עולם האתלטיקה השתגע לחלוטין. אם חשבנו שהמשחקים האולימפיים בטוקיו הם שיא פריצת הדרך, שינוי מושגים של ממש, באו התחרויות הבאות ואותתו כי הגיע הזמן למחוק את ההגדרה "שיאים בלתי אפשריים". לא את כולם, ולא בבת אחת, אבל כמה מהחשובים והבולטים בהם.
לא נדבר כאן על שיאי העולם שהושגו בטוקיו ואלו שקצת לפניהם. אפילו לא על טיסת ה-45.94 ש' המדהימה של קרסטן וארהולם הנורבגי ב-400 מטר משוכות, או השיא של מקבילתו האמריקאית הפנטסטית סידני מק'לוכלין.
לא נרחיב הפעם גם על אלילת הקפיצה המשולשת יולימר רוחאס מוונצואלה, שקפצה למרחק 15.67 מ' ואילצה את קודמתה מלפני 26 שנה, אינסה קראבץ האוקראינית (15.50 מ'), להיפרד סוף-סוף מטבלת שיאי העולם. לא נדבר גם על מכונת התוצאות בהדיפת כדור ברזל, ראיין קראוזר, שהקדים וחיסל כבר במבחנים האמריקאיים שיא בן כמעט 30 שנה שהיה שייך לבן ארצו רנדי בארנס.
לא נדבר על שיאה של לטסנבט גידאי בריצת 10,000 מ', 29:01.03 דקות, ביוני השנה בהולנד, יומיים אחרי שסיפאן חסן קבעה שיא קודם באותו מסלול. לא נדבר על עוד שיא חדש פוטנציאלי שכבר נראה טריוויאלי: שיא העולם בקפיצה במוט. ארמנד דופלנטיס הוא בעל פוטנציאל לנפץ את שיאו שלו, 6.18 מ', בכל תחרות חשובה.
דור חדש מופלא
רבים נוטים להצביע בצדק על השינוי הדרמטי בנעליים החדשות. צודקים, הן שיפרו. אבל יש סיבות לא פחות חשובות למבול השיאים, והעיקרית שבהן היא האתלט החדש. מתברר שגם אחרי פרישת יוסיין בולט לא נוצר ואקום, אלא להפך: קם דור אדיר ורענן שחושב ומבצע במושגים שונים.
מה הפלא? בכל התחומים העולם השתנה. כשירמילה קרטוכווילובה הצ'כוסלובקית ומריטה קוך המזרח-גרמנית קבעו את שיאיהן הדרמטיים ב-800 ו-400 מ', זה קרה הרבה לפני עידן הטלפונים הסלולריים. אז, בשנות ה-80, נרכשו המכשירים גדולי הנפח שהפכו לסמל סטטוס. הטלפון הקווי היה מוצר מבוקש. בימינו, כמעט לכולנו יש מכשיר קטן וחכם שעושה עבורנו את רוב הפעולות ומקל על חיינו.
האדם, בן האנוש, הוא אבי השינוי. הוא משכלל מדי זמן את שיטות האימון ואפילו את המעטפת שניתנת לכל אתלט בכיר. תוסיפו לכך את הנעליים, חומר עזר הכרחי, המסלולים המשובחים באיכות שלא ידענו, שיטות האימון המתעדכנות ומשתכללות. כל דור אנושי משובח, לרוב, מקודמו. וישנם לצערנו, עדיין, כאלה המנסים להיכנס למשוואה בסיוע תרמיות סמים – אבל הפיקוח עליהם משתכלל גם הוא.
אם לסכם, המסר החדש הוא: "אין עוד שיאים בלתי שבירים", גם אם בחלק מהתחומים תעבור תקופה עד שיופיעו המועמדים המתאימים. בעצם, רק שיא אחד עדיין נראה לא שביר: קרב-7 של ג'קי ג'וינר קרסי, 7,291 נקודות, הדורש שיפורים חדים בכל שבעת המקצועות.
בואו ניגש לשיאים הבאים שלא הושגו ואנחנו כבר מצפים להם. שישה שיאים חדשים שכבר מונחים על המדף. אין לדעת אם הם יישברו בטווח זמן של שבועות או שנה, אבל אנחנו כבר יכולים לדעת שהשיאים האלה שבירים. אפילו בולט, שנחשב מוגן במרחב ה-9.58 ש' ב-100 מ', ספג פגיעה בכנף כאשר אריון נייטון האמריקאי בן ה-17 וחצי נטל ממנו את שיאיו לגילים הצעירים ב-200 מ'.
