הרבה גבות הורמו כאשר הקינגס ויתרו על השחקן הכי טוב שלהם, טייריס הליבורטון. היו שחשבו שדי'ארון פוקס שחקן גמור, שהליבורטון הראה עד כמה הוא עדיף על פניו, פוינט גארד מודרני יותר? אז אמרו. הרבה גבות הורמו כאשר אינדיאנה עשתה צעד דומה עם דומנטאס סאבוניס, שהוכיח עד כמה מיילס טרנר הוא רק עוד סנטר מהדור הישן, בדומה לפוקס, גם הוא "לא יכול לזרוק מבחוץ"? אז אמרו. בינתיים תהליך הבנייה של שתי הקבוצות "האפורות" משהו עקף בסיבוב את "התהליך" המפורסם של פילדלפיה הנוצצת, על שלל כוכביה. אינדיאנה הייתה אמורה להיות עוד תחנה בדרך של המלך לחזור לכס מלכותו, אחרי יומיים רצופים שבהם "דרס" את ס"א המתרסקת.
היו מי שהתפעלו מ־39 הנקודות של לברון בסן אנטוניו, אבל לדעתי הוא התחיל "לזייף" על הבמה כבר שלשום, במשחק השני מול הספרס. בדקות שלו, הלייקרס בעצם הפסידו ב־3 נק' והוכיחו שהם אכן מסתדרים איתו, אבל הרבה יותר טוב בלעדיו. מינוס 3 ב־35 ומשהו דקות שבהן הוא שיחק, ודרס. 39 נק' ו־11 ריב', אבל הנתון הכי חשוב, בספורט קבוצתי, היה 4 איבודי כדור לעומת 3 אסיסטים בלבד. יחס אסיסטים לאיבודים של פחות מ־1 משמעותו הרסנית בספורט הקבוצתי ואכן הלייקרס היו מינוס 3 בדקות שאיתו, כלומר הלייקרס ניצחו ב־10 נק' בדקות שבהן הוא נח. הנתון העוד יותר מרשים, במשחק השני של הבאק טו באק, אנתוני דייויס לא שיחק כלל, ווסטברוק שוב עלה מהספסל.
אבל כל זה היה לפני כמה ימים. הסלטיקס דרסו את הוויזארדס עם דני אבדיה שלנו. השנה הסלטיקס הם מעין תאונת שרשרת עבור שאר הקבוצות. אין הרבה ניצולים. בערב השני של באק טו באק, הם קיבלו את שארלוט, יריבה מרוסקת וריסקו אותה עוד קצת. למעט האמת, הרבה כדורסל לא היה שם. זה היה יותר כמו מופע של ההארלם גלובטרוטרס. למזלם, הסלטיקס פיטרו (או שמא השעו) את האמא החורגת שלהם, אודוקא הג'ודוקא, אחרת מן הסתם האמא היתה אומרת להם "ילדים, לא לשחק עם האוכל!". הורפורד וג'יי אחד (בראון) קיבלו מנוחה. הג'יי השני (טאטום) נח כבר בערב הקודם, אז הפעם הוא התפרע עם 35 נק' ב־3 רבעים בלבד. מבחינתו, דוראנט יכול לחגוג עם מלכות הסלים. טאטום לא מלך של אף אחד, אלא הוא המק'קרטני של החיפושיות שנתנו עוד קונצרט באולמם הביתי, אז כמו מנהיג גדול, הוא השאיר את הבמה לנגנים הזוטרים שייתנו כמה קטעי סולו על הבמה, מול הקהל הביתי המשולהב בגארדן.
