אם היו מעניקים ב־NBA את טבעת האליפות על עקשנות ונאמנות ללא גבולות למועדון, על מי ש "מגיע" לו, אין ספק שקארל אנטוני טאונס, הפורוורד הוותיק של מינסוטה, נמצא בראש הרשימה הזו. גם הוא כמו לא מעט שחקני עבר גדולים כקובי בראיינט או מייקל ג'ורדן נשארו נאמנים לאותו מועדון. הם הפכו אותו למשפחה שלהם והתוצאות לא אחרו לבוא. באש ובמים כמו שאומרים הנוסטלגיים. גם כשהמועדון בצרות, או בעונות חלשות, הם היו הפנים שלו, בראש מורם ובגאווה. הם לא אמרו משהו רע על המאמן או הקבוצה ולקחו אחריות בלעדית על הכישלונות, לפחות מול התקשורת ובטח שלא עברו לקבוצה אחרת כדי לזכות שם באליפות – מגיפה שהתפשטה בקרב שחקנים אחרים.
הליגה האמריקאית כמו החברה האמריקאית מושפעת מאוד מ "תרבות האינסטנט". היא מרוממת את האינדיודואליות ופולחן האישיות ומייצרת טרנדים מאוויר או מציוץ דבילי של שחקן או פרשן בטוויטר. מדובר בעצם בפרדוקס, שכן כדורסל הוא משחק קבוצתי ולמרות הוכחות חוזרות ונשנות של קבוצות מגובשות שניצחו קבוצות של כוכבים שלא עשו הגנה, גם בליגה "הטובה בעולם" עדיין מובלים בעיקר על ידי פולחן האישיות והאינדיוודואליזם הזה, המככב אולי בעיקר ברשתות החברתיות, אבל בקלות משפיע לא רק על הפרשנים האמריקאים הנמנעים מניתוח מקצועי של מה שקורה במגרש או בעונה שלמה, אלא גם על התחזיות של סוכנויות ההימורים.
השנה אולי יותר מכל שנה אחרת דנבר נאגטס, האלופה הנוכחית היא הסנטר הסרבי הענק שלה, ניקולה יוקיץ', שקיבל בפעם השנייה ברציפות את תואר ה־MVP והצליח להביא את הקבוצה שלו לעוד עונה סדירה מצוינת. לאורך כל העונה לא הפסיקו להלל אותו כפנים של הליגה כולה וזו בדיוק הבעיה. דנבר היא בעיקר יוקיץ', אבל זה לא מספיק כנראה כדי לנצח סדרה מול קבוצה חזקה ושלמה בשני צידי המגרש, כזו שמחלקת את העומס שלה כמעט שווה בשווה בין השחקנים שלה.
עם יתרון ביתיות, במשחק האחרון מול מינסוטה, משחק מספר 2 בסדרת חצי הגמר ביניהם כאשר דנבר הפסידה את המשחק הראשון הייתה רק קבוצה אחת על המגרש – הטימברוולבס. המשחק הפך מהרגע הראשון לגארבג' טיים אחד גדול. הנאגטס נראו לא רלוונטיים, במקום מה שכל ה"מקצוענים" והפרשנים חזו - כמועמדת מרכזית לאליפות שנייה ברצף עם השחקן "הכי טוב בעולם", כפי שכתבו ואמרו עליו רבות בשנתיים האחרונות.
מינסוטה לא ממש הייתה בתמונת התחזית של סוכנויות ההימורים וקיבלה יחס של 1:11 כאשר האלופה היוצאת ככל הנראה קיבלה יחס של 1:4
אדוארדס משחק בשביל טאונס
מינסוטה טימברוולבס הגיעה בשנתיים האחרונות לפלייאוף ממקומות 7 ו־8, ועד השנה הזו לא צלחה את הסיבוב הראשון. בעונה שעברה היא הובסה 4:1 על ידי מי שהפכה לאלופה – דנבר נאגטס – שדורגה ראשונה במערב.
אבל כמו תבשיל חורפי טוב, שצריך זמן בישול ארוך כדי להיות מוכן, גם לה לקח את הזמן שלה להבשיל ולהיות קבוצה לאליפות, זאת שלא ספרו אותה, כמו את גולדן סטייט ב־2019, אבל היא הצליחה להפוך למפלצת. מפלצת שקטה.
עוד בתחילת העונה שעברה הקבוצה חיזקה באופן משמעותי את ההגנה כשהביאה בטרייד את רודי גובר, אחד משחקני ההגנה הכי טובים בליגה (עם מספר זכיות בשחקן ההגנה של העונה הסדירה ומלך החסימות בשנים קודמות). הדבר מאפשר לכוכב של הקבוצה עד השנה, קארל אנטוני טאונס, לעבור מעמדת הסנטר לעמדת הפורוורד ולהוריד משמעותית את העומס הגדול שהיה על הכתפיים שלו מאז נבחר בדראפט ב־2015. עכשיו הוא חוטף פחות מכות בצבע וקולע הרבה יותר שלשות.
ויש את אנטוני אדוארדס הצעיר. אחד השחקנים הכי מדוברים בליגה, שנמצא בקבוצה כבר שנה שלישית. הוא חלק מהכימיה שלה, אך העונה עשה קפיצה מטאורית ביכולות שלו והביא את השיח הפרשני לדבר על הפוטנציאל שלו בהשוואה מסוימת לזה למייקל ג'ורדן.
אבל בסוף היום אדוארדס באמת עושה הכל על המגרש, וזה לא מומע ממנו לשחק בשביל להביא טבעת אליפות לטאונס שכל כל כך מגיע לו. זה עוד נדבך שהופך אוסף פרטים לקבוצה וקבוצה למועדון. זה שייתכן מאוד וירוץ כל הדרך לאליפות (מול הסלטיקס ששוב יגיעו לבאר ולא יצליחו לשתות ממנה?)
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