ריצת 100 מ', נשים
שיא העולם: פלורנס גריפית'-ג'וינר (ארה"ב), 10.49 שניות, אינדיאנפוליס 1988
המועמדת: איליין תומפסון-הרה (ג'מייקה), 10.54 ש'
ב-16 ביולי 1988, כשפלורנס גריפית'-ג'וינר זינקה למבחני ארה"ב באינדיאנפוליס לקראת אולימפיאדת סיאול, עוד עמד שיא העולם של אוולין אשפורד בת ארצה על 10.76 שניות. עד השנה שקדמה לתוצאה ההיא, האתלטית שכונתה פלו-ג'ו הייתה טובה, אבל רחוקה מלהיות אתלטית על.
בגיל 29, בהדרכת מאמנה החדש בובי קרסי, בעלה של אלופת הקרב-7 ג'קי ג'וינר, שיפרה גריפית'-ג'וינר את שיא העולם ב-27 מאיות (!) – רעידת אדמה במושגים ספורטיביים. היה זה הפרש גדול עוד יותר מתיקון שיא העולם לגברים, 21 שנה מאוחר יותר, כשיוסיין בולט שכבר היה אז גיבור על שיפר את שיאו מ-9.69 ש' ל-9.58 ש'.
התקדמות הפלא של פלו-ג'ו הפכה לשנויה במחלוקת, ועלו תהיות בין השאר בגלל מד הרוח בתחרות. לפי עדויות רבות נשבה רוח באצטדיון בעוצמות כאלה ואחרות, אך מד הרוח הפסיק לפעול. מארגני התחרות החליטו לקבע את מד הרוח על 0.0 – כלומר, כאילו לא נשבה רוח. יתרה מזאת, זמני המקצה היו מהירים ב-28 מאיות (!) בממוצע גם לשאר הרצות. מאז, במשך 33 שנה, השיא מעורר המחלוקת נחשב בלתי שביר.
איליין תומפסון-הרה, הג'מייקנית בת ה-29, דאבליסטית הספרינטים בשתי האולימפיאדות האחרונות, קבעה תחילה 10.61 ש' בטוקיו, ואחר כך 10.54 ש' בליגת היהלום באורגון. תומפסון עצמה אמרה: "אני מאמינה שיש לי עוד הרבה מה לתת מעצמי, לכן אתמודד על שבירת השיא".
"כשראיתי את תומפסון מנצחת בריו-2016, לא תיארתי לעצמי שביום מהימים היא תאיים על השיא הזה של גריפית'-ג'וינר", אומר הפרשן הוותיק ד"ר גלעד ויינגרטן, "עכשיו אני מאמין שהיא יכולה לעשות זאת, בריצה ובכושר כשהכל יתחבר לה".
200 מ', נשים
שיא העולם: פלורנס גריפית'-ג'וינר (ארה"ב), 21.34 ש', סיאול 1988
המועמדת: תומפסון (ג'מייקה), 21.53 ש'
כחודשיים אחרי השיא המהמם ב-100 מ', הפעם על הבימה המרכזית בסיאול, פלו-ג'ו כבר גילחה 37 מאיות (!!) משיאן המשותף של המזרח-גרמניות מריטה קוך והייקה דרקסלר (21.71 ש'). תומפסון עוד לא קרובה לשיא ב-200 מ' כמו ב-100 מ', ועדיין מפרידות 19 מאיות בינה לאמריקאית המנוחה, אבל היא בהחלט בתמונת הסיכויים.
400 מ', נשים
שיא העולם: מריטה קוך (מזרח גרמניה), 47.60 ש', קנברה 1985
המועמדת: שוני מילר-אויבו (בהאמה), 48.37 ש'
אם במאה הקודמת עוד ניסו ירמילה קרטוכווילובה (47.99 ש') והצרפתייה מארי-ז'וזה פרק (48.25) לאתגר את השיא של קוך, תחילת המילניום הייתה חפה מרצות 400 מ' איכותיות במיוחד. עכשיו, במסלולים החדשים, שוני מילר-אויבו מאיי הבהאמה כבר ירדה ל-48.37 ש', ויש לה סיכויים מסוימים להגיע לשיא.
