לפעמים משחק כדורגל הוא באמת יותר מרק עוד משחק כדורגל. היום שבו גרמניה ניצחה את הונגריה בגמר הגביע העולמי ב-1954 נחשב בעיני רבים לאחד שבו הושלם הנס הכלכלי, גרמניה חזרה למשפחת העמים והרפובליקה הפדרלית (מערב גרמניה) נוסדה. המשחק ב-2014, שבו חטפה ברזיל 7:1 מגרמניה בחצי הגמר של המונדיאל הביתי, נחשב לשיעור פסיכולוגי מרתק שבו הלחץ על הנבחרת המארחת הכריע אותה כמו רעל נרקוטי.
גם המשחק שנערך לפני 50 שנה באצטדיון פולקספארקשטדיון בהמבורג, ב-22 ביוני 1974, נחשב ליותר מעוד משחק כדורגל. אז, מזרח גרמניה ניצחה 0:1 סנסציוני את אחותה המערבית, מארחת הגביע העולמי, בשלב הבתים.
4 צפייה בגלריה
המפגש היחיד בין מזרח גרמניה למערב גרמניה
(צילום: ast Germany Captain before a match. \ Mandatory Credit:)
דרבי טיפוסי
את מה שהרשויות הקומוניסטיות במזרח גרמניה ניסו למנוע בכל מחיר, משחק נגד המערב והמאמן שלה הלמוט שן שנולד במזרח ונמלט למערב ב-1950, הצליחה לעשות ההגרלה. שתי הגרמניות הוגרלו לשחק זו נגד זו במסגרת המחזור האחרון של בית 1. מחירי הכרטיסים בשוק השחור האמירו לסכומים שהיום שווים קרוב ל-1,000 אירו, מה שלא מנע מאלפי מזרח גרמנים לחצות את מעבר הגבול בצ'קפוינט צ'רלי למערב.
הרשויות המזרח גרמניות והשירות החשאי, השטאזי, ניסו לשלוט בכל מה שקשור למה שקורה לפני ואחרי המשחק. בשטאזי דאגו לצוות לתיירים המזרח גרמניים מורי דרך מיוחדים שהסבירו להם כמה הכל רע ומנוון במערב. הרשויות הזהירו את השחקנים שבשום פנים ואופן לא יחליפו חולצות עם שחקני היריבה בתום המשחק. אבל לפי השמועות, המגן ברטי פוגטס הגיע לאחר המשחק עם עגלת כביסה מלאה בחולצות נבחרת מערב הגרמניה, הכניס אותן לחדר ההלבשה של הנבחרת המזרח גרמנית, חיכה דקות ספורות מחוץ לדלת עד שנפתחה והעגלה הוצאה אליו, הפעם מלאה בחולצות כחולות.
זה היה משחק דרבי טיפוסי. מתוח, טקטי, סטרילי, זהיר. שתי הנבחרות כבר הבטיחו עלייה לשלב הבא, תיקו היה מעלה את המערב מראשות הבית ואת מזרח גרמניה מהמקום השני. אבל אז הגיעה הדקה ה-77, השוער יורגן קרוי הוציא את הכדור ימינה למגן אריך האמן, והמחליף עבר את קו מחצית המגרש ללא הפרעה, העביר את הכדור אלכסונית ליורגן שפארווסר, שהוריד באמנות את הכדור על חזהו (הוא טען לאחר מכן שהוריד את הכדור על אפו, מה שהטעה את פוגטס), עבר שני גרמנים מהמערב, ותקע את הכדור ברשת הגבוהה.
