אין שום דרך להתחמק מהים בקיבוץ נחשולים. כל פינה שלו אפופה בריח המלוח והקסום ששולחים הגלים אל השבילים והבתים. אין שום דרך להתחמק מהספורט אצל משפחת שטיינברג. כשהאבא גור בן ה-54 הוא אחד המאמנים האולימפיים הגדולים בתולדות המדינה, אין פלא שההשראה עוברת באופן טבעי לדור הבא.
תמר שטיינברג (אוטוטו בת 16), שהלכה בעקבות אבא לגלישת הרוח, שבה מאליפות העולם לנוער בהולנד עם מדליית זהב שלישית ברציפות בדגם IQ פויל, אחרי שניצחה בכל השיוטים בשתי האליפויות האחרונות - ועל הדרך הוכתרה פעמיים כאלופת אירופה. האחות הקטנה ניצן (14), מתעמלת מכשירים, זכתה במדליית ארד בקרב-רב בתחרות הנוער במכביה, ויצאה אתמול למשחקים האולימפיים האירופיים בסלובקיה. אגב, האחים הגדולים סער (שכבר הפך ללוחם ביחידה מובחרת) ויואב היו שחיינים כמו האמא נילי.
למרות שמדובר במשפחה, הניסיון לתאם ראיון משותף עם האבא - ששוב עזב את השייט לטובת תפקיד בכיר בהייטק - תמר שנמצאת בים באופן כמעט קבוע וניצן שמבלה שליש מהיום באולם ההתעמלות, הוא כמעט בלתי אפשרי.
חיים את הספורט
"כל האווירה בבית שלנו מושכת לכיוון הספורט", פוסקת תמר. "בזכות אבא הגעתי לתחום שהייתי יותר מוכשרת בו, אבל זה הגיע מכל הבית. גם אמא והאחים שלי חיים את הספורט". גור: "הגלישה התחרותית הגיעה במקרה. גם תמר התחילה בשחייה, אבל אז האגודה נסגרה והנסיעות לעמק חפר היו לה קשות. היא מצאה את הגלישה בעקבות המשבר והפכה לאלופת עולם". ניצן מוסיפה: "תמר התחילה בהתעמלות כחוג, אז גם אני ניסיתי את זה בגיל חמש ונהניתי".
גור, באופן טבעי אתה מתחבר יותר לשייט, לא?
ניצן: "אבא מגיע שווה בשווה להתעמלות ולשייט. אני בכלל לא מתה על זה שמגיעים לתחרויות שלי".
גור: "היו שנים שהייתה לי הערכה יותר גדולה לענפים אחרים כמו השחייה. תמר הגיעה אחרי שכבר הייתי מחוץ לשייט, ואז התגלגלתי חזרה לזה. התחלתי לחזור כאבא, ואז כמאמן של יואב כהן בטוקיו. היה לי ברור שברגע שתמר תהיה דומיננטית זה יתחיל להיות בעייתי בשבילנו ולא הגון כלפי שאר האנשים, זה התחיל להיראות לא בריא".
תמר: "תחרות נמשכת כמה ימים וצריך את התמיכה מסביב, אבל ההתנהלות היא מול המועדון והמאמן שעובד איתי כל השנה ונמצא איתי בים, שזה דן ארנון. ברור שלאבא שלי יש מחשבות בראש, אבל הוא יודע לשמור את זה לעצמו. אם יש טיפ פה או שם, סבבה".
גור: "אני לא שומר מחשבות, מרגיש חופשי להגיד בדיוק מה שאני חושב, אבל אני לא קרוב ולא מגיע לאימונים. אפילו בתחרויות, למשל, כשאבא שלי עוקב אחרי ה-GPS של תמר, אני רואה את התוצאות רק בסיום השיוטים. לפני שלוש שנים, כשאני הייתי במסגרת הקדם-אולימפי, תמר החלה את התחרויות שלה באליפות אירופה. באחד הלילות המאמן שלה התייעץ איתי לגבי ערעור. לא נרדמתי כל הלילה, הבנתי שזה פוגע בי ולכן החלטתי שאני יותר לא מעורב. יש פער גדול בין מאמן לאבא - למאמן חשובה רק התוצאה, אבא רוצה שיהיו לילדים שלו חיים טובים, וזה לא תמיד הולך אחד עם השני. השנה, כשתמר התחילה להתאמן עם הבוגרות, היא לא הגיעה כמה שבועות לבית הספר. כאבא התכווצתי".
ניצן, גם את תיירת בבית הספר המשותף חוף כרמל.
"זה לא מפריע לי לעניין החברתי. החברים שלי מהקיבוץ, אז אין בעיה. אני רגילה לזה מגיל צעיר. אני כמעט לא מגיעה לבית הספר. המודל שלי זאת ליקי, המתעמלת ליהיא רז שהתחרתה בטוקיו".
גור: "ניצן מבקרת בבית הספר, ויומיים בשבוע ישנה בווינגייט. תמר תלמידה מצטיינת, בית הספר שלה מדהים ונתן לה מורים פרטיים".
