מדי שבוע פאנל של מומחים ב-ESPN מדרג את 30 קבוצות ה-NBA ומתחשב, כהגדרתו, בטיב הכדורסל שהן הפגינו על הפרקט ומי נראית כמו מועמדת לאליפות. נכון, מדובר בדירוג די שרירותי, במיוחד בשלב כה מוקדם בעונה, אבל אפשר ללמוד ממנו על האופן שבו אנשי כדורסל מעריכים, או במקרה הזה לא מעריכים, קבוצות בליגה. במילים אחרות: איך יכול להיות ששיקגו בולס, אולי הקבוצה הכי מפתיעה והכי מרעננת בפתיחת העונה, דורגה השבוע תשיעית בלבד (המדור פורסם לפני הניצחון המרשים על בוסטון) ובשבוע לפני כן עשירית?
ב-ESPN הסבירו שלבולס יש דרך ארוכה עד שהם יוכיחו כי הם קבוצת פלייאוף לגיטימית, שהפציעה הקשה של הפורוורד ההגנתי פטריק וויליאמס (ייעדר בין 4 ל-6 חודשים) תפגע להם בעומק ושהפציעה באגודל של הכוכב זאק לאבין גם עלולה להשפיע. המבחן הבא שלהם, כך נכתב במדור, יהיה מול היריבות מהמזרח - בוסטון ופילדלפיה (בין רביעי לחמישי).
ובכן, את המשוכה הראשונה, כאמור, הקבוצה של בילי דונובן עברה בהצטיינות עם קאמבק מפואר, ניצחון 114:128 בחוץ ועלייה למאזן 1:6 - הטוב בליגה לצד מיאמי ויוטה. לקינוח, מרקוס סמארט מבוסטון הוציא את העצבים על חבריו הכוכבים, ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון, וטען שהם אגואיסטים, פחות או יותר. בדיוק הפוך מהקבוצתיות המרשימה של הבולס.
המנהיגות של דרוזן
אם נחזור רגע למהלכים ששיקגו עשתה בקיץ, אפשר להבין את הסקפטיות של אותם מומחים. אחרי עונה מאכזבת שהסתיימה במקום ה-11 במזרח ועם מאזן של 41:31, הבולס התחזקו בעיקר בקו האחורי והביאו שני שחקנים עם נורות אזהרה מהבהבות מעל ראשם - דמאר דרוזן הוותיק שהלך לאיבוד בסן אנטוניו, ולונזו בול מניו אורלינס שעדיין לא באמת פרץ. אליהם צורף גארד נוסף, אלכס קארוסו, שהלהיב לפרקים במדי הלייקרס. לא חבורה נוצצת, בטח לא אחת שמתאימה על הנייר לסקורר כמו לאבין ולסנטר התקפי כמו ניקולה ווצ'ביץ'. חוסר האיזון זעק לשמיים, יותר נכון לחש. הרי הבולס כבר לא מעניינים כמו פעם.
אבל אז התחילו משחקי ההכנה, בדרך כלל פיהוק מתמשך שבו מאמנים מריצים הרכבים שלעולם לא נראה במשחק ליגה רגיל ומככבים בו שחקני משנה. דונובן עשה משהו שונה ולקח את ארבעת המשחקים הללו ברצינות גמורה, כשהמטרה הייתה לתרגל את החמישייה הראשונה בלי הנחות. זה עבד. בשני הניצחונות הראשונים בהכנה ההפרש בכל אחד מהם עמד על 36 נקודות וגם את השניים הבאים שיקגו לקחה ברצינות מבחינת שיתוף הכוכבים. הרעיון היה לשנות את המנטליות ולייצר המשכיות והכימיה שנרקמה בהכנה חלחלה לעונה הסדירה: התוצאה הייתה מאזן 0:4 - הפתיחה הטובה ביותר של המועדון מאז 1996/97, ימי מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן העליזים.
לאחר הניצחון הרביעי ברציפות, מול טורונטו בחוץ, דרוזן ניסה להסביר את סוד ההצלחה. "חלק מהסיבה שבחרתי לבוא לשיקגו הוא הרצון של כולם להצליח. לעיר שיקגו, למועדון ולשחקנים שדיברתי איתם יש קוף על הגב", אמר הגארד. "הלך הרוח שלנו עכשיו הוא ניצחון בלבד. אנחנו לא קבוצה שמחפשת להתפתח, רוצים לנצח עכשיו". וכמו וטרן אמיתי, הוא גם התעקש להוריד את ההתלהבות: "יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור, צריך עוד לנקות הרבה דברים במשחק שלנו, ללמוד. אסור לענוד את המאזן הזה כמו תג של כבוד, צריך להבין שהמשחק הבא יהיה אפילו קשה יותר".
