היש תמונה יותר איקונית מזו? היש תמונה שחקוקה לכם בזיכרון יותר מזו? איזו מחווה ספורטיבית מפוארת. רוח המשחקים האולימפיים. שתי מתעמלות אמריקאיות כורעות על ברכן על הפודיום, אחת מהן סימון ביילס, המתעמלת הגדולה בהיסטוריה, ומקבלות את הזוכה בזהב, רבקה אנדרדה הברזילאית, בכבוד של מלכות. ידיהן פרוסות למעלה וקדימה, את הפרצוף של שלושתן אפשר לשים תחת ההגדרה: אושר. זו הפעם הראשונה בתולדות ההתעמלות האולימפית שבה שלוש נשים שחורות עומדות על פודיום המדליות.
אבל מה אם מתברר שכל הפריים הזה הוא בכלל פאטה מורגנה, תמונה שלא הייתה אמורה לקרות בכלל. שאחת המשתתפות שלה נכנסה אליה בלי רשות? מה עושים עם התמונה הזו? עם אחד הזיכרונות הגדולים ביותר מאולימפיאדת פריז 2024?
התרגיל שלא נגמר
למתעמלת מצד ימין בתמונה קוראים ג'ורדן צ'יילס. היא זכתה בארד, אבל עוד לפני שנגמרו 15 דקות התהילה שלה, המדליה נלקחה ממנה וניתנה לאנה ברבוסו הרומנייה. עכשיו הוויכוח על המדליה, שבעה שבועות לאחר סיום האולימפיאדה, יעלה לדיון בבית משפט פדרלי בשווייץ שיכריע על גורלה. מעולם לא ארך תרגיל התעמלות קרקע דקה כל כך ארוכה.
איך זה הגיע לשם? צ'יילס זכתה לאחר שססיל לנדי, המאמנת שלה, הגישה ערעור באולם על חלק מהגדרת הקושי של תרגיליה והציון שקיבלה עליהם. הערעור התקבל וצ'יילס זכתה בעוד עשירית נקודה וטיפסה למקום השלישי. לאחר הזכייה של צ'יילס, הוגש ערעור לבית הדין לערעורי ספורט בשווייץ. בית הדין קיבל את הטענה לפיה הערעור האמריקאי הוגש מאוחר יותר מהדקה המוקצבת בתקנון, נטל את המדליה מצ'יילס והגיש אותה לברבוסו. במקום אקרובטיקה אלסטית על הקרקע, קיבלנו פה אקרובטיקה בירוקרטית של בתי משפט.
הערעור הנוכחי (ובעזרת השם, גם הסופי) הגיע לאחר שהתגלו ראיות חדשות: מתברר שצוות הטלוויזיה שעקב רק אחרי ביילס (זכתה במדליית הכסף) ועוד צילומי וידיאו פרטיים, קלט ברמקול שלו ובתמונות את לנדי מבקשת פעמיים ערעור מהשופטים לפני שהסתיימה הדקה המוקצבת לה.
עוד נתון אחד שיכול להפוך את הקערה לטובת צ'יילס הוא העובדה שבית המשפט לערעורים לא הודיע לוועד האולימפי ולצ'יילס שהדיון בעניינה ייערך בתחילת אוגוסט, אלא רק ביום שלפני הדיון, מה שמנע ממנה להתכונן כראוי. הדיון העתידי אם כן, הוא לא דיון על עצם ההחלטה של בית הדין לערעורים אלא דיון על השאלה אם הייתה לו הזכות לדון בנושא, והאם קיים הליך משפטי הוגן. עוד בעיה היא קונפליקט אינטרסים: חאמיד גראבי, נשיא הפאנל לערעורים, ייצג בעבר את רומניה במספר נושאים.