אם וכאשר הרצה בת ה-18 עם הטסטוסטרון הגבוה, כריסטין מבומה, תורשה להשתתף ב-400 מ', גם היא תהיה גורם בעל משקל. בקרוב תצטרך ההתאחדות הבינלאומית להכריע לאן היא מנתבת את השאלה סביב מבומה, מדליסטית הכסף בטוקיו ב-200 מ', ובת ארצה ביאטריס מסילינגי. ייתכן שסלבה עיד נאסר מבחריין, אלופת העולם מדוחא, תסתער גם היא על האתגר אחרי שתשוב משנתיים של הרחקה בגלל שימוש בחומרים אסורים.
800 מ', נשים
שיא העולם: ירמילה קרטוכווילובה (צ'כסלובקיה), 1:53.28 דקות, מינכן 1983
המועמדת: איית'ינג מו (ארה"ב), 1:55.04 דק'
לפני יותר מעשור היה נדמה כי פמלה ג'לימו, הקנייתית שפרצה ה-18 והפכה לאלופת בייג'ינג 2008, נמצאת בדרך הנכונה לשבירת השיא ב-800 מטר. אלא שג'לימו, שלפי מקורות בקניה ההצלחה עלתה לה לראש, לא פגעה מאז.
אחרי המפגנים במבחנים האמריקאיים, בטוקיו ושוב בתחרות ליגת היהלום באורגון, איית'ינג מו מארה"ב – בת להורים שהיגרו מסודן – נראית כמו האישה הנכונה. בתחרות האחרונה באורגון היא רשמה תוצאה של 1:55.04 דקות, התוצאה השמינית בטיבה בכל הזמנים. העובדה שהיא רק בת 19, עם יכולות פיזיות ומנטליות עצומות, גורמת לחשוב ברצינות כי הצ'כוסלובקית, היום בת 70, תאבד בשנים הקרובות את השיא שלה.
ריצת 1,500 מ', גברים
שיא העולם: הישאם אל גרוז' (מרוקו), 3:26.00 דקות, רומא 1998
המועמד: יקוב אינגבריגטסן (נורבגיה), 3:28.32 דק'
השיא של אל גרוז' כבר בן 23, ומתקבל הרושם כי יש מועמד ראוי למחוק את שמו מטבלת השיאים. אחרי שהקנייתי-אמריקאי ברנרד לגאט התקרב מרחק 34 מאיות מהשיא לפני שפרש, כל הסימנים מראים שהכישרון הנורבגי האדיר, יקוב אינגבריגטסן, הוא המיועד. האתלט שבחודש הבא יהיה רק בן 21 בלתי מנוצח השנה במרחקים הארוכים, בריצות שהמכנה המשותף שלהן הן ריצות על מיקום. כשיתפנה לריצת 1,500 מ', הנורבגי מסוגל להביא למיצוי את הכישרון האדיר שלו. כבר עכשיו הוא מחזיק בשיא אירופי – 3:28.32 דקות.
ריצת 110 מ' משוכות, גברים
שיא העולם: ארייס מריט (ארה"ב), 12.80 שניות, בריסל 2012
המועמדים: סשה זויה (צרפת), 12.72 (במשוכות לנוער) וגרנט הולוויי (ארה"ב) 12.81 ד
זה יכול להתארך לשנים מספר, עד שסשה זויה, הכוכב הצעיר הגדול של אליפות העולם לנוער (12.72 ש' במשוכות לנוער), יתאקלם במעבר למשוכות בוגרים (הגבוהות יותר ב-6.8 ס"מ). זויה בן ה-20, בן לאם צרפתייה ואב מזימבבואה ויליד אוסטרליה, הפגין כישרון עצום בניירובי ושיפר את שיא העולם לנוער שהיה שייך לבן ארצו הצרפתי וילהם בלוסיאן בלא פחות מ-27 מאיות. על הדרך, זויה הוא גם שיאן העולם לנערים עד גיל 18 בקפיצה במוט, עם 5.56 מ' – שילוב מדהים.
גרנט הולוויי שהתקרב עד כדי מאית שנייה למריט במבחני ארה"ב, 12.81 ש', נכשל באולימפיאדה וסיים רק רביעי בגמר עם 13.19 ש' – אך כשהכל יתחבר הוא עוד צפוי לאתגר את השיא של מריט.
