רוני לוי לא מבין מה אוהדי הפועל באר שבע רוצים ממנו. מבחינתו הוא מאוד משתדל שהקבוצה תיראה טוב, אבל מה לעשות שזה לא הולך, ועדיין שורקים לו בוז. לוי לא לבד, לא מעט מאמנים ושחקנים חושבים שאוהדים תפקידם לתמוך ולעודד בלבד. הבעיה היא שיש הבדל בין אוהדים לצופים. אוהדי כדורגל הם חלק מהמשחק, ובלעדיהם הוא לא שווה הרבה. אם דורשים מהם לתמוך, צריך להיות הוגנים ולאפשר להם למחות. להוריד את הראש כשמוחים נגדך ולהבין שזה חלק מהעניין.
אוהדי באר שבע לא מפריעים לרוני לוי באימונים, הם לא באים לשחקנים הביתה ומפריעים להם לחיות חיים ספורטיביים, הם גם לא קובעים את ההרכב. יש להם השגות, ומבחינתם בצדק, על איך שהקבוצה משחקת. משום מה, רוני לוי ושאר הצוות המקצועי בבאר שבע מתעקשים להרחיב את הקרע בין הקבוצה לקהל. במקום פשוט לשחרר, ולקלוט שככה זה בכדורגל. יש קהל, והוא מקלל לפעמים.
אפשר לחשוב שהשחקנים והמאמנים מעולם לא אמרו מילה גסה, 90 דקות הם עם יד על הפה. אבל כשהאוהדים מקללים אותם, פתאום זה מעליב ופוגע. לפתע אין לקללות מקום. שמישהו יספר להם שהחיים לא עובדים ככה. כבר בגן הילדים מלמדים שמה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
אם להיות הוגנים, רוני לוי הוציא עד כה תוצאות טובות בנגב. רוב הרכש שהגיע בקיץ נוצץ רק על הנייר, והסגל של הקבוצה נופל בהרבה ממכבי חיפה, ולא בטוח שהוא עולה על זה של מכבי ת"א. התוצאות שהשיג לוי מכובדות, אך לאוהדים יש זכות למחות על הדרך. המאמן יכול לטעון שהוא מנסה להנחיל שיטה יותר אטרקטיבית, אך האמירות הללו לא עומדות במבחן המציאות.
3 צפייה בגלריה
שחקני ב"ש בפוזה מוכרת בשבועות האחרונים. רוב הרכש שהגיע לנגב לא מרשים
(צילום: עוז מועלם)
בשלב הזה של העונה, כבר היינו צריכים לראות ניצוצות של קבוצה אטרקטיבית. אלא שזו הייתה דרכו של לוי מאז ומעולם, הוא לא נחשב למאמן התקפי במיוחד, הקריירה שלו כבר די ארוכה וכולם יודעים איך הקבוצות שלו נראו לאורך השנים. אז למה לא פשוט להגיד שזה מה שאתה מאמין בו? כל הריב המיותר הזה היה נמנע אם רוני לוי היה פשוט עומד מול המצלמות ולהגיד "חברים, זה סגנון האימון שלי. אני מעדיף קודם כל הגנה". יש לי הרגשה שהאוהדים יכבדו אותו יותר אם ידבר בצורה פשוטה.
כוח חלוץ
קילר, ווינר, סקורר - ג'ורג'ה יובאנוביץ' קיבל את כל המחמאות הללו עוד לפני שנחת בישראל וערך אימון אחד בקריית-שלום. הפנים שלו דווקא מאוד ילדותיות, הוא נראה כמו ילד בתיכון שמתכונן לבגרויות ומפחד מהצו הראשון, בכלל לא כמו רוצח אכזרי. אבל מתברר שלא צריך זקן וקעקועים כדי להפחיד הגנות ולרסק קבוצות.
יובאנוביץ' עוד לא פתח בהרכב, נכנס פעמיים רק בחלק האחרון של המשחק - ונראה כמו סופרסטאר. מהרגע שנכנס הוא הריח את השער שלו. הוא לא עושה לחץ מיותר, לא יודע למסור, ובטח לא להעביר שחקן, הדבר היחיד שהוא טוב בו הוא לכבוש שערים. יש לו שער ניצחון מול קריית שמונה, ושער ניצחון בדקה ה־93 בדרבי. שני איקסים על החגורה עוד לפני שהאוהדים יודעים איך לבטא את שמו כמו שצריך.
למכבי לא היה חלוץ כזה מאז וידאר קיארטנסון. למעשה, נראה היה שהיא ויתרה על הקונספט של כוכבים מאז שהאיסלנדי עזב, בכל זאת היא לא זכתה איתו באליפות. אבל אין מה לעשות, כשאין לך את ולדימיר איביץ' על הקווים ואין לך את דור פרץ במרכז המגרש, אתה חייב לנסות להביא מישהו שינסה לנווט את הספינה הזאת. אתה חייב את הקילר הזה, גם אם הוא עולה כמעט שני מיליון יורו.
גם סטיפה פריצה כבש בדרבי הזה, ואפילו היה לו משחק מצוין. אבל הוא לא יובאנוביץ'. את ההבדל בין שניהם אפשר לחוש בשנייה. הסרבי הרבה יותר חד מהקרואטי, הוא לא מתעסק בשטויות כמו מסירות ודריבלים, הוא מנסה רק לכבוש וכמה שיותר. קם בבוקר וחושב איך לכבוש. אי אפשר ללמד את זה.
נכון, זה עוד מוקדם להתלהב כל כך משחקן זר, שלך תדע איך יתאקלם פה. אבל ההיסטוריה מספרת כמעט תמיד שמי שמתחיל הכי חזק, בדרך כלל גם מגביר. באיכות כזאת אי אפשר להתבלבל, לפעמים זה מה שזה: חלוץ מריח שערים שמספק את הסחורה מיד, שמצליח לנצח דרבי בדקה ה-93 עוד לפני שהוא פרק את כל המזוודות.