עדות מצולמת
בית המשפט לערעורים נתן את המדליה לברבוסו בשל עדות מצולמת של שעון אומגה המודד את הזמן שנלקח מרגע סיום התרגיל ועד בקשת הערעור. לפי השעון הזה, המאמנת של צ'יילס איחרה את המועד בארבע שניות, אבל לפי הקליפים החדשים מהצוות שתיעד את ביילס, צילומים שלא היו קיימים בעת השימוע הראשוני, לנדי מבקשת בפעם הראשונה ערעור אחרי 47 שניות, וחוזרת על בקשתה בשנייה ה-55.
מעבר לעניין הבירוקרטי ועינויי הדין לשתי המתעמלות, מדובר פה גם בפיגור דיגיטלי. "אנחנו חייבים להכניס לענף טכנולוגיות שכבר קיימות כדי למנוע הישנות של מקרים כאלו", התבטא מורינרי ווטנאבה, נשיא פדרציית ההתעמלות הבינלאומית, "הסאגה הזו של המדליה היא פשוט טרגדיה".
מאיפה שלא תסתכלו על זה, שתי המתעמלות, הקורבנות בכל מקרה של האירוע הזה, לא צריכות לשלם את המחיר על טעויות שנעשו בידי בירוקרטים, בין אם הן יושבות על ספסל האימון שלהן או בכס השופטים או בגלל שאין ציוד מתאים. כמעט מתבקש לכתוב שדרוש פה משפט שלמה שלפיו יחתכו את המדליה לחצי ויחלקו לשתיהן.
התקרית הזאת, שנגררה למחוזות דיפלומטיים על ידי הרומנים ולמחוזות גזעניים על ידי המחנה של צ'יילס, לא הייתה צריכה להתקיים בכלל. האתלטית האגדית נדיה קומנץ' הייתה בין אלו שביקשו מהשופטים להסתכל שוב על הווידיאו של המתעמלת הרומנייה סברינה מנקה־וויניאה לאחר שהשופטים הורידו לה עשירית הנקודה על כך שיצאה מתחומי המזרן. בקליפ עצמו אין שום ראיה לכך שזה קרה, אבל השופטים דחו את הערעור שלה. אם היה מתקבל, מנקה־וויניאה הייתה הזוכה הברורה בארד.
זוהר מזויף
איזו תמונה. איזה רגע. כמה נדיבות צריכה ביילס להכיל בגופה ובנשמתה כדי להביע בצורה כזו את הכבוד שהיא רוחשת לזכייה של יריבתה הגדולה מברזיל. רגע ספורטיבי נדיר. ופתאום, כמו ציור של מונה ליזה שג'קסון פולוק עומד מעליו ומתיז עליו צבעים, הכל נהיה כל כך מכוער.
צ'יילס התלוננה שלא מדובר פה במדליה אלא "בכך שלא מכירים במי שאני כאדם, לא כמתעמלת, וזה קשור גם לצבע העור שלי" (טענה קצת מוזרה בהתחשב בהישגים ובמדליות של ביילס), והשוותה את מה שהיא עוברת להתעללות שעברה על ידי המאמנת שלה כשהייתה צעירה. הרפאר פלייבור פלייב, מי שהיה הקמע הלא רשמי של המשלחת האמריקאית לאולימפיאדה, העניק לה במתנה שרשרת שעון ענקי מארד.
כל זה סידר לצ'יילס הרבה יותר מאשר 15 דקות תהילה. היא השתתפה בטקס פרסי המוזיקה של אם-טי-וי ובשבוע האופנה בניו־יורק. רק שצ'יילס לא עמלה כל חייה, לא עשתה ויתורים, הרעיבה את עצמה ועברה התעללויות כדי ללכת על מסלול הזוהר. היא עשתה את כל זה עבור הצלחה אולימפית, כדי להחזיר את הנבחרת האמריקאית לימי הזוהר שלה. ועבור מדליה אולימפית, שפתאום הפכה להיות כל כך חלקלקה וסוג של מסמך בדיון לגאלי בינלאומי. צ'יילס רוצה את מדליית הארד שלה, מדליית הארד היחידה שלא תסולא בפז.
פורסם לראשונה: 01:30, 25.09.24
