"ר תנצח בדרבי ביום ראשון, הוא המון. 26 המחזורים שנותרו עד לסיום העונה הם מספיק זמן כדי להיתלש מהמרוץ הזה, שהוא טבעי בהרבה עבור יריבותיה, אבל גם להיאחז בו למשך עשרה מחזורים זה הישג יוצא דופן. יותר מכל יריבותיה לצמרת, שנמצאות שם כבר שנים, בית"ר השתנתה הכי מעט ביחס לעונה שעברה. במשחקה האחרון פתחו בהרכב שמונה שחקנים שהיו שם גם כאשר בית"ר הבטיחה את הישארותה רק שני מחזורים לסיום העונה הקודמת. גם שלושת החדשים – סילבה קאני, ז'אן מרסלן וגיל כהן – הם לא בדיוק החומר ממנו עשויים חלומות.
בית"ר הזאת היא נס, והמקום שלה בטבלה – תוצר של מומנטום ואנרגיה יותר מאשר שיקוף של ערך אמיתי. השאלה היא איך משמרים את הלהבה הזאת לזמן ארוך ככל הניתן, ואיך שורדים צרות וזמנים קשים שעוד יבואו. הסגל שלה הוא משמעותית פחות עמוק מזה של מכבי ת"א, מכבי חיפה ובאר־שבע, שערוכות לחורף של העונה עם שכבות שומן עבות. הדבר ניכר בחלוקת הדקות – לחיפה ומכבי ת"א יש שמונה שחקנים בלבד עם יותר מ־500 דקות העונה. לבית"ר – 13. כמה שחקנים יש לה עם 150 עד 500 דקות, להלן שחקנים שהיא לא מחשיבה כשחקני הרכב אבל כאלו שיכולים לסייע ביום סגריר? שניים. למכבי חיפה – תשעה. למכבי ת"א – 13. במילים אחרות, מרווח הטעות של בית"ר הוא צר במיוחד. עד כה היא לא נדרשה לבדוק מה מסתתר בירכתי הסגל. או שתתפלל חזק שכלום לא יקרה לאף אחד, או שתוסיף שניים־שלושה שחקנים. בינואר ייבחן במה ברק אברמוב מאמין יותר – באלוהים, או בכסף.
מכבי ת"א - תחבושת אלסטית
לא היה מזיק למכבי ת"א לקבל בחזרה את החלוץ שרק בעונה שעברה כבש 20 שערים. יכול להיות שהדבר כבר לא אפשרי, אבל מכבי ת"א לא עומדת בתנאי הראשון הדרוש לבחינת הנושא – היא לא רוצה בזה. צריך להיות ריאליים – ז'רקו לאזטיץ' מתנהל כמי שלא מצפה אפילו להשמיש מחדש את ערן זהבי. בחזונו, אין לו מקום. כמובן שתיתכן התחכמות תסריטאית מצד המציאות, שתכפה על מכבי ת"א את שובו של זהבי כגיבור מרכזי בדומה למה שקרה עם אבי נימני ב־2003, אבל ככל שהדברים תלויים בה, את האליפות הזאת היא תיקח בכל דרך אחרת.
הביטוי, "בכל דרך אחרת", לא ממש משתלב עם לאזטיץ', שבארבעת החודשים הראשונים בתפקיד הפגין פחות פרגמטיות ויותר עקשנות. ההמשך יחייב ממנו לגלות יותר גמישות. גם אם האלסטיות המקצועית שלו לא מרחיקה עד להטמעתו של זהבי, היא כן צריכה לבוא לידי ביטוי בשבירת ה־3־3־4 השבלוני כשצריך. צעד ראשון בכיוון הזה נעשה במשחק האחרון לפני הפגרה, מול בני־סכנין. ארבעה ימים אחרי שחטפה חמישייה מאיאקס, לאזטיץ' הציג את הגרסה הכי מרחיקת לכת של מכבי בתקופתו. פטאצ'י כ־10 סידר למכבי שתי ציפורים במכה אחת – גם הרחיק את הברזילאי המפוזר משדה המוקשים של האגף, שם הוא נוטה לבלבל את עצמו לא פחות מאשר את המגן, וגם צייד את מכבי בכלי התקפי נוסף דרך האמצע, הכרח של ממש עבור קבוצה שלא מקבלת מספיק משחקני האגף שלה. עוד מזה, כשאפשר, ואולי הסיפור של מכבי כבר לא יהיה על מה שהיא לא עושה עם זהבי, אלא על מה שהיא עושה עם אחרים.
