בהצבעה שמנוגדת לכל חוקי הכדורגל, לפחות אלו הדורשים לא לדעת את התוצאה מראש, פיפ"א העניקה את אירוח מונדיאל 2034 למדינה שבה אין לנשים זכויות שוות, שבה להט"בים צפויים לעונשים על פי החוק, שבה זכויות האדם מתגמשות לפי הצרכים, שבה 172 אנשים הוצאו להורג בשנה שעברה. ומה שמפתיע הוא שההחלטה של פיפ"א המושחתת והמסואבת, גוף שהסלוגן הלא רשמי שלו הוא "כסף כסף תרדוף", לא הפתיעה אף אחד. התרגלנו לכך שהספורט הפופולרי בעולם, זה שאמור לקרב בין אומות ולייצג את כל הערכים הטובים והחיוביים בספורט, שוב יעלה על במה מכוערת ומעוותת מוסרית, שנבנתה בטיב דמם של עובדים זרים.
אפילו את ההצבעה השיגה פיפ"א בנוכלות. היא העניקה את משחקי 2030 לשש מדינות משלוש יבשות (שהמרחק ביניהן מגיע ל־10,000 קילומטר), סקנדל בפני עצמו, אבל סקנדל מחושב. כשעשתה זאת, היא הייתה מחויבת להעניק את 2034 ליבשת אחרת, במקרה הזה אסיה. אתם יכולים לנחש לבד מי הייתה המועמדת היחידה מאסיה. ברוכים הבאים למפעל לטיהור והלבנת פשעי מדינות נגד זכויות האדם הבסיסיות בחסות פיפ"א, גוף שתוך 16 שנה נתן את הבמה העולמית לשלוש דיקטטורות ברבריות: רוסיה, קטאר ועכשיו סעודיה.
נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו רוצה לייצר עניין. עניין מייצר רייטינג. רייטינג מייצר כסף. אינפנטינו הוא נרקומן של כסף. מונדיאל 2026 ייערך על פני שלוש מדינות ויכלול טיסות ונסיעות בלתי אפשריות בין ארה"ב, קנדה ומקסיקו. הוא גם יכלול 48 נבחרות, ו־104 משחקים לעומת 64 משחקים בטורניר הקודם. וכל זה כשברקע הסכסוך בין השחקנים לעסקנים על עומס יתר. טיסות ונסיעות ארוכות על פני ארצות ויבשות שונות? זכויות לשחקנים? מהבחינה הזו, פיפ"א וסעודיה רואות את הדברים בצורה דומה.
למונדיאלים היה פעם נינוח רומנטי. מדינה אחת מוצבת על פלטפורמה צבעונית למשך ארבעה שבועות שבהם היא יכולה להציג את המורשת, ההיסטוריה, התרבות, המסורת והאוכל שלה. הגדלת הפורמט מחייבת את פיפ"א לחלק את האירוח בין כמה ארצות. נשארו מדינות בודדות בעלות משאבים לארח טורניר כזה לבד. ב־2034 תינתן לסעודיה על אחת הבמות הגדולות בעולם האפשרות להסתיר ולשים מסכות על מקורות הכסף שלה, על מה שעומד מאחריו, על ההפרה הבוטה והשיטתית של זכויות אדם וחופש העיתונות. איזה גועל נפש.