מנצ'סטר סיטי היא הקבוצה הטובה ביותר באנגליה. על כך אין כל ויכוח. היא זכתה בעונה שעברה באליפות בפער של 12 נקודות מהמקום השני, ואם לא ההתחכמויות של פפ גווארדיולה בגמר ליגת האלופות מול צ'לסי, יש סיכוי סביר שהייתה מוסיפה לכך גם את התואר "אלופת אירופה".
לכן יש אולי אנשים שהופתעו כאשר דווקא סיטי הייתה זו ששברה הקיץ את שיא ההעברות של הכדורגל האנגלי, כשרכשה את ג'ק גריליש, הקשר הפנטסטי של אסטון וילה, ב-100 מיליון ליש"ט.
מפתיע? רק את מי שלא מכיר את מנצ'סטר סיטי, את הבעלים של המועדון ואת המאמן, שאף פעם לא חושבים שמה שיש להם זה מספיק.
שיהיה ברור, גריליש לא מבטיח למנצ'סטר סיטי את האליפות בעונה הקרובה, כמו שלאו מסי לא מבטיח את האליפות בצרפת לפריז סן ז'רמן. אבל בשני המקרים – ואין כאן כוונה להשוות בין מסי לגריליש – ברור לגמרי שהשניים הללו משפרים באופן מהותי את הסיכויים לתארים.
אגב, גריליש השווה השבוע את מה שעבר עליו כאשר עזב את אסטון וילה למה שעבר על מסי כשנאלץ בעל כורחו לעזוב את ברצלונה.
"ההחלטה לעזוב את וילה ולחתום בסיטי הייתה אחת ההחלטות הקשות ביותר שקיבלתי בחיי", אמר הקשר בן ה-25. "חזרתי לאימוני קדם העונה של וילה אחרי הפגרה בעקבות היורו, כפי שתוכנן. זה לא היה קל כי כל הזמן ידעתי שיש מצב שאני אעזוב, כך שלא ממש התאמנתי. רק עשיתי מה שצריך כדי לשמור על כושר. כולם ראו את הבכי של מסי במסיבת העיתונאים שלו, וכך בדיוק גם אני הרגשתי. לפני שעזבתי דיברתי עם השחקנים והצוות במלון וגם אני בכיתי".
מסי בן ה-34 נפרד מברצלונה אחרי 21 שנה. גריליש, שצעיר ממסי בתשע שנים, עזב את אסטון וילה, המועדון של חייו, אחרי 19 שנה. אם מסי הגיע לברצלונה כשהיה בן 13, גריליש החל את דרכו באסטון וילה כשהיה בן 6.
לעזוב את המועדון המשפחתי
ג'ק גריליש נולד בברמינגהאם, העיר של אסטון וילה, וגדל במשפחה שכולם בה אוהדי וילה. וזה הולך הרבה מאוד שנים אחורה: סבא רבא שלו, בילי גאראטי, שיחק באסטון וילה בתחילת המאה הקודמת וזכה עם הקבוצה בגביע האנגלי ב-1905!
המקרה של גריליש הוא נדיר מאוד בכדורגל האנגלי, מאחר שהמעבר שלו לסיטי בא בעקבות שימוש בסעיף השחרור שמופיע בחוזה שלו – סעיף שקובע כי הוא יוכל לעזוב את וילה במהלך החוזה תמורת 100 מיליון יורו, ורק לקבוצה שתשחק בליגת האלופות.
בספרד, בפורטוגל ובמדינות רבות אחרות זהו נוהג קבוע, להכניס לחוזים של השחקנים סעיפי שחרור – בספרד זו למעשה חובה – אולם באנגליה סעיפים כאלה הם נדירים. זה גורם ללא מעט בעיות, כאשר שחקן נחוש לעזוב באמצע החוזה שלו והמועדון מסרב בכל תוקף ובכל מחיר. לא פעם זה מוליך לשביתות איטלקיות ומצבים מאוד לא נעימים.
זו בעצם כרגע הסיטואציה שבה נמצא הארי קיין, חלוץ טוטנהאם, שרוצה מאוד לעבור גם הוא למנצ'סטר סיטי, אבל טוטנהאם מסרבת בכל תוקף.
