בשעות הבוקר אתמול היו ויכוחים ערים ברשתות החברתיות סביב המקום ההיסטורי של הקמפיין האירופי הנוכחי של מכבי ת"א. האם הגעה לרבע גמר הקונפרנס-ליג שוות ערך להגעה לרבע גמר גביע אופ"א של הפועל ת"א ב-2002? והאם זה יותר גדול מהשתתפות בשלב הבתים של ליגת האלופות?
כל הטיעונים על קמפיין היסטורי נזרקו לפח, כי מכבי ת"א לא הגיעה לרבע הגמר. אף אחד לא ספר את אולימפיאקוס אחרי ה-1:4 ביוון לאור ההיסטוריה העגומה שלה מול קבוצות ישראליות, אף אחד לא חשב שהיא מסוגלת לקאמבק כזה (1:6 בגומלין). על אף העובדה שמדובר בקבוצה הרבה יותר גדולה והרבה יותר עשירה ממכבי ת"א.
היהירות הזו לא הייתה רק ברשתות החברתיות, אלא גם על הדשא בסרביה. מכבי ת"א לא ספרה את אולימפיאקוס, היא חשבה שהיא הפועל חדרה או מ.ס אשדוד, שהמשחק תלוי בה ולא בדניאל פודנסה, שחקן שוולבס האנגלית שפכה עליו פעם 17 מיליון פאונד. קשה לספור כבר כמה מהפכים גדולים ראינו מאז שבוטל שער החוץ במפעלים האירופיים, רק שבמכבי ת"א חשבו כנראה ששלושה שערים זה יתרון עצום. אחרי שאיוב אל-קעבי כבש במספרת את הרביעי, זה כבר היה מאוחר מדי. הקמפיין האירופי של מכבי הפך מ"היסטורי" ל"סה"כ בסדר". הנאיביות של מכבי הייתה נאיביות של מתחילים, ואפשר לסלוח לה.
המשחק הזה הזכיר הופעות מהימים שהכדורגל הישראלי מנסה לשכוח, ההופעות הראשונות של קבוצות ישראליות באירופה. דווקא מכבי ת"א, הקבוצה הכי "אירופית" ומתקדמת, חזרה תוך מחצית אחת לתקופת האבן עם ההפסדים בכבוד. זאת לא בושה להפסיד לאולימפיאקוס, הבעיה היא בלחטוף ממנה שישייה ובזה שהשוער של היריבה פתר סודוקו לאורך רוב המשחק. ההגנה שספגה רביעייה בשבוע שעבר, הייתה יכולה לצאת לנופש, גם כשהיא הייתה חוזרת ממנו היא הייתה מגלה שמכבי ת"א עדיין לא מצליחה לחבר כמה מסירות פשוטות ואין קשר בינה לבין הקבוצה הדורסנית מהשבוע שעבר. מצד שני, נדגיש שכל זה קרה בשמינית גמר של מפעל אירופי בשלב מתקדם של העונה, לא במוקדמות.
אי אפשר להאשים רק את רובי קין בתבוסה, זה לא ממש משנה אם הוא איחר בחילופים - אף אחד משחקני מכבי ת"א לא הגיע לסרביה, בראשם הם עדיין חגגו את הרביעייה ביוון. מצופה משחקנים ברמה של מכבי ת"א להרים את עצמם גם אם המאמן לא בחר במערך הנכון, הוא לא אשם בכך שקרן לזכות מכבי ת"א הופכת מיד למתפרצת של אולימפיאקוס. יש גבול להשפעה של מאמן. מפתה להאשים את המאמן בכל הצרות, אבל בשל הגישה הזו שחקנים ישראלים לא לוקחים אף פעם אחריות על הכישלונות שלהם.
בצד החיובי, מכבי ת"א יכולה לסמוך על כך שלנצח נהיה פרובינציאליים, כמעט תמיד הקבוצה תישפט קודם כל לפי הישגיה בליגה. הרי על עונה בה מכבי השתתפה בליגת האלופות וסיימה במקום השני אמרו "כישלון". הפספוס ההיסטורי מול אולימפיאקוס יישכח אם היא תיקח אליפות בתום העונה. כדי להפוך למועדון "אירופי לכל דבר" צריך לרשום הישגים גדולים במפעלים האירופיים. למדנו שהקונפרנס-ליג הוא מפעל שאסור לזלזל בו, הזדמנות אדירה לקבוצות הישראליות להגיע לשלבים המאוחרים. להיות "אירופי" זה גם לקחת את ההפסדים הללו בפרופורציות המתאימה, קורה שמובסים, וזאת לא בושה להפסיד לסלבדור היווני.
מכבי ת"א עשתה את המוטל עליה עם ההעפלה לשמינית הגמר, אחרי עונה ללא ההשתתפות במפעל אירופי. זאת התקדמות. וכמו שרובי קין אחראי לכישלון, הוא גם אחראי להצלחה הזאת. עדיף לקבל שישייה ואפילו שביעייה בשמינית הגמר מאשר להיות מודח במוקדמות ולבלות את ימי חמישי בבית. אם מכבי ת"א תמשיך ללכת בדרך הזאת ולא לגחך על "הקורנפלקס-ליג" כמו שאוהבים להגיד כאן, ההפסד לאולימפיאקוס יתגלה כחלק מכאבי גדילה. אחד השירים האהובים עלי מהיציעים הוא "מרגע של עצבות נצא גדולים, וחזקים". זה בדיוק רגע כזה, שצריך לצאת ממנו גדול וחזק.
מכבי ת"א קיבלה שיעור לחיים ממורה יווני זקן, והיא תצטרך ליישם אותו. אסור לה להוריד, אפילו קצת, מהניצחונות שלה בשלב הבתים. בניצחונות הללו על משטחי קרח באיסלנד - נוסדת קבוצה אירופית חזקה. הניצחונות הללו הן הבסיס העתידי להצלחה בשלבי הנוקאאוט, ועוד יבוא היום הזה בו מכבי ת"א תשאף ליותר מרבע גמר הקונפרנס-ליג.
פורסם לראשונה: 07:10, 15.03.24