סמארטסט ליהטט עם שיא קריירה של 15 אס', אבל גם 22 נק' אישיות ב־8 מ־11 מהשדה, כולל 6 מ־9 מהקשת. כקבוצה, הסלטיקס קלעו 24 שלשות ב־46% ושיפרו במעט את ה40% מהקשת "על העונה" שאיתם התחילו את הערב, והיה ממילא הנתון המוביל בליגה כולה. אלא שהמספרים שלהם משקרים. עד הגארבג' טיים, הם היו בסביבות 70% מהקשת, במה שהיה יכול להיחשב כמאני טיים, אלא שלדעתי הגארבג' התחיל אחרי 50 שניות, כשהם כבר הובילו 0:5 בהובלת הסנטר הפותח, בלייק גריפין, שהיה בערך היחיד שלקח את המשחק ברצינות, ואפילו סחט עבירות תוקף, גם כשהמשחק היה כבר גמור.
אולי הוא הוכיח שהוא הכל חוץ משחקן גמור. כשהם יצטרכו אותו, הוא יהיה שם. הסנטר המחליף, לוק סקיי-בלוקר קורנט, "חזר לסורו" אחרי משחק עם כמה החטאות מהשדה. הפעם הוא היה 4 מ־4, כולל כמה היי-לייטס. אז אולי בהמשך העונה הם יצטרכו מדי פעם את גריפין. הוא בהחלט מראה ניצוצות. זה מבטיח שהם יוכלו לתת להורפורד לנוח, גם אם רוב וויליאמס יחזור רק לפלייאוף של שנה הבאה. אתמול הסלטיקס ניצחו אפילו בריבאונד, נתון נדיר בלי רוב ויל, 39 מול 37, אבל היו להם גם 40 אסיסטים. ככה זה כשמשחקים בלי יריב אמיתי.
ובצד האפל של הירח? זה לא שמו של תקליט הרוק המפורסם ביותר של הפינק פלויד? אתם זוכרים את שורת המחץ? אין לירח צד אפל, הוא כולו אפל. הלייקרס כבר הובילו ב־17 הפרש, אבל אז לברון חזר. הוא סיים את המשחק עם מינוס 7, כלומר, בדקות שהוא נח, הלייקרס שוב ניצחו.
אבל אתמול זה היה צורם במיוחד. הרוקי של אינדי, נמבהארד, קלע שלשת ניצחון "על הבאזר" (נדרש אפילו אישור מאוחר של השופטים שהכדור שוחרר קצת לפני) ישר מעל ידיו המושטות של לא אחר מאשר לברון ג'יימס, המלך בשבילכם, היחיד שעושה הטעיות עם הגוף ולא שורקים לו על זה "צעדים", כמקובל לאחרונה בליגה הטובה בעולם. אתמול הוא עשה ליי אפ במאני טיים מצעדים ברורים, ועוד כמה החטאות. זה היה די משפיל, איך שיתרון של 17 נק' התמוסס כלא היה. הליבורטון היה מתחת ל־50% מהשדה, אבל להפעיל את הקבוצה שלו הוא יודע. 14 אסיסטים מול 0 איבודים. אבל ככה זה כשמתרכזים בכדורסל ולא בטבלת השיאים של קארים עבדול ג'אבר. האסיסט שלו לרוקי ההוא היה מלאכת מחשבת לא פחות מהקליעה עצמה. היו שם גם שני "ירוקים". הדוקטור (נסמית') שיחק עם הפייסרס ולא מתגעגע יותר מדי לספסל הירוק. דניס שרודר כן מתגעגע, כי לרוע מזלו, אתמול הוא שיחק בחמישייה עם לברון.
אנדרו נמבהארד, הבחירה הראשונה בדראפט האחרון (אבל בסיבוב השני, מקום 31 כללי) נתונים מרשימים. עולה מהספסל ונותן תפוקה אדירה בשני צידי המגרש ולדעתי לפחות, מאפיל אפילו על הבחירה השישית, בנדיקט מאת'ורין, אבל שניהם מעל 40% ל־3 ומה שיקבע זה בעיקר השיפוע בגרף ההתקדמות שלהם. מבט מהיר על הקווים מסביר לא מעט. ריק קרלייל תמיד היה טוב בבניית קבוצות וקידום שחקנים צעירים. כמה טוב? תסתכלו איך דאלאס נראית בלעדיו.
הכותב הוא אוהד מכבי ת"א ובוסטון.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
