קטש: "אוהב את המחויבות של רומן"
(באדיבות ONE)
באופן קבוע כשמכבי ת״א פוגשת את הפועל ת״א מדובר בקרב של ממש. ״רק תביאו את הדרבי״ שרים האוהדים כבר כמה שבועות לפני, בטח ובטח כשמדובר כמו הפעם במשחק על תואר. אומנם גביע ווינר, אבל עדיין תואר. מה ששונה הפעם זה שהאדומים הערב (ראשון, 19:00) בהיכל האנרבוקס בחדרה במסגרת גמר גביע ווינר כבר לא מגיעים כאנדרוג. הם מגיעים שווים.
1. פתחו חזק. השוויון הזה נובע מפתיחת העונה הנהדרת של הפועל ת״א. שחקניו של דני פרנקו הדיחו בחצי גמר גביע ווינר את הפועל ירושלים ועלו לראשונה בתולדות המועדון לגמר. האדומים טיפסו לצמרת הטבלה בליגה עם שני ניצחונות ובנוסף חזרו למסגרת אירופית בקול תרועה עם שני ניצחונות מהדהדים ביורוקאפ. כל הטוב זה נובע מעצם העובדה ששישה שחקנים נשארו מהעונה החולפת (ולא נשכח שהפועל ניצחה אז בעונה אחת 4 משחקי דרבי) מה שהסיר את רוב חבלי הקליטה לעונה החדשה, בתוספת לתומר גינת שכבר מכיר טוב את כל המערכת.
2. דרושה: כימיה. במכבי ת״א המצב שונה לחלוטין. נעשתה מהפכה של ממש בקיץ האחרון. צוות מקצועי חדש, 10 שחקנים חדשים בסגל מתוכם 8 זרים. נכון, גם הצהובים פתחו את העונה מבחינת ניצחונות במצב מעולה. הגעה לגמר גביע ווינר אחרי ניצחון מוחץ על האלופה, הפועל חולון, שני ניצחונות בליגה ומאזן חיובי של 1:3 ביורוליג - אבל אפשר לראות עדיין את הפער בין קבוצה שכבר רצה מעונה הקודמת לבין קבוצה שעשתה שינוי מוחלט. הכימיה בין השחקנים עדיין לא שם וכולם עדיין מסתגלים למאמן החדש.
המנהיגים של הצהובים הם ללא ספק וויד בולדווין ולורנזו בראון. נכון שכשהקבוצה נבנתה בקיץ הם אלה שהיו אמורים להוביל את הסגל הזה, אבל לא תמיד זה הולך בדרך הנכונה. השניים האלה הוכיחו בשבועיים האחרונים שיש על מי לסמוך. בנוסף, החיבור ביניהם הוא הנשק הכי קטלני שיש למכבי להציע. גם במקרה הזה לא תמיד שני מובילי כדור יודעים להסתדר ביחד. יש ענייני אגו, כל אחד רוצה לנהל ולהחזיק את הכדור כמה שיותר, אבל במכבי מציינים שבגלל האופי המיוחד של השניים, ובעיקר של לורנזו, זה מסתדר. בראון תמיד חושב על איך לפרגן לחבר שלו לקבוצה בעוד אסיסט מושכל, והשניים באופן כללי אוהבים את הסיטואציה שלא כל האחריות נופלת על אחד מהם.
3. מכה אדומה. הפועל ת״א קיבלה מכה קשה בהחלט כשהכוכב של הקבוצה, ג׳ייקובן בראון נפצע באימון (נקע בקרסול) ולא נרשם בטופס המשחק. אין ספק שבראון הוא המנוע של הקבוצה הזאת, בזירה המקומית הוא פתח עם ממוצע של 12 נקודות, 4 ריבאונדים ו-6.5 אסיסטים וביורוקאפ עם ממוצע של 20 נקודות, 4.5 ריבאונדים ו-9 אסיסטים ב-35 דקות.
מדובר בסטטיסטיקה לא רגילה בכלל, בטח עבור שחקן שעוד רגע יחגוג 33 וסחב במשך שנתיים פציעה מטרידה, אבל החיסרון של בראון הוא מעבר למה שהוא עושה בסטטיסטיקה, הוא הפך להיות המנהיג של הקבוצה על הפרקט ובחדר הלבשה, וגם כזה שמבין את המשמעות האמיתית של דרבי אחרי שפתח את העונה השישית שלו בישראל.
רוב הנטל עכשיו נופל על אקסבייר מנפורד, שבשני המחזורים האחרונים גם הציג יכולת טובה עם ממוצע של 20 נקודות, אבל כדי למלא את החסרון הגדול של בראון זה לא יספיק, האדומים יצטרכו את כל חמשת הזרים שלהם בשיאם, בטח מול מכבי, מזלם שלמשחקי גביע ווינר אפשר לרשום חמישה זרים בטופס למרות שבליגה הם רושמים רק ארבעה כדי לא לשלם את הקנס.
4. שאלת הישראלים. נקודת החולשה של הצהובים היא בהבנה של משמעות המשחק. נכון שמדובר על משחק על תואר, אבל כל שמונת הזרים החדשים בכלל לא מבינים מה זה דרבי עבור המועדון, ועם כמה שלא ינסו להסביר להם, הפועל ת״א מגיעה עם יתרון יחסי מסוים. לכאן בדיוק נכנסים השחקנים הישראלים, כשגם כאן לצהובים יש חולשה.
גיא פניני ויפתח זיו כלל לא נרשמו השבוע למשחקים ביורוליג, ג'ייק כהן קיבל פירורים במשחק האחרון, רפי מנקו קיבל בממוצע פחות מ-7 דקות כשהיחיד שמגיע בכושר משחק הוא רומן סורקין. לעומת זאת, אצל האדומים הישראלים בר טימור, תומר גינת ועידן זלמנסון הם חלק בלתי נפרד מהרוטציה.