כריסטיאן פרסלואו, מנכ"ל אסטון וילה, אמר כי סעיף השחרור הוכנס לחוזה של השחקן בהנחה שלא תהיה אף קבוצה שתסכים לשלם את הסכום העגול והעצום הזה – 100 מיליון ליש"ט. אבל כמו במקרה של ניימאר, שסעיף השחרור שלו, על סך 222 מיליון יורו, מומש על ידי פריז סן ז'רמן, כך קרה גם במקרה של גריליש.
לא במקרה את שתי ההעברות הללו ביצעו שני המועדונים העשירים בעולם, פ.ס.ז' ששייכת למעשה לממשלת קטאר, ומנצ'סטר סיטי שנמצאת בבעלות השלטון באבו דאבי.
אגב, ההעברה של גריליש היא כרגע השביעית הכי יקרה בהיסטוריה. 100 מיליון ליש"ט הם כ-117 מיליון יורו, מה שמשאיר אותו לפני רומלו לוקאקו, שנרכש בידי צ'לסי ב-115 מיליון יורו. עכשיו נותר לראות אם השיא שלו בליגה האנגלית יישאר על כנו עד סגירת חלון ההעברות ב-31 באוגוסט – או שהארי קיין יצטרף אליו בסיטי והשיא יישבר.
"הקבוצה הייתה כל כך קרובה לזכות בתואר בעונה שעברה", אמר גריליש כשהוצג, "הם היו רחוקים שער אחד מזכייה. וזו הסיבה שהגעתי לכאן. המנג'ר אמר לי את זה כשדיברנו. אני מאמין בכל ליבי שהעונה נזכה בליגת האלופות"
אז כן, גריליש מצטרף לסוללת הכוכבים של מנצ'סטר סיטי כשהמטרה העיקרית היא לזכות בליגת האלופות. הליגה? זה יהיה נחמד עבור סיטי לזכות באליפות רביעית בתוך חמש שנים, אבל לכולם ברור מהו סדר העדיפויות.
"זו מחמאה גדולה עבורי להיות השחקן הבריטי היקר ביותר", אמר גריליש כשהוצג בפני האוהדים. "כשקבוצה משלמת כל כך הרבה על שחקן זה אומר שבוטחים בו ומאמינים בו. עכשיו אני רק מקווה שאוכל להחזיר למועדון עם זכייה בכמה שיותר תארים, ובעיקר בתואר שכולנו רוצים".
כבר לפני 13 שנה, כששייח' מנסור רכש את מנצ'סטר סיטי, בכספי ממשלת אבו דאבי, המטרה הגדולה הייתה ברורה: ליגת האלופות. ב-13 השנים שעברו מאז סיטי ביססה את מעמדה כקבוצה הטובה באנגליה ואחת הטובות בעולם. היא צירפה את המאמן הנחשב לטוב בעולם, פפ גווארדיולה, והשקיעה למעלה ממיליארד יורו ברכש שחקנים – אבל עדיין לא הצליחה לזכות בצ'מפיונס ליג.
"הקבוצה הייתה כל כך קרובה לזכות בתואר בשנה שעברה", הוסיף גריליש, "הם היו רחוקים שער אחד בלבד מזכייה. וזו הסיבה שהגעתי לכאן. המנג'ר אמר לי את זה כשדיברנו. אני מסתכל על חדר ההלבשה ורואה כל כך הרבה כישרון ועומק. אני מאמין בכל ליבי שהעונה נזכה בליגת האלופות. העומק שיש לנו בכל עמדה הוא פשוט מטורף".
גריליש הבין בשנים האחרונות שעם כל האהבה שלו לאסטון וילה ולאוהדים שלה, בגיל 25 הוא חייב לעבור למועדון גדול. אחרי שהוכיח את עצמו גם במדי נבחרת אנגליה בקיץ האחרון, המעבר כעת היה בעצם בלתי נמנע.
"היה לי קשה בשנים האחרונות לשבת בבית בימי שלישי ורביעי ולראות בטלוויזיה את המשחקים בליגת האלופות, כי ידעתי שאני מספיק טוב כדי לשחק שם", הוא לא היסס לומר. "אני זוכר שראיתי את המשחק של פ.ס.ז' מול מנצ'סטר יונייטד בעונה שעברה, והרמה במחצית הראשונה הייתה פשוט מדהימה. לשחק בליגת האלופות זה יהיה מבחינתי הגשמת חלום. אני זוכר שדיברתי עם ג'ון טרי והוא אמר לי שכאשר אתה עומד שם ושומע את המנון ליגת האלופות, אין דבר גדול יותר מזה".