תמר: "בתחילת השנה לא הגעתי כמה חודשים לבית הספר, אבל הם עזרו לי עם תחילת הבגרויות והיו לי ציונים טובים".
תמר וניצן, אתן תומכות זו בזו?
"תגידי את", מבקשת ניצן עם חיוך רחב על הפנים, ותמר מנסה לסדר את העניינים: "ניצן חשובה לי מאוד, כיף לי לראות אותה עובדת ומתאמנת קשה מאוד. אנחנו מאוד תומכות האחת בשנייה, גם כשאנחנו בתחרויות".
גור מתווה את המדיניות בבית: "אצלנו אין היררכיה, שזו אלופת עולם וזו הצליחה בארץ, אצלנו ההערכה היא בעיקר כמה אתה עובד קשה. אולי למעט סער, שעושה מה שהוא עושה ביחידה המובחרת בצבא, ניצן עובדת הכי קשה. יש לה עכשיו מאמן שאימן את הנבחרת האולימפית של רוסיה".
איך ההווי בבית, בארוחות שבת מדברים ספורט?
"מדברים בעיקר על סער", קובעת תמר. "זאת האמת, הוא הכוכב", אומר גור. "וניצן הנסיכה", מוסיפה תמר בחיוך. "אבל תמר יודעת להילחם על המקום שלה", מוסיף גור.
אם אחרי הזכייה הראשונה באליפות העולם חיכה לתמר שלט ענק בכניסה לקיבוץ, הפעם החבר'ה בנחשולים כבר התרגלו להישגיות. "מכבדים ומפרגנים", אומרת תמר, ואביה מכניס פרופורציות: "הקטע של הניסיון שלי בא לידי ביטוי. בגלישה פיתחנו כזה קטע שעם כל הכבוד שהבאת הישג בנוער, לא מתרגשים אלא אומרים 'בוא נראה מה עושים בבוגרים'. אני לא מסתובב בקיבוץ עם גישה של 'הילדה שלי אלופת עולם'".
בין מאמן לאבא
בבית משפחת שטיינברג דנים עכשיו בקפיצה של תמר לנבחרת הבוגרות, מה שמצריך עלייה במשקל. "זה כבר עולם אחר, אני מודעת ומוכנה לזה", אומרת תמר. "אני לא מכירה בארץ מישהו שעשה סוויץ' מהיר בהישגים בולטים בין הנוער לבוגרות. לא מפחדת משום התמודדות, גלים גבוהים או כל דבר מקצועי, יש דברים קשים יותר כמו לשמור על קשר עם בית הספר".
גור מגלה את תוכן השיחות ביניהם: "אנחנו מדברים על זה לא מעט, יש ציפייה אחרי שהיא לקחה אליפויות עולם מגיל 15 ועד 19 – לקראת השלב הבא של הבוגרות. הדעה שלי היא שהיא לא חייבת, אני תמיד אומר לה שלא תעניש את עצמה, שלא תתייחס לזה כאל קריירה, שתשאיר לעצמה עוד אפשרויות כמו לימודים. יש פה שני שיקולים גדולים לקראת המעבר לבוגרות: נושא בית הספר, וכמובן שאנחנו תומכים בתמר בכל החלטה שתקבל, וסיפור המשקל. מאמן היה מדרבן אותה לעלות במשקל, אבל כאבא אני רוצה שיהיה לה הכי טוב בעולם. הכי חשוב שתאהב את מה שהיא עושה".
ניצן עדיין חיה את ההווה: "אני אוהבת מאוד להתאמן, יש לי תקופות של שמונה שעות אימונים ביום. אני רוצה להצליח, אבל לא חושבת רחוק מדי. בקיבוץ יש הווי מעולה לספורט, מאוד מפרגנים וכאשר תמר למשל מצליחה כל החברים שולחים לי הודעות, הם ממש מעריכים את זה".
גור, מה אתה חושב על החניכה שלך לשעבר, לי קורזיץ, שמתמודדת עם מצב רפואי קשה?
"אני בקשר איתה, אבל היא מסננת אותי - ואני לא אומר את זה כביקורת. כל ההסתבכות שלי עם האיגוד הייתה קשורה אליה, לפני שנתיים וחצי עשו לי שימוע אחרי שביקשה ממני עזרה באליפות העולם. אני מאוד כואב את מה שהיא עוברת, היא חשובה לי מאוד. היא לא חווה פציעת ספורט, אלו רמות אחרות".
ולסיום, כמה העזיבה אחרי טוקיו כואבת?
"אני לא שלם עם זה, גם בגלל שהחזרה להייטק קשה מאוד. נכנסתי לקבוצה אחרת, שהיא חתיכת אתגר, קבוצת פיתוח של ליבת המחשבים מהמורכבות בעולם. אני לא טיפוס שמקבל משכורת ומבסוט, עד שאני לא דומיננטי ומביא ערך קשה לי עם זה. עברתי קשיים בהייטק ובנבחרת. הפתרון הנכון - הבריא מבחינת תמר וההגון כלפי ספורטאים אחרים - הוא שאני כבר לא מאמן שייט".