הפועל באר־שבע - מה שלומך, מיגל?
מה כבר יכולה להיות הבעיה בהגנה שספגה שבעה שערים בלבד בתשעה משחקים (אם מנכים את המשחק מול סכנין)? לפחות מספרית, לבאר־שבע יש את ההגנה הטובה בליגה לצד מכבי ת"א, ואת כל זה היא עושה בלי השחקן החשוב ביותר שלה. אז זהו, שהכל יחסי. לבאר־שבע יש מרכז מגרש שעוזר לה להחזיק בכדור יותר מכל קבוצה אחרת וספסל עמוק שניצח לה משחקים לא פעם ולא פעמיים, אבל אם היא מסתירה איזשהו עקב אכילס, הוא נמצא בחלק האחורי. לצד הלדר לופס, אולי המגן השמאלי הטוב בליגה, היא נסמכת כבר עשרה משחקים גם על מתן בלטקסה, אור בלוריאן וגיא מזרחי. זה יכול להחזיק עשרה מחזורים, אבל לא 36.
עם חזרתו הצפויה של מיגל ויטור אחרי חצי שנה (ייתכן שיפתח כבר בשבת היות שבלטקסה פצוע ובלוריאן מוצהב, אם לא אז לבטח מול מכבי חיפה ביום רביעי הבא), תונח על כתפיו הרחבות וברכיו הכואבות אחריות רבה. הוא היה קריטי בגיל 27 בקבוצה הגדולה של המועדון בכל הזמנים, והוא חשוב אפילו יותר מכך בגיל 35 בקבוצה טובה ולא מעבר. עם ויטור בריא, יש לבאר־שבע הגנה שראויה למאבק אליפות. את מה שהוא שכח, מרבית חלוצי הליגה לא ילמדו לעולם. אם לא יצליח לשאת בעומס או יתברר כי ההיעדרות הממושכת האטה אותו ב(עוד) צעד או שניים, כל הדברים הטובים שבאר־שבע עושה מלוקאס ונטורה ומעלה אולי לא יאבדו לחלוטין משמעות, אבל גם לא יספיקו למרוץ עד לנקודת הסיום.
5 צפייה בגלריה
איתו בריא, יש לבאר־שבע הגנה שראויה למאבק אליפות. ויטור חוגג עם אלון תורג'מן
(צילום: עוז מועלם)
מכבי חיפה - סיפור שער
אם השאלה היא היכן מכבי חיפה זקוקה לשיפור המשמעותי ביותר, אז התשובה היא כמובן בשער. לא בטוח שזה ריאלי. יש לה שני שחקנים שיכולים לסיים את העונה כמלך שערים, ושוער אחד שיכול להקשות עליהם מאוד את המשימה. שריף כיוף כבר עלה למכבי חיפה העונה בהפסד לבית"ר ירושלים עם שני שערים שהוא ממש התעקש להמציא בכוחות עצמו, ובדרבי הוא נמלט מאחריות דומה רק כי דיא סבע וליאור רפאלוב – החברים הכי טובים של כיוף – דאגו להציל אותו. כל שוער צריך חברים טובים, כיוף פשוט זקוק לטובים במיוחד.
אבל כיוף כאן כדי להישאר, לפחות בינתיים. הוא יצטרך להיות הפתרון של עצמו, אם הוא מסוגל. חוץ מזה, מכבי חיפה למדה לחיות בשלום יחסית עם שוער שכל הצלה שלו מקרבת אנשים לחזרה בתשובה, וממילא – היא ידעה למה לצפות. הוא הרי היה כאן גם בעונה שעברה. היא חיה עם זה בשלום, אחרת הייתה פועלת בנידון בקיץ.
מי שהיא לא יכולה לומר את זה עליהם אלו קסנדר סברינה ומתיאס נהואל, שאמורים לספק משהו שהם טרם סיפקו – שתי אופציות התקפיות איכותיות בכנפיים ושחקנים של מספרים שימנעו את המשך התלות הכמעט מוחלטת בדין דוד וסבע. ההצטרפות המאוחרת של השניים גזרה עליהם קשיי התאקלמות – סברינה עם 282 דקות בלבד בשבעה משחקים מאז הגיע, נהואל עדיין בלי שער או בישול – אך הפגרה הארוכה הביאה עימה הזדמנות להשלים פערים. אם אלו לא יושלמו, מכבי חיפה תהיה אחת הראשונות לנשור מהמרוץ המרובע