4 צפייה בגלריה
קפטן המזרח ברנד בראנש וקפטן המערב פרנץ בקנבאואר לפני המשחק
(צילום: ast Germany Captain before a match. \ Mandatory Credit:)
זה היה רגע של אושר מזוכך ונדיר עבור המזרח גרמניים. הם ניצחו את המערב לעיני כל העולם וזכו במקום הראשון בבית. הרגע הזה התנפץ כמעט מיידית בסלע המציאות: המקום הראשון סידר למזרח גרמניה בית קשה מאוד בסיבוב הבא יחד עם הולנד, ברזיל וארגנטינה. היא הודחה ומעולם לא הניפה את הגביע העולמי. ב-28 שנות הפרידה בין הגרמניות, הן נפגשו רק פעם אחת. המזרח גרמניים העדיפו להתחרות בשחייה והנפת משקולות, שם היה להם סיכוי גדול יותר לנצח, ולבדוק כמה יעילה תעשיית הסימום של המדינה. 15 שנים אחרי המשחק ההיסטורי, המדינה המנצחת חדלה מלהתקיים.
הפיקוח של השטאזי
הגרלת המשחקים נערכה ב-5 בינואר 1972, והמשחק נקבע כאמור ל-22 ביוני. שישה שבועות לפני המשחק נאלץ הקנצלר וילי ברנדט להתפטר מתפקידו בגלל פרשת ריגול של גינתר גיום, עוזרו האישי. כל הסגל והמנהלה של הנבחרת המזרח הגרמנית, שעלתה אז בפעם הראשונה והיחידה לגביע העולמי, עברה תדרוכים פוליטיים, כיצד להגיב לפרובוקציות מהאויב. לכולם הובהר שיש עליהם פיקוח צמוד, שלא יחלמו אפילו על עריקה. כל הצופים שהורשו לנסוע למשחקים נבחרו בקפידה לפי השתייכות ונאמנות למפלגה ומצב כלכלי-משפחתי שהבטיח שיחזרו (יש לציין שאוהדים מזרח גרמנים רבים נהגו לנסוע ולעודד את הנבחרת המערב הגרמנית כשזו שיחקה מעבר למסך הברזל).
גרמניה הייתה חוד החנית של המלחמה הקרה. ברלין הייתה קן ריגול עבור המערב והמזרח. המלחמה בווייטנאם דיממה את עצמה לאחור. רוחות המלחמה והשנאה הנביטו בכל מקום. היה אפשר לראות את זה גם בכינוי שניתן למשחק: "המלחמה בין האחים". מתוך 60 אלף הצופים בהמבורג, רק 1,500 הגיעו מהמזרח. הרשויות חששו מהשפלה.
כמה דקות לפני המשחק נעמדו רוב הצופים על רגליהם והתחילו לשאוג "דויטשלנד, דויטשלנד" ("גרמניה, גרמניה") במשך דקה ארוכה. "עמדנו ליד קו מחצית המגרש והתבוננו אחד לשני בעיניים בתימהון", נזכר הנס יורגן קריישה, שחקן נבחרת מזרח גרמניה דאז, "לא הבנו בהתחלה איך כל כך הרבה אוהדים שלנו הגיעו, עד שקלטנו שזה בכלל לגרמניה האחרת. האמת היא שעד היום אני לא יודע אם אלו היו קריאות עידוד למערב גרמניה, או קריאות מחאה כביטוי לרצון לאחדות".
אחרי המשחק, קריישה עלה לטיסה למשחקי השלב הבא, בכיסא לידו היה האנס אפל, שחודש לפני כן מונה לשר האוצר במערב גרמניה. אפל הציג את עצמו, ונאלץ להוכיח לקריישה שהוא אכן שר האוצר. הוא גם בירך את קריישה על הניצחון ואמר לו שמה שלא יקרה, מערב גרמניה לא תזכה בגביע העולמי. קריישה אמר שהיא כן תעשה זאת. אפל הציע התערבות על חמישה בקבוקי ויסקי. קריישה אמר שהוא לא יכול להרשות לעצמו לקנות חמישה בקבוקים, ואפל אמר שהוא ישמח לשלם אם יפסיד בהתערבות. לאחר הזכייה של מערב גרמניה, אפל ניגש לשגרירות המזרח גרמנית בברלין וביקש להעביר חמישה בקבוקי ויסקי ומכתב לקריישה. השחקן נהנה מהוויסקי, אבל עד שהמכתב הגיע אליו, הוא עבר דרך העיניים של כמה מלשינים לשטאזי. ב-1976, קריישה היה השחקן הכי טוב בקבוצה הכי טובה, דינמו דרזדן. אבל הוא לא הוזמן לטורניר האולימפי במונטריאול. מזרח גרמניה זכתה במדליית הזהב בטורניר. ב-2004, כשנפתח גנזך השטאזי, קריישה גילה את הסיבה להחרמתו. אפל חתם את מכתבו לקריישה במילים "נקווה שנתראה בקרוב". זה הדליק את כל האורות האדומים במרתפים של השטאזי.