דרוזן אמר וצדק. אחרי שמונה ניצחונות ברציפות - ארבעה בהכנה וארבעה בעונה הרגילה - הבולס הפסידו בפעם הראשונה, 104:103 בבית לניו יורק, לא לפני שהם רצו 0:12 בדקות האחרונות וכמעט השלימו מהפך גדול. במבחן האופי הם יצאו מורווחים והוכיחו שפתיחת העונה הטובה לא הייתה מקרית עם ניצחון במשחק הבא על יוטה המושלמת. גם המאמן דונובן התמוגג מהתצוגה של שחקניו, שהובילו כבר ב-17 הפרש ברבע האחרון בדרך ל-99:107. "אתה מנסה לבנות זהות על המגרש, זו הייתה ההופעה העקבית ביותר שלנו עד כה", אמר המאמן.
מי שבטוח אימץ את הזהות הוא לאבין, ששיחק עם קרע באגודל שמאל (לא היד הזורקת) וקלע שמונה נקודות ברבע האחרון בדרך ל-26 אישיות. הסקורר הנהדר, שבעונה שעברה נבחר לאולסטאר בפעם הראשונה בקריירה שלו, אמנם לא השתדרג מבחינת המספרים, אבל עבר טירונות באולימפיאדה כשעלה מהספסל והפגין יעילות מרשימה בזכייה של נבחרת ארה"ב בזהב: 10.6 נקודות, שני באסיסטים בקבוצה, ראשון באחוזים מהשלוש והכי חשוב - שחקן מפתח בהגנה, תחום שנחשב חלש אצלו.
אז אם היכולת הגבוהה של לאבין הייתה צפויה, זו של דרוזן מפתיעה יחסית. בגיל 32 ואחרי 12 עונות ב-NBA, אפשר היה לצפות לדעיכה מסוימת. הוא הרי הגיע בתור הכוכב המנוסה שאמור לנגן כינור שלישי ללאבין ו-ווצ'ביץ', ובינתיים גונב את ההצגה עם 37 נקודות גדולות מול בוסטון ו-32 נגד יוטה. רק לשם השוואה, שיא הנקודות שלו בעונה שעברה עמד על 38 - ולקח לו רק שבעה משחקים בעונה הנוכחית להתקרב למספר הזה.
הדבר החכם אצלו, העונה בפרט ובכלל בקריירה שלו, הוא הסירוב המתמשך שלו להתפתות לזריקות מחוץ לקשת. דרוזן קולע העונה ב-49.3 אחוזים מהשתיים, טוב יותר מלאבין, בול, קארוסו וגם מווצ'ביץ', וזרק העונה 17 פעמים בלבד לשלוש. בערך מספר הזריקות שסטף קרי לוקח במשחק בודד. אגב, עד עכשיו הוא צלף שבע מהן (41.2 אחוזים), בדיוק אחת למשחק, ואולי בכל זאת עליו לעשות זאת יותר. כך או כך, הבולס בטוח לא מתלוננים על המיני-רנסנס שהוא חווה.
דבר יפה נוסף אצל שיקגו ומעיד על כך שמדובר בקבוצה אמיתית הוא בחינה של הקטגוריות האישיות. בראש של כל אחת מהן נמצא שחקן אחר - נקודות (דרוזן), אסיסטים (לאבין), ריבאונדים (ווצ'ביץ'), חטיפות (קארוסו) וחסימות (בול). בנוסף, דונובן מחלק את הדקות של ארבעת שחקניו המרכזיים באופן שוויוני להפליא - 34 כל אחד. כולם מקבלים נתח שווה.
אפילו כשדברים משתבשים, כמו הפציעה של העוגן ההגנתי פטריק וויליאמס, נראה כי דונובן מצליח לשלוף שפן מהכובע. הגארד איו דוסונמו (21), רוקי מאוניברסיטת אילינוי שנבחר במקום ה-38 בדראפט האחרון ונולד בשיקגו להורים ממוצא ניגרי, היה האקס פקטור מול הסלטיקס עם 14 נקודות ללא החטאה (שיא קריירה כמובן). אגב, בארבעת משחקיו הראשונים קלע שש נקודות במצטבר. הבלחה חד-פעמית או גניבה בדראפט? את זה עוד נגלה בהמשך.
בינתיים שיקגו נהנית מאוויר פסגות עם המאזן הטוב בליגה, כאמור. כעת מצפים לבולס שני משחקים רצופים נגד הסיקסרס ואז רצף מסקרן נגד קבוצות עילית כמו ברוקלין, דאלאס, גולדן סטייט וגם ביקור אצל הלייקרס והקליפרס בסטייפלס סנטר. מה שבטוח, אם לאבין, דרוזן וחבריהם ייצאו מזה בשלום, המומחים ב-ESPN יצטרכו לשנות את הדירוג ולהפנים - מדובר בדבר האמיתי.