יותר אירי מאנגלי
מאחר ששיחק בקבוצה צנועה יחסית, ומעולם לא שיחק בגביעי אירופה, גריליש הוא עדיין לא שם מוכר מספיק מחוץ לאנגליה. הרגע הגדול ביותר שלו בעונה שעברה היה כאשר אסטון וילה הביסה את ליברפול 2:7 והנחילה לה את הפסדה הכבד ביותר זה 57 שנה. גריליש היה פשוט מדהים באותו יום, כבש צמד ובישל עוד שלושה שערים.
נכון, במהלך אליפות אירופה הוא נחשף גם לקהל שאינו אנגלי או חובב פרמייר-ליג מושבע. ועדיין, הוא לא היה שחקן הרכב אצל גארת' סאות'גייט.
בגמר מול איטליה גריליש נכנס רק עמוק בתוך ההארכה, במקום מייסון מאונט, ולא הצליח לעשות הרבה. הוא גם לא היה בין חמשת בועטי הפנדלים בסיום הדרמטי.
למעשה גריליש פתח רק במשחק אחד של אנגליה ביורו (מול צ'כיה), והמשחק הטוב ביותר שלו היה בשמינית הגמר מול גרמניה, כשגם אז נכנס כמחליף. הוא החליף בדקה ה-69 את סאקה ובישל את השער השני של אנגליה, של הארי קיין – מי שבקרוב מאוד עשוי להיות חברו החדש בקבוצה.
האמת היא שגריליש כלל לא היה אמור לשחק בנבחרת אנגליה, בשל העובדה שהוא רואה את עצמו כאירי יותר מאשר כאנגלי.
המשפחה של אימו היגרה לברמינגהאם מדאבלין ומשפחת אביו הגיעה לשם ממחוז גולוויי, שבמערב אירלנד. הוא למד בבית ספר קתולי, שרוב הילדים בו היו ממוצא אירי, ושיחק בספורט הלאומי של אירלנד, גייליק פוטבול (פוטבול אירי, או "כדורגל גאלי"), מגיל 10 ועד 14.
כשהיה בן 14 הוא נסע לדאבלין להשתתף במשחק נוער שהתקיים במהלך אליפות אירלנד בגייליק פוטבול. אף אחד כמובן לא ידע אז מיהו, אבל ג'ק הצעיר שיחק שם, באצטדיון קרוק פארק המיתולוגי, במחצית משחק רבע הגמר בין דאבלין לקרי, לעיני 80 אלף צופים.
בכל אותו זמן הוא כמובן המשיך לשחק כדורגל באסטון וילה וחלם לשחק בנבחרת אירלנד. כשמאמן נבחרת אנגליה עד גיל 15 זימן אותו ב-2011, הוא סירב, והמשיך ללבוש את החולצה הירוקה של אירלנד.
אבל אז דברים החלו להשתנות. עד 2014 הוא שיחק בנבחרת אירלנד עד גיל 21, אבל הלחצים מצד ההתאחדות האנגלית לא פסקו. במקביל מרטין אוניל, מאמן הנבחרת הבוגרת של אירלנד, שוחח איתו והבין ממנו שהוא מתלבט.
אחרי שהחליט שלא לשחק במשך שנה בנבחרת הצעירה של אירלנד, ההחלטה התקבלה בספטמבר 2015. אחרי לבטים קשים ג'ק החליט: אנגליה.
במאי 2016 הוא ערך את הבכורה שלו במדי הנבחרת הצעירה של אנגליה. ארבע שנים לאחר מכן הגיע הזימון הראשון לנבחרת הבוגרת של אנגליה, למשחקים מול איסלנד ודנמרק בליגת האומות.
זה לא תמיד עבר בקלות. במשחקי הליגה הוא נהג לספוג הקנטות משחקנים אירים על ה"בגידה" שלו. רוי קין, קפטן נבחרת אירלנד לשעבר, שהיה עוזר המאמן באסטון וילה, ניסה ללא הרף לשכנע אותו לבחור בחולצה הירוקה ולהעדיף אותה על פני זו של נבחרת שלושת האריות.
אבל כל זה כבר מאחוריו, וכעת ג'ק גריליש ממוקד בדבר אחד בלבד: להגיע ב-28 במאי 2022 לאצטדיון של סנט פטרבורג ולהניף שם את גביע אירופה לאלופות.