המערב גרמנים ניסו לפתות את אחיהם מהמזרח: טיולים למסלולי מרוצים, לילות בפאבים בדאון טאון של ערים גדולות. הם אפילו ניסו להציע לשחקנים טלוויזיות, אבל סוכני השטאזי הטילו איסור חמור על קבלת מתנות חומריות מהמערב, למרות שלאחר מכן התברר לשחקנים שסוכני השטאזי החזירו איתם את המסכים לביתם. "הם כל הזמן הסתכלו עלינו, בחנו אותנו", אמר קריישה על מארחיו מהמערב, "אני חושב שהיינו בעיניהם די אקזוטיים, כאילו שבאנו מאפריקה או מאסיה, למרות שהיינו בני אותו לאום, אותם אנשים". במשחק עצמו, המזרח גרמנים היו נחושים לעשות הכל כדי לא להיות מושפלים. "תגיד, יש לך מנוע בתחת?", שאל המערב גרמני היינץ פלו את יריבו גרד קישה שלא הפסיק לרוץ לשנייה.
מי המנצחת?
צריך לזכור: עד 1964, שלוש שנים לאחר בניית החומה, הגרמניות עדיין ייצגו את גרמניה המאוחדת במשחקים האולימפיים. רק העלייה של אריך הוניקר לשלטון ב-1971 הבהירה שפניו של המזרח אינם לכיוון איחוד, והאווירה בין המדינות - כמו בין שני הגושים העולמיים - הלכה והתקררה, ורוחות האיבה והמלחמה התחממו.
אלו היו שנות הזהב של הכדורגל המזרח גרמני. זה התחיל, איך לא, ב-1 במאי, חג הפועלים, 1974, כשמגדבורג ניצחה את מילאן 0:2 בגמר גביע המחזיקות, נמשך בנצחון על מערב גרמניה בגביע העולמי, והגיע לשיא במדליית הזהב האולימפית. אבל הניצחון על מערב גרמניה הוא נצחון פירוס. ריבלינו הברזילאי משחיל למזרח גרמנים גול מבעיטת עונשין בשלב הבא, והעיתונות המערב גרמנית חוגגת בהומור האופייני: "המזרח גרמניים עשו טעויות בבניית החומה".
המערביים לעומת זאת, אחרי ההפסד, שובצו לבית עם פולין, יוגוסלביה ושבדיה - והעפילו בקלות לגמר, שבו ניצחו את הולנד וקרויף 1:2. השחקנים במערב חזרו לככב בליגה הראשונה, הפכו לכוכבים, חלקם לאייקונים. אף אחד לא יכול באמת לשחזר שם אחד מההרכב המזרח גרמני ומה הם עשו אחרי הטורניר. שפארווסר אמר בעבר שעל הקבר שלו יהיה כתוב רק "המבורג, 1974", אבל לרוב האנשים זה כבר לא יגיד כלום. שפארווסר ערק לבסוף למערב ב-1988.
ההיסטוריה תמיד נכתבת על ידי המנצחים. אבל מי ניצח כאן? מערב גרמניה זכתה בגביע העולמי, אבל מזרח גרמניה ניצחה את המפגש היחידי ביניהם, וזה מאזן שלא ישתנה לעולם. המאזן של מערב גרמניה נגד מזרח גרמניה יהיה תמיד שלילי, וזה משהו שלא יימחק לעולם מספרי ההיסטוריה.
